פס"ד בשאלת מעמד אישה כידועה בציבור של מנוח לצורך ירושתו

לפניי הכרעה בשאלת מעמדה הנטען של הגב' נ' (להלן: "הנתבעת") כידועה בציבור של המנוח א' כ' ז"ל, ת"ז _________ (להלן: "המנוח"), לצורך הכרה בה כבת זוג הזכאית לרשת את עיזבון המנוח בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

רקע עובדתי

1.המנוח נפטר ביום 11.07.2022 כשהוא גרוש, והותיר אחריו שלושה ילדים (להלן: "התובעים"): מר מ' (להלן: "התובע"), מר ת' (להלן: "ת'") וגב' מ' (להלן: "מ'").

אין מחלוקת, כי התובע והבת מ' לא היו בקשר עם המנוח שנים ארוכות טרם פטירתו, בעוד הבן ת', שהוא נכה המרותק לכיסא גלגלים, שמר על קשר רציף עם המנוח.

בחודש אוגוסט 2022, הגיש התובע לכב' הרשמת לענייני ירושה בקשה למתן צו ירושה בעניין עיזבון אביו המנוח, אליה צורף תצהיר הסתלקות של ת' לטובת שני אחיו. בבקשה למתן צו ירושה סומן, כי למנוח לא הייתה במותו בת זוג, וצוין כי בהתאם להסתלקות היורשים הם התובע ומ' בחלקים שווים ביניהם.

הנתבעת, שהיא גרושה ואם לילד נשוי, הגישה התנגדות לבקשה למתן צו ירושה במסגרתה טענה, כי היא הייתה בת זוגו של המנוח במשך 29 שנים והיא זכאית לרשת 50% מעיזבון המנוח.

עקב הגשת ההתנגדות, הועברו הבקשה למתן צו ירושה וההתנגדות לה להכרעת בית המשפט.

2.אין מחלוקת, כי בבעלות המנוח דירה ברחוב X בעיר *** (להלן: "הדירה ברחוב X"), ואילו בבעלות הנתבעת (יחד עם הגרוש שלה) דירה ברחוב Y בעיר *** (להלן: "הדירה ברחוב Y").

ביום 14.09.22 הגישה הנתבעת בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד כנגד התובע בבית משפט השלום ב***, בטענה שהתובע פרץ לדירה ברחוב X, בה הנתבעת התגוררה יחד עם המנוח ובה נותרו חפציה של הנתבעת, והחליף בה את המנעול (תיק ה"ט 32456-09-22). בהחלטת כב' השופטת אופיר כתבי-ריבלין מיום 14.09.22 נקבע כי הבקשה ראויה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה במעמד שני הצדדים, ונקבע כי משטרת ישראל תלווה את הנתבעת לדירה ברחוב X ותסייע לה לקחת את חפציה ומסמכיה.

התובע לא התייצב לדיון במעמד שני הצדדים שנקבע ליום 15.09.22, אולם לאחר שמיעת דבריה של הנתבעת לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה למתן צו אשר ירחיק את התובע מהדירה ברחוב X בעיר ***. בהחלטתי מיום 15.09.22 נקבע, כי לפי דבריה של הנתבעת היא בחרה לעזוב את הדירה ברחוב X לאחר פטירתו של המנוח ולהתגורר בדירה אחרת. כמו כן, מזה שנים ארוכות אין כל קשר בינה לבין התובע, כך שלא נטען שהוא איים עליה באופן ישיר או נהג בה באלימות. לפיכך נקבע, כי טענותיה של הנתבעת בדבר זכותה להתגורר בדירה ברחוב X אינן ראויות להתברר במסגרת הליך של צו למניעת הטרדה מאיימת.