"שבעה אצלי? מה פתאום": הניסיון לרשת כידועה בציבור נכשל - פסקדין
האישה, שטענה ל-29 שנות זוגיות עם המנוח, התפלאה בביהמ"ש מדוע היה עליה לשלם על קבורתו, או לקיים את מנהגי האבל אצלה. לשופטת זה הספיק כדי לדחותה
חרף טענה לזוגיות ארוכה: בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה בקשת אישה לרשת את מי שלגרסתה היה הידוע בציבור שלה, משך עשרות שנים. השופטת מורן ואלך-ניסן קראה תיגר על טענת התובעת למגוריה המשותפים כביכול עם המנוח, תחת קורת גג אחת, והוסיפה שבשל אינדיקציות מחשידות כמו פליאתה מדוע עליה לשאת בהוצאות קבורתו, לא תזכה להיכלל בירושתו.
שלושת התובעים, שיוצגו על-ידי עו"ד יעקב בלס, הם ילדי המנוח מנישואיו הראשונים. הנתבעת, אותה ייצגה עו"ד גילה גואטה, היא מי שלטענתה הייתה הידועה בציבור של המנוח משך 29 שנים, עד למותו ביולי 2022. לגרסתה נאלצה לחלק את חייה בין בית המנוח לבין מפגשים עם אחותה ובנה מנישואיה הקודמים, ואולם לשיטתה בין השניים נרקמו יחסי ידועים בציבור.
בתוך כך הבהירה הנתבעת כי היא והמנוח לא התחתנו בשל מניעות הלכתית, משום שהוא היה כהן והיא גרושה. ואולם לדבריה התנהלותם הייתה כשל זוג נשוי לכל דבר ועניין, תוך ניהול משק בית משותף. בהקשר לכך סיפרה, בין היתר, שב-2011 עברה תאונה אשר הפכה אותה ל-100% נכה, והמנוח טיפל בה וסעד אותה. בקשתה הייתה להכיר בה כזכאית לרשת חצי מעיזבונו.
מנגד טענו ילדי המנוח שהנתבעת מעולם לא הייתה ידועה בציבור של אביהם, ואפילו ביטוח לאומי דחה בעבר את בקשתה להכיר בה ככזאת. לשיטתם מדובר, לכל היותר, בקשר חברי לא מחייב שהתקיים לסירוגין ובמסגרתו השניים התראו לעתים רחוקות, מבלי שהייתה ביניהם כוונת שיתוף כלכלי.
שלל גרסאות לשאלה פשוטה
בפסק דין ארוך ומנומק המכיל עשרות עמודים, קבעה השופטת ואלך-ניסן שהצדק עם ילדי המנוח, וכי הנתבעת אינה ידועה בציבור של אביהם לצורך ירושתו. בראש ובראשונה צוין שעל-פי איכוני סלולר שנבחנו, עלה שהאישה שהתה בבית המנוח רק ב-3.3% מהזמן. יתרה מכך, תביעתה לגמלת שארים מכוח היותה ידועה בציבור נדחתה בזמנו בבית הדין לעבודה, בנימוק שלא הוכחה קשירת גורל.
ואולם אף לגופו של עניין, קבעה השופטת, לא הוכח שבין השניים נרקמה מערכת יחסים כשל זוג נשוי. היא ציינה שלעניין המגורים המשותפים סיפקה הנתבעת שלל גרסאות: פעם טענה שהייתה עם המנוח עד הערב אך ישנה בביתה, פעם שלנה אצלו, ובמקרים אחרים אמרה שהגיעה לביתו רק פעם או פעמיים בשבוע, רק בסופי שבוע, או להיפך – לא בסופי שבוע.
סממן מרכזי בהקשר הזה הינו אי-התאמת דירת המנוח לצרכי הנתבעת כנכה. לדברי השופטת, עובדה זו מחזקת את המסקנה שלצדדים, הלכה למעשה, היו בתים משלהם, שכן אם המנוח היה רואה בדירתו כביתם המשותף – היה דואג להנגיש אותה עבורה.
גם פליטות פה של האישה במהלך עדותה בבית המשפט, החלישו מאד את עמדתה. כך למשל, כשנשאלה האם שילמה את הוצאות קבורת המנוח, השיבה "אני צריכה לשלם קבורה? אח שלו צריך". גם כאשר נשאלה האם השבעה הייתה אצלה בבית, ענתה "מה פתאום, ע' (=אחי המנוח) עשה את זה אצלו".
"נשאלת השאלה מדוע אישה הטוענת שהייתה הידועה בציבור של המנוח במשך כ-28 שנים ורואה עצמה זכאית למחצית עיזבון המנוח סבורה שאינה צריכה להשתתף אפילו בהוצאות הקבורה?!", תהתה השופטת והוסיפה: "עצם הפליאה של הנתבעת מעצם המחשבה שהשבעה תתקיים בביתה, מדברת בעד עצמה".
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהנתבעת תישאר מחוץ לתמונת עיזבון המנוח, וכי עליה לשלם לילדיו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יעקב בלס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גילה גואטה
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
