ת"ט
בית משפט השלום כפר סבא
|
9507-04-14
18/02/2015
|
בפני הרשם:
איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקשת:
זיוה דגה
|
משיבה:
דיוורית הפקות בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשת המבקשת להתיר לה להתנגד לביצוע שטרות שהוגשו לביצוע על ידי המשיבה. המדובר בשני שיקים, על סך כ-2000 ₪ כ"א, שזמן פרעונם היה בשנת 1997 ואשר הוגשו לביצוע בשנת 2004.
המבקשת טענה כי מעולם לא הומצאה לה אזהרה בקשר להליכים בתיק זה, ולטענתה לא גרה בזמנים הרלבנטים בכתובת אליה נטען כי בוצעה האזהרה. למען הזהירות עתרה גם לקבוע כי יוארך המועד להגשת ההתנגדות.
ב"כ המשיבה ביקשה להגיש סיכומים בכתב, והמבקשת השיבה להם.
יצוין כי ב"כ המשיבה ביקשה להגיב לסיכומי התשובה, אך הליך מעין זה לא מצוי בדין, וממילא לא מצאתי כי יש במסמך שהוגש כדי לשנות את התמונה ואת מסקנותי.
באשר לשאלת מסירת האזהרה טוענת המשיבה בסיכומיה כי המבקשת פעלה בתיק והגישה בו בקשות שונות. המבקשת גם נחקרה בדיון בפני על סוגיה זו.
לא שוכנעתי כי ניתן לקבוע שהמבקשת פעלה דווקא בתיק זה, ואם פעלה במסגרת תיקי ההוצאה לפועל הקיימים כנגדה – אין די בכך כדי לקבוע כי ידעה על התיק נשוא ההתנגדות.
באשר לשאלת הארכת המועד, ובשים לב להחלטתי שלהלן בדבר מתן הרשות להתנגד לביצוע השטרות, מצאתי להתיר את הגשת הבקשה במועד בו הוגשה. הנטיה בפסיקה היום הינה להידרש למכלול הנסיבות לצורך קביעת ה-"טעם המיוחד" הנדרש, לרבות השאלה האם עומדת לנתבע הגנה טובה לכאורה, תוך עריכת איזון בין האינטרס של החייב כי יתאפשר לו להתגונן כנגד דרישת החוב ובמיוחד מקום בו החוב משמעותי, לבין האינטרס של הזוכה בסופיות הדיון והוודאות כי בחלוף זמן רב יהיה זכאי לפעול לגביית החוב (ר' למשל, רע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה (פורסם בנבו)).
באשר למתן הרשות להתנגד, לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).