ת"ט 49743-12-14 עטאללה נ' מדאר

כנגד הנתבע נפתח ביום תיק הוצל"פ מס' ******** לביצוע שיק שהינו למוטב בלבד, על סך של 2,500 ₪, ז.פ. 30.6.1995. המשוך מחשבונה של חברת צ.י.מ מדר בע"מ בבנק דיסקונט, לפקודת מסגריית עמי בע"מ. התובעת בתיק זה אינה הנפרעת על פי השטר.

ביום 22.12.2014 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות בצירוף התנגדות. בבקשה נטען כי לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצל"פ וכי התובעת אינה יכולה לתבוע ממנו תשלום סכום השטר בעילה שטרית הואיל ומדובר בשיק שהינו למוטב בלבד ואינו סחיר.

בדיון שהתקיים בפני העיד הנתבע כי נודע לו על תיק ההוצאה לפועל ביום 29.10.2014 עת הפיק מלשכת ההוצל"פ תדפיס רשימת התיקים המתנהלים נגדו (ב/4), כן העיד כי בחודש 9/2014 נודע לו כי הוטלה הגבלה עליו מלחדש או להחזיק רישיון נהיגה בתיק ההוצל"פ וכי פנה בעבר לתובע בנוגע לחוב נשוא התביעה.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בפני בע"פ כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 11.3.2015.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

מעיון בפרטי תיק ההוצל"פ עולה כי האזהרה נמסרה לנתבע ביום 2.6.1999 בהמצאה מלאה. בשל הזמן שחלף, האזהרה לא נשמרה בידי התובע והשיהוי בהגשת ההתנגדות מקשה על בירור העניין. סעיף 79א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 קובע כי: "מסמך שהופק באמצעות מערכת ממוכנת שבלשכה והכולל פרטים בדבר תוכנם של צו, דרישה, אזהרה או מסמך אחר, ישמש ראיה לכאורה לנכונות האמור בו...", כך שהנטל הוא על הנתבע לסתור את שצויין ברישומי מחשבי ההוצאה לפועל (רע"א 8040/98 מרים פרושינובסקי נ' סמואל שטרן, פורסם באתר נבו). הנתבע לא הרים נטל זה. מדברי ב"כ בעלי הדין עולה כי בתיק ההוצאה לפועל ננקטו פעולות רבות, כולל זימון הנתבע לחקירת יכולת, אליה הוא לא התייצב, והטלת הגבלה על הנתבע מלחדש או להחזיק רישיון נהיגה בחודש 9/2014. ההתנגדות הוגשה ב- 22.12.2014. הנתבע טוען כי די בטענת ההגנה החזקה שהעלה כדי להצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות.

סיכויי הגנה טובים אינם יכולים להוות שיקול בפני עצמו להארכת המועד אלא הם יכולים להצטרף לנסיבות נוספות (רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, פורסם באתר נבו). יחד עם זאת, מקום בו נראה כי יש לבעל הדין טענה עניינית לגופו של עניין, ניתן לרפא את הפגם בהגשת ההתנגדות באיחור בפסיקת הוצאות ולדון בטענה גופה וזאת על מנת להכריע במחלוקת האמתית. כך נפסק בע"א (ב"ש) 1068/99 רחל היבש נ' בני גבעתי. פורסם באתר נבו:

"שאין לנעול את שערי בית המשפט, בפני צד שיש לו טענה ענינית, לגופו של ענין, גם אם אותו צד חטא בסדרי הדין. על חטאו אפשר ל"הענישו" בפסיקת הוצאות. אולם, תמיד צריך לזכור, שהמטרה העיקרית של בית המשפט, לדון לגופו של ענין, ולהכריע במחלוקת האמיתית...". החלטה זו אושרה בערעור ברע"א 145/00 (שתי ההחלטות פורסמו באתר נבו).

לאור האמור וחרף האיחור בהגשת ההתנגדות, ומשהעלה הנתבע טענת הגנה עניינית הראויה לבירור המבוססת על סעיף סעיף 7 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] הדן בסחירות שטרות והקובע כי שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, יהיה כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם ולא יהיה סחיר. אני מחליטה להאריך לו את המועד להגשת ההתנגדות ופוסקת כי על הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך של 3,000 ₪ בגין האיחור בהגשת ההתנגדות, ללא קשר לתוצאות ההליך.