ת"ט
בית משפט השלום רמלה
|
38003-01-15, 51202-03-15
26/08/2015
|
בפני הרשם:
איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקש:
שרון סגל
|
משיבה:
קיי אר אס חברת כבוב רילסטיט הולדינג בע"מ
|
| החלטה |
בשני התיקים שבנדון, הנדונים במאוחד, הגיש המבקש התנגדות לביצוע שטרות – וזאת במקביל להתנגדויות שהגיש בתיקים נוספים בהם הוגשו בקשות מקבילות.
במקרים קודמים, בתיקים 42926-09-14 וב-46453-09-14, ניתנה החלטה כבר ביום 3.3.15 (כב' הרשם הבכיר נ' רף) על מתן רשות להתגונן ואף הוצע לצדדים לשקול לאחד את התיקים הנוספים שביניהם.
הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 28.7.15 וב"כ המשיבה ציינה כי ההחלטה בתיקים הנוספים שנזכרו לעיל מוכרת למשיבה, ואף על פי כן היא מבקשת לקיים דיון בתיקים שבנדון. משכך, נחקר המבקש על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.
ב"כ המבקש טען כי הדיון היה חזרה על הטענות שהועלו בדיון הקודם וכי גם התוצאה צריכה להיות מקבילה לזו שנקבעה בתיקים הנוספים.
ב"כ המשיבה טענה, מנגד, לסתירות בעדותו של המבקש, לכך שהמשיבה היא צד רחוק מעסקת היסוד האוחזת בשיקים כשורה, וכי הגנתו של המבקש הגנת בדים היא אשר אין ליתן בגינה רשות להתגונן.
דיון
לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).
בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן
"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .