ת"ט
בית משפט השלום בכפר סבא
|
29075-09-13
06/08/2014
|
בפני הרשם:
צוריאל לרנר
|
| - נגד - |
מבקשת:
אס.אם. דיגיטק 1993 בע"מ
|
משיבה:
דטא – ג'יי.סי.אי. אלקטרוניקה בע"מ
|
| פסק דין |
בפני התנגדות לביצוע שיק ע"ס 11,444 ₪, שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 17-24626-13-2) ע"י המשיבה, דטא ג'יי.סי.אי. אלקטרוניקה בע"מ, נגד המבקשת, אס.אם. דיג'יטק 1993 בע"מ. השיק חולל מסיבת העדר כיסוי. המשיבה ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המבקשת, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. מהלך זה נועד לזרז את הטיפול בתובענה, אולם בשל אילוצים שנבעו מעומס חריג בבית משפט זה בחודשים האחרונים, וצורך לתעדף משימות, נדחק הטיפול בתיק זה ממקומו הראוי, ועם הצדדים הסליחה על העיכוב במתן פסק-הדין.
עפ"י תצהירו של מר אבי ורמוס, שצורף להתנגדות, רכשה המבקשת מהמשיבה רכיבים לציוד אלקטרוניקה, אולם פריטים רבים היו לא תקינים, ונותרו במחסני המבקשת כאבן שאין לה הופכין, לאחר שהמשיבה נמנעה מלסור ולקחתם, חרף פניות עובדי המבקשת. סך-הכל מדובר בסחורה בשווי של כ-2,212.50 דולר ארה"ב (סכום זה מבוסס ע"י תדפיס שצורף לתצהיר, והמתיימר לסכם מחירי רכיבים שונים, כמפורט שם), ועצם הגעתם למבקשת גרמה לנזקים לתדמיתה של המבקשת, באשר לא תמיד יכולה היתה לספק ללקוחותיה את צרכיהם. בנוסף מתבססת המבקשת, על פי התצהיר, על תניית שימור בעלות המופיעה ע"ג תעודות המשלוח שמנפיקה המשיבה.
בסיכומי טענות המבקשת נעשתה הרחבה מסוימת של היריעה העובדתית (כגון: טענה שהמשיבה התחייבה לפצות את המבקשת, או טענה שהמבקשת מסתמכת בעסקאותיה עם לקוחותיה על האספקה מהמשיבה), ממנה אתעלם כמובן, והיא גם חזרה על יתר טענותיה. לשיטתה, מחמת תניית שימור הבעלות, על המשיבה להגיע למחסני המבקשת ולאסוף את הרכיבים המקולקלים, ובכל מקרה, מדובר בכשלון תמורה.
המשיבה טוענת, כי לכל היותר, עסקינן בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, באשר סך הרכיבים המדוברים אינו מגיע לסכום השיק, ובאשר התדפיס שצורף מרכז את שוויים (הנטען) של רכיבים מקולקלים ותקינים גם יחד, כפי שעולה מתצהירו של מר ורמוס, שם מזוהה התדפיס כ"טבלת עלויות סחורה התקינה והתקולה המצויה ברשות המבקשת". יתר על כן, טוענת המשיבה להעדר פירוט מספק בתצהיר, בכל הנוגע לפניות הקודמות, לזיהוי הרכיבים המקולקלים, וכיו"ב. עוד טוענת המשיבה, כי תניית שימור הבעלות אינה מצדיקה הפרת ההסכם מצד המבקשת, במתן שיק ללא כיסוי או באי תשלום עבור הסחורה.
בנוסף, טוענת המשיבה (ובצדק), כי סיכום טענות המבקשת חרגו מהאורך שנקצב בהחלטתי.
יוער, כי זכותה של המבקשת לסיכומי תשובה לא נוצלה.
דין ההתנגדות להידחות, ואני נוטה להסכים עם כל אחת מהטענות שהובאו למעלה בשם המשיבה.
בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום:
"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. ...בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה.