לפניי התנגדות לביצוע שטר על סך 25,577 ₪, שעניינו שני שיקים שנמשכו מחשבונו של המבקש, על סך 12,500 ₪ כל אחד.
לטענת המבקש, השיקים נמשכו מחשבונו על ידי דודו, למטרותיו של אותו דוד, וללא ידיעתו. המבקש כפר בחתימתו על השיקים, וטען כי הוצאו מחשבונו בעקבות קנוניה בין דודו ובין פקידה בסניף בנק הפועלים הרלוונטי.
יוער, כי במסגרת דיון שהתקיים בתיק זה ב-10.11.2013 לפני כב' השופט ירון גת, הסכימו הצדדים להעביר את ההכרעה לבחינתו של מומחה מטעם בית המשפט לזיהוי כתבי יד, אולם המשיבה חזרה בה מהסכמתה להסדר דיוני זה בישיבת 8.5.2014. עוד יוער, כי ביום 10.7.2014 התקיימה ישיבה נוספת – שלישית במספר – לדיון בהתנגדות, אולם המבקש וב"כ לא התייצבו, ועל כן נדחתה ההתנגדות. פסק הדין בוטל לבקשת המבקש, בכפוף לביצוע הפקדה כספית.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת חקירתו של המבקש, נחה דעתי כי דין ההתנגדות להתקבל, אולם בכפוף להפקדה בשיעור משמעותי יותר מזה שבוצע בפועל.
ב"כ התובע הפנה את בית המשפט לקיומו של הליך תלוי ועומד שעניינו השימוש שעשה, כנטען, דודו של המבקש בחשבון הבנק שלו, הליך שראשיתו בתא"ק 52666-09-12 (כב' השופטת כוכבה לוי, פסק דין מיום 31.10.2013, להלן: "ההליך המקביל"). יוער, כי על פסק הדין בהליך המקביל הוגש ערעור (ע"א 6430-01-14, קבוע לדיון בחודש מרץ 2015 לפני הרכב כב' השופטים ענבר, שבח ושוחט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו). עם זאת, המבקש ביקש להסתמך על העובדה שכב' השופטת לוי ראתה, במסגרת ההליך המקביל, להורות על העברת פסק הדין לבחינת המפקח על הבנקים, מוסד הביקורת הפנימי בבנק הפועלים ואל הממונה על הלבנת הון.
עם זאת, ממצאי העובדה שנקבעו בפסק הדין בהליך המקביל לא זו בלבד שאינם מועילים למבקש, אלא שהם מכרסמים כרסום ניכר ומשמעותי בטענת ההגנה שלו לפניי. כך, לדוגמה, קבע בית המפשט בהליך המקביל, כי חלק מן השיקים שמשך דודו של המבקש, ואשר לכאורה נמשכו במרמה, נמשכו בהרשאתו המלאה של המבקש (וראו סעיף 3.1 לפסק הדין בהליך המקביל), עוד נקבע בפסק הדין בהליך המקביל, כי אף שדודו של המבקש משך כספים מן החשבון, הוא אף הפקיד כספים אל החשבון, הפקדות בסכומים של מאות אלפי שקלים. כך דחה בית המשפט בהליך המקביל את הטענה לגניבת פנקסי השיקים (סעיף 3.4 לפסק הדין), וקבע כי הגנתו לוקה בחוסר פירוט בוטה, כלשון בית המשפט שם.
גם בהליך לפניי התברר, כי אמנם חשבונו של המבקש שימש את דודו, אולם יש יסוד להניח, כי שימוש זה נעשה בידיעתו של המבקש ובהסכמתו. כך, למשל, הסברו של המבקש, לפיו לא ביטל את השיקים (אשר חוללו באין-פירעון מסיבת אכ"מ) מאחר שלא היה בידו כסף להפקיד בחשבון היא טענה בלתי מובנת, אשר אינה עולה בקנה אחד עם פרקטיקות עסקיות סבירות. עוד יש לציין, כי גם בהליך לפניי התברר, כי המבקש הסתמך על העברות כספים מאת דודו – על מנת לאפשר לו לפרוע את השיקים שמשך הדוד, ואף בכך יש אינדיקציה לקיומה של הרשאה.
לסיכום רכיב זה – אף שטענת הזיוף והמרמה היא טענה אשר אם תוכח, עשויה להקים למבקש הגנה מפני התביעה, אני סבור כי בנסיבות העניין, סיכוייו של המבקש להצליח בהגנתו אינם גבוהים. לנוכח האמור לעיל, ובעיקר לנוכח קביעותיו הברורות של בית המשפט בהליך המקביל מעוררים חשש, כי החומר המצוי בידי המבקש מספיק לשלב מקדמי זה של התנגדות לביצוע שטר, אך עלול שלא להספיק בהמשך הדרך.