לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 1.9.14, ולפיו התנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת – נדחתה.
עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר על סך 67,000 ₪, שזמן פירעונו 10.3.13.
במסגרת ההתנגדות טענה המבקשת, כי מדובר בשיק שניתן להבטחת פירעונה של הלוואה על סך 60,000 ₪. ההלוואה נפרעה במועד, וכתמיכה לכך צורף תצהירו של מי שקיבל לידיו את פירעון ההלוואה עבור המלווה ("המרכז לצרכנות עסקית" – הנפרע בשיק), ואינו עובד אצל המלווה יותר.
הצדדים זומנו לדיון בהתנגדות ביום 17.6.14. בהגיע מועד הדיון, לא הייתה התייצבות של מי מהצדדים. המבקשת התבקשה להודיע, עד ליום 1.8.14, אם היא עומדת על התנגדותה, ומה סיבת אי ההתייצבות לדיון בבקשתה. משלא ניתנה כל הודעה, נדחתה ההתנגדות, כאמור, ביום 1.9.14.
יצוין כי דברי דואר שנשלחו אל המבקשת הוחזרו בציון "לא נדרש". כעת טוענת המבקשת, כי אמנם לא קיבלה את דברי הדואר, ולא ידעה על ההחלטות השונות, וכי נודע לה על דחיית טענותיה כאשר החל המשיב לנקוט הליכי הוצאה לפועל. המבקשת עותרת לקבל את יומה בביהמ"ש להוכחת טענותיה.
המשיב מתנגד לביטול פסק הדין, מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור, ומן הטעם שאין למבקשת סיכויי הגנה כל שהם.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להורות על ביטול פסק הדין מיום 1.9.14, על מנת שההתנגדות תתברר לגופה.
בפי המבקשת טענת הגנה שיש לבררה, היא טענת הפירעון, אשר ברי כי אם תתקבל יש בה כדי להדוף את התביעה. על פניו נראה כי הסיבה לאי ההתייצבות הייתה אי קבלת דברי הדואר, אם כי אני רואה לנכון לציין, שהיה על המבקשת לדאוג ולברר מה עלה בגורל ההתנגדות שהגישה. המבקשת גם זומנה לדיון, וגם קיבלה הזדמנות להסביר מדוע לא הגיעה, וכל העניין ארך תקופה של תשעה חודשים – די והותר זמן על מנת להתעניין בגורל ההתנגדות שהוגשה, ולהימנע ממצב שבו הבקשה תידחה בשל חוסר מעש מצדה של המבקשת.
עם זאת, באיזון האינטרסים השונים, יש להעדיף את בירור טענות המבקשת לגופן. בנסיבות העניין, אני רואה לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות בסכום מתון, שכן גם המשיב לא התייצב לדיון שנקבע, ולמעשה כל ההחלטות ניתנו בהעדר הצדדים.
אני מורה, איפוא, על ביטול פסק הדין מיום 1.9.14.