לפניי התנגדות לביצוע שטר אשר הוגשה ביחס לשטר חוב על סך 40,000 ₪ הנושא תאריך 21/12/11.
דיון בהתנגדות התקיים לפניי היום, במהלכו נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
בתמצית, לטענת המבקש, חתם על שטר החוב כערבות עבור עסקה שעשה אחיו של המבקש, חאפז נעראני, עם המשיב. לטענתו, הערבות אמורה היתה להתבטל לאחר שישלם אחיו סך של 40,000 ₪, ואילו אחיו של המבקש מסר לו ששילם למשיב למעלה מסכום זה.
לתצהירו של המבקש צורפו מספר אסמכתאות המעידות לכאורה על ביצוע הפקדות שונות לחשבון הבנק של המשיב.
לאחר חקירת המבקש, הסכים המשיב כי תינתן למבקש רשות להתגונן ביחס לסכום של 30,000 ₪, לאור האסמכתאות שהוצגו (ושמועדיהן מאוחרים למועד השטר), ואילו ביחס ליתרת הקרן, טען המשיב כי אין לתת למבקש רשות להתגונן או לחלופין יש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה כספית, נוכח העובדה שהמבקש נמנע מלצרף תצהיר של אחיו חאפז, ואף לא סיפק הסבר להימנעותו זו.
לטענת המבקש, אין להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה כספית, שכן לא יוכל לעמוד בתנאי זה ובכך תיחסם דרכו לבית המשפט.
מהדיון שהתקיים התברר, כי השטר נחתם בקשר עם הלוואה חוץ בנקאית. המשיב מאשר כי הלוואה שניתנה היא מקור החוב, אך טוען כי אינו עוסק במתן הלוואות בדרך כלל.
הואיל ומדובר בהלוואה חוץ בנקאית, הרי שחל עליה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993. חוק זה קובע, בין היתר, כי חוזה הלוואה טעון מסמך בכתב, אשר יכלול גילוי מלא של פרטים שונים (סעיפים 2 ו-3), וקובע כי לתביעה המוגשת ע"י המלווה נגד הלווה, לרבות בקשה לביצוע שטר, יש לצרף העתק ההסכם ולפרט את כל הפרטים שיש לגביהם חובת גילוי, וכן תשלומים שבוצעו, יתרת חוב, תשלומים שבפיגור, סכומי ריבית, ריבית פיגורים וכיו"ב (סעיף 8).
בעוד שחלק מסעיפי החוק אינם חלים על מי שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק, הרי שסעיף 8 האמור חל בכל מקרה.