ת"ט
בית משפט השלום כפר סבא
|
15249-04-15
22/12/2015
|
בפני הרשם:
איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקשת:
אורחן הכרמל בע"מ
|
משיב:
אמנון ביבי
|
| החלטה |
בפני התנגדות לביצוע שטר על סך כ-17,000 ₪ - כאשר המבקשת טוענת כי מדובר בשיק גנוב אשר החתימה והחותמת עליו זויפו. המצהיר מטעם המבקשת, מנהל נכסיה – מר דני פז, הוסיף בתצהירו וציין כי הוזמן להעיד כנגד מי שנאשם בגניבת השיקים וכי נמסר לו מפי התובע המשטרתי כי אותו אחר הודה והורשע בגניבה.
ההתנגדות הוגשה, לכאורה, באיחור, והמבקשת טוענת בבקשה להארכת מועד כי לא קיבלה כל אזהרה אודות ההליך וכי למדה על דבר קיומו מהודעת בנק בדבר הטלת עיקול על חשבונה. לטענתה, הנכס בו נטען כי בו בוצעה ההמצאה אינו בשימוש והינו נטוש מזה שנים רבות.
בדיון שהתקיים בפני ביום 1.11.15 טען ב"כ המשיב כי משלא הוזמן לדיון השליח מטעם המשיב הרי שיש לקבל את הטענה בדבר ביצוע ההמצאה כדין ובמועד הנטען, ומשכך – יש לדחות את הבקשה להארכת המועד. עוד נטען כי היה על המבקשת להציג דוגמת חתימה מן הבנק לחיזוק טענתה בדבר זיוף החתימה על גבי השיקים ומשכך לא הרימה את הנטל המוטל עליה לשם קבלת הרשות להתגונן בטענה זו.
יצוין, כי המשיב לא הגיב לבקשה להארכת מועד על אף החלטת בית המשפט מיום 13.4.15. ניתן אף לטעון כי בכך ויתר על זכותו להעלות טענה בהקשר זה. כך או כך, רשמתי לפני את טענות הצדדים (ובכלל כך את העובדה כי על גבי אישור המסירה אין חתימה של מי מטעם המבקשת כי אם צוין שהמקבל "סירב לחתום"; את הטענה בדבר הרישום בתיק ההוצאה לפועל בדבר מסירה מלאה; את הטענה בדבר היותו של הנכס בו נטען כי בוצעה ההמצאה נטוש – טענה הנתמכת בתצהיר ובאישור המועצה האזורית) – ונוכח כל המקובץ מצאתי לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד.
משכך, יוזכר כי לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).
בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן
"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .