ת"ד 5069-10-11 מדינת ישראל נ' יוסטר

הנאשם זכאי מחמת הספק.

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש וכן אי מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חצייה. על פי האמור בכתב האישום נהג הנאשם ברחוב ארלוזורוב ת"א ממערב למזרח אל הצומת עם רחוב דרך נמיר. סמוך לצומת, על דרך נמיר, מסומן מעבר חצייה להולכי רגל. אותה שעה חצתה הולכת רגל ילידת 1969 את הכביש במעבר החצייה בחסות אור ירוק המשותף להולכי הרגל ולכלי רכב. הנאשם לא שם לב לדרך, פגע בהולכת הרגל וגרם לה חבלות של ממש ( שבר ברגל).

2.במסגרת פרשת התביעה העיד השוטר ירמי לימור שהגיע בעקבות דיווח על התאונה אל זירת האירוע (להלן: "השוטר"). כן העידו הולכת הרגל ואימה שהיו יחד בעת האירוע. בנוסף, העיד בוחן התנועה מר שפיגלר. השוטר ציין בדוח הפעולה אותו ערך [ת/1] כי העריך מרחק של 20מ' בין קו הצומת למקום בו נמצא רכב הנאשם עומד לאחר התאונה. בעדותו בבית המשפט ציין השוטר כי ערך מדידה מדויקת יותר באמצעות אבני שפה ומצא מרחק של 11 מ' בין קו הצומת לרכבו של הנאשם. השוטר שלל אפשרות כי המרחק האמור נמדד לאחר הזזת רכב הנאשם ממקומו לאחר התאונה.

3.אימה של הולכת הרגל העידה כי ראתה אור ירוק להולכי רגל והחלה לחצות את הכביש במעבר החצייה. לדבריה, לא היה ידוע לה מיקומה של הולכת הרגל ביחס אליה בעת החצייה. עם זאת, ציינה העדה כי הפגיעה בהולכת הרגל הייתה בתחילת מעבר החצייה (ע' 6 ש' 19). בעדותה בבית המשפט טענה כי ראתה את רכבו של הנאשם נוסע במהירות אך כאשר נשאלה מדוע לא ציינה את דבר הנסיעה המהירה בחקירת המשטרה אמרה כי בעת גביית עדותה במשטרה היו במקום אנשים שהפריעו לגביית ההודעה (ע' 7 ש' 6-7). עדת תביעה זו ציינה כי אינה יכולה לומר אם הולכת הרגל חצתה את הכביש על מעבר החצייה (ע' 7 ש' 11-12).

4.הולכת הרגל טענה בעדותה כי חצתה את הכביש בחסות אור ירוק להולכי רגל אך השיבה תשובות סותרות לשאלה אם חצתה את הכביש על מעבר החצייה. במקום אחד בעדותה בבית המשפט אמרה הולכת הרגל כי חצתה "40 ס"מ לצדו של מעבר החצייה" אך בחקירתה הנגדית שינתה גרסתה וטענה כי חצתה את הכביש על מעבר החצייה ובלשונה: "איך אני יכולה לא לעבור במעבר חצייה. כולם הולכים במעבר חצייה. אני לא יכולה ללכת באמצע הכביש" (ע' 9 ש' 8-9). לגרסת הולכת הרגל אירעה התאונה כך: אימה ירדה לכביש והחלה בחצייתו. הולכת הרגל הבחינה כי רכב הנאשם מתקרב וחששה לשלום אימה. על כן היא ירדה לכביש וביקשה לסמן לנאשם לעצור את רכבו על מנת למנוע פגיעה באימה ותוך כדי כך נפגעה בעצמה. הולכת הרגל שללה אפשרות כי קפצה על רכב הנאשם ונתקלה בו ועל כן נחבלה.

5.בוחן התנועה רועי שפיגלר ציין כי הגיע לזירת התאונה לאחר חלוף זמן ממועד התאונה. לטענתו, אין ברשותו נתונים אובייקטיביים מן הזירה בנוגע למהירות רכב הנאשם ונקודת האימפקט ועל כן לא היה יכול גם לערוך שחזור של האירוע ( ע' 12 ש' 8-10). לדברי הבוחן, ניתן לקבוע על בסיס העדויות שהונחו בפניו כי מדובר בתאונה "שנגרמה באזור מעבר החצייה" ( ע' 12 ש' 26-29)

6.במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם ואינג' גדי ויסמן – מומחה מטעמו. הנאשם טען כי עצר רכבו במעבר החצייה על מנת לאפשר להולך רגל ולרוכב אופניים לחצות את הכביש אך לאחר שסיים לצלוח את מעבר החצייה הגיחו הולכת הרגל ואימה מימינו בריצה ונתקבלו במראה הימנית בחלון ימין של רכבו. הנאשם טען כי האירוע כולו אירע בהפתעה גמורה וטרם שהיה סיפק בידו למנוע את התאונה (ע' 15 ש' 16-20). הנאשם הוסיף, כי הולכת הרגל ואימה היו צמודות זו לזו בעת שנתקבלו ברכבו (ע' 19 ש' 25 וש' 28-29). מומחה ההגנה קבע על בסיס הודעת הנאשם במשטרה כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת (ע' 24 ש' 23-24 וע' 24 ש' 27-28).

דיון והכרעה

7.לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים שהוגשו בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מן העבירות המיוחסות לו. ואלה טעמיי ההכרעה אשר יפורטו – לצורכי הנוחות – בהתאם לעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום.

אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה

8.כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות את הכביש בבטחה על מעבר החצייה בניגוד לתקנה 67א לתקנות התעבורה. אחד מיסודותיה של עבירה זו הוא קיומה של חצייה על גבי מעבר חצייה. בנסיבותיו של מקרה זה לא שוכנעתי במידת השכנוע הנדרשת בפלילים כי הולכת הרגל אכן חצתה את הכביש על מעבר החצייה בעת האירוע. אלה טעמיי: ראשית, וכפי שצוין לעיל, הולכת הרגל סתרה את עצמה בנקודה זו בעת שהעידה במקום אחד בעדותה כי חצתה שלא על מעבר החצייה אלא "40 ס"מ לצדו של מעבר החצייה.." (ע' 8 ש' 14). מאידך טענה כי חצתה את הכביש על מעבר החצייה ("איך אני יכולה לא לעבור במעבר חצייה. כולם הולכים במעבר חצייה. אני לא יכולה ללכת באמצע הכביש" (ע' 9 ש' 8-9)). הנאשם טען כבר במסגרת ההודעה שנמסרה על תאונת הדרכים, כי התאונה לא הייתה על מעבר החצייה. על גרסה זו חזר הנאשם הן בהודעה במשטרה והן בעדותו בבית המשפט. גרסתו לא נסתרה. כמו כן, וכפי שצוין, אימה של הולכת הרגל שהייתה עמה בעת התאונה אינה יכולה לסייע בנקודה זו שכן לדבריה לא ראתה היכן חצתה הולכת הרגל את הכביש ( ע' 7 ש' 11-12). בשים לב לסתירה בגרסת הולכת הרגל, לגרסתו העקבית של הנאשם בנקודה זו ולכך שבמסגרת דוח הבוחן לא נקבעו ממצאים אובייקטיביים בעניין זה – והא ראיה שהבוחן עצמו אומר כי לאור החומר המונח לפניו כל שניתן לקבוע הוא כי התאונה הייתה "באזור" מעבר החצייה – סבורני כי לא ניתן לקבוע במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים כי הולכת הרגל אכן חצתה את הכביש במעבר החצייה בעת התאונה. משכך, מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר החצייה.

נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש