ת"ג 6789-12-14 ט' נ' מדינת ישראל- משרד הפנים

1. בפני בקשה לתיקון גיל בהתאם לחוק קביעת גיל, תשכ"ד- 1963 (להלן: "החוק").

2. המבקש, מר מ' ט' (להלן: "המבקש") עלה ארצה ממרוקו ביום 9/11/1955. שנת לידתו הרשומה במשרד הפנים הנה 25/9/1948, אך המבקש טוען כי הרישום שגוי.

המבקש ועדיו (אחיו הבכור- ב' ט' והרב- א' א') הצהירו והעידו כי המבקש נולד ביום כיפור- י' תשרי תש"י ולפיכך ביקש המבקש לשנות את הרישום ל- 3/10/1949.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. על אף שהמבקש מאמין בכל ליבו שתאריך לידתו שונה מהתאריך הרשום, ולטענתה המבקש לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש.

בעת שעלה המבקש ארצה בשנת 1955, יחד עם הוריו, אחיו ואחיותיו, נרשמו כל בני המשפחה על סמך הדרכונים אשר היו בידיהם. על סמך הדרכון המרוקאי נרשם המבקש כיליד 1948. המבקש לא הוכיח כי נפל פגם בטופס שמולא ונחתם בעת העלייה ארצה (בשנת 1955) ולא ניתן לבוא 60 שנה מאוחר יותר ולטעון לטעות ברישום. המבקש לא הביא כל ראייה חותכת להוכחת טענתו. בהתאם לסעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, קיימת חזקת התקינות המנהלית, אשר לא נסתרה.

בכל הבקשות שפנה המבקש למשרד הפנים רשם את תאריך הולדתו הרשום:- בבקשתו להנפקת תעודת זהות מיום 28/10/1964, בבקשתו לתעודה המעידה על אזרחות ישראלית וב- "הודעה על שינוי/בחירת שם" - מיום 14/12/1970, בבקשתו לקביעת יום וחודש בתאריך לידה מיום 11/12/14. כן בבקשו לתיקון גיל מבקש הוא 13/10/1949 ורק לאחר שהוצג בפניו כי המועד המבוקש אינו תואם הצהרתו ללידה ביום כיפור, תיקן בקשתו ל- 3/10/1949.

הגשת הבקשה במועד בו הוגשה – המבקש עתיד לצאת לגמלאות - מלמדת על אינטרס כלכלי המונח בבסיס הבקשה, עליו גם הודה המבקש בתצהירו ובסיכומיו.

4. המבקש, בהגינותו, הודה כי אכן הגיש את בקשתו סמוך לפרישתו, אך ציין כי רצה לעשות כן לפני מס' שנים ובשל מחלתו (סרטן הערמונית), השהה בקשתו עד למועד בו הוגשה הבקשה ואכן, חפץ הוא להמשיך ולעבוד ובלשונו- "אני מרגיש צעיר ורוצה לתרום". באשר לבקשות הקודמות שהגיש למשרד הפנים, שם רשם בכתב ידו את תאריך הלידה הרשום, טען כי גם אז ביקש לשנות את שנת הלידה, אך משרד הפנים לא הסכים לכך. באשר למועד שרשם בבקשתו- 13/10 ולא 3/10/- טען כי מדובר בטעות סופר, שכן התבלבל בשנה ומיד כששם לב לכך, תיקן בקשתו בהזדמנות הראשונה. באשר לטענת המשיבה כי לא צירף ראיה חותכת, ציין את מאמציו להשיג ראיה משלטונות מרוקו – נסיעתו למרוקו, לעיר הולדתו ריסני, פניה למשרדי העירייה ריסני וארפוד, פניה לרבנים המקומיים ושכירות שירותי עו"ד מקומי, אך לא עלה בידו להשיג תעודות רשמיות, המחייבות הימצאותו במרוקו למעלה מ-20 יום. המבקש הביא לעדות את אחיו הבכור ב' ט' ואת הרב א' א'.

5. לאחר ששקלתי העדויות והראיות ועל יסוד ההלכה המשפטית המחייבת, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

ואלו טעמי:-

- נתתי אמון בדברי המבקש ובעדותו המפורטת של העד, רבי א' א'. הרב א' גר בסמיכות למשפחת המבקש (3-4 בתים לידם), הכיר את אביו ואף את סבו של המבקש. הקשר בין הרב א' למבקש נמשך למעלה מ- 60 שנה ולמעשה, מיום לידתו. הרב שימש גם שם שמש וחזן בבית הכנסת והעיד כי אביו המנוח של המבקש בא לבית הכנסת וסיפר שנולד לו בן זכר, כנהוג בקהילה הדתית במרוקו עלה האב לתורה ביום הכיפורים, במועד בו נולד המבקש. הרב העיד כי את הברית חגגו למבקש בחג הסוכות במרוקו ותיאר את מקום עריכת הברית- בקומה העליונה בסוכה עם זרדים. הרב העיד כי אביו ביקש ממנו עוד אז כי יכין את בנו לבר המצווה ובהתאם, לימד אותו את פרשת בר המצווה (וזאת הברכה) (ראה עדותו מיום 10/9/15, שורות 11-18).

- המבקש ואחיו העידו כי נולדו ביום כיפור והפרשות אליהן הפנו הרב והמבקש תואמות התיקון המבוקש.

- אמנם הבקשה הוגשה סמוך לפרישתו של המבקש. בכך הודה המבקש בהגינותו. עדיין, טעם זה אינו מאיין את כנות הבקשה, אלא דורש כי בית המשפט יבחן בקשתו בזהירות.

התרשמתי, כאמור מכנות דברי המבקש ומכנות עדיו. עדות הרב הייתה מפורטת וקוהרנטית ודי בה כדי להיעתר לבקשה, וזאת, בהתאם לנסיבות העובדתיות שבתיק זה ולהלכה המשפטית המחייבת.