אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 9742-11-12 צוק נ' מרמלשטיין (המנוח) ואח'

ת"א 9742-11-12 צוק נ' מרמלשטיין (המנוח) ואח'

תאריך פרסום : 09/11/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
9742-11-12
28/10/2014
בפני השופט:
רחמים כהן

- נגד -
תובעת:
עתליה צוק
עו"ד רוי לוין
נתבעים:
1. עזבון המנוח יעקב מרמלשטיין ז"ל
2. קרינה לאה קרוננברג
3. מטיס פסקל
4. נטלי אסתר וייס

עו"ד יואב מוזר ו- ד. קירשנבוים.
פסק דין
 

בפני תובענה כספית בסך של 426,949 ₪. התובעת היא צוק עתליה (להלן – עתליה או התובעת). הנתבעות 2-4 הן בנות ויורשות של יעקב מרמלשטיין ז"ל (להלן – המנוח או ג'וני).

התובעת טוענת בכתב התביעה את הטענות הבאות: ביום 30.11.1998 נחתם הסכם כספי בינה לבין המנוח (להלן – ההסכם). בהסכם נכתב, כי המנוח הלווה בעבר לתובעת סך של 50,000 $ על בסיס ידידותי (להלן – ההלוואה). במקביל, עתליה התחייבה למשכן את זכויותיה בדירה עד לסכום ההלוואה לטובת המנוח. ביום 16.01.2004 מכרה עתליה את הדירה תמורת 115,000 $. מכספי התמורה השיבה למנוח את סכום ההלוואה והעבירה לו סך כולל של 79,987 $ (להלן – כספי ההשקעה) על מנת שישקיע אותם עבורה כנגד ריבית שנתית מובטחת בשיעור של 10%, שיעביר לה (להלן – תשלומי ריבית). המנוח נפטר ביום 25.8.2007. לאחר פטירתו, החל מחודש דצמבר 2007 ועד לחודש מאי 2011, העבירו הנתבעות 2-4 לתובעת תשלומי ריבית חלקיים ולא קבועים, זאת בניגוד למוסכם. תשלומי הריבית היו המחאות שהתקבלו משוכרת דירתה של נתבעת 4 (להלן – שוכרת הדירה). בחודש מאי 2011 חזרה המחאת שוכרת הדירה והחל ממועד זה חדלו הנתבעות להעביר לתובעת תשלומי ריבית נוספים. התובעת פנתה לנתבעות  ודרשה, כי יעבירו לה את המגיע לה על פי המוסכם. בתשובה לפנייתה הסבירו הנתבעות, כי שוכרת הדירה הפסיקה לשלם ומסרבת לפנות את הדירה וכי לאחר הסדרת הליך פינוי ואיתור שוכר חלופי ימשיכו להעביר לתובעת את תשלומי הריבית. התובעת נאותה להתחשב בבקשת הנתבעות, אך עד למועד הגשת התובענה דנן נמנעו מלשלם לתובעת, דבר אשר הביא אותה לפת לחם. לטענת התובעת, היא זכאית לתשלומי הריבית בהתאם למוסכם וזאת בסך של 115,000 ₪ וכן למלוא כספי ההשקעה בסך של 79,987 $ (שווה ערך ל-311,949 ₪) הן מכוח היות הנתבעות יורשות המנוח עליהן חלה חובה לקיים את ההסכם הן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט להשבת כספי ההשקעה והן מכוח דיני החוזים.

נתבעת 2, קרינה לאה קרוננברג, טוענת בכתב ההגנה את הטענות הבאות: אם קיים חוב לזכות עתליה, אזי מדובר בחוב זניח. התובעת העבירה למנוח סך של 79,727 $ שרובו שולם כפירעון חובה למנוח. בסעיף 2.3.ב לחוזה מכירת הדירה (להלן – חוזה מכירת הדירה) הצהירה עתליה, כי חובה למנוח עומד על סך של 65,538 $. בנוסף, ממכתב מיום 15.2.2004, ששלח עו"ד יובל גרין לתובעת (להלן – עו"ד גרין) עולה, כי התובעת העבירה למנוח סך של 14,189 $ מעבר לסכום החוב (להלן – הקרן). התובעת לא הציגה כל הסכם בינה לבין המנוח בנוגע לסכום או ראיות בכתב לתשלומים שקיבלה מהמנוח ומכחישה את טענת התובעת לפיה, המנוח התחייב לשלם לה ריבית שנתית בסך 10% מהסך הכולל 79,727 $, בעוד שבפועל החזיק סך של 14,189 $ בלבד. הנתבעות תמכו בתובעת, לפנים משורת הדין, והעבירו לה סך של 1,500- 2,000 ₪ לחודש שהיוו כספי שכירות ובסך כולל של כ- 59,000 ₪. מסכום זה 39,000 ₪ על חשבון תשלומי הריבית וסך של 20,100 ₪ (שהם כ- 5,430 $) על חשבון הקרן. מכיוון שהתובעת העבירה למנוח 14,189 $ ומתוכם קיבלה סך של 5,430 $ הרי שהסכום לו זו זכאית התובעת מכספי עזבון המנוח עומד על סך של 8,759 $ בלבד.

נתבעות 3 ו-4 טוענות בכתב ההגנה את הטענות הבאות:  המנוח הילווה לעתליה סך של 50,000 $. ההסכם מיום 30.11.1998 נועד להבטחת החזר חוב התובעת למנוח ובו סוכם, כי התובעת תמשכן לטובתו את זכויותיה בדירה. במקביל, נחתם בין השניים מסמך שכותרתו "תנאי משכנתא שנייה" ובו הוגדרו תנאי רישום המשכנתא לטובת המנוח "כמשכנתא שנייה". בפועל, מסיבות שונות לא נרשמה לטובת המנוח משכנתא שנייה אלא הערת אזהרה בדבר התחייבות התובעת להימנע ביצוע עסקה הקשורה בדירה ללא הסכמת המנוח. התובעת נקלעה לקשיים כספיים נוספים והמנוח הילווה לה סכום נוסף על סך של 15,000 $ באופן שחוב התובעת עמד על 65,000 $, כעולה גם מס' 2.3.ב לחוזה מכירת הדירה. לאחר מכירת הדירה וכעולה ממכתבו של עו"ד גרין, הועבר לידי המנוח סך של 79,919 $, סכום זה בקיזוז חובה של הנתבעת מעמיד את הקרן על סך של 14,919 $ הוא חוב המנוח לתובעת. לטענתן, הגם שהתובעת החזירה למנוח את ההלוואה בסך 65,000 $ הסכים המנוח לסייע לה בשל מצבה הכלכלי הקשה ולתת לתובעת 10% ריבית שנתית על כל הסכום, 79,919 $. לאחר פטירת המנוח ובמהלך מספר שנים המשיכו נתבעות 2-4 לסייע לתובעת והעבירו לה מידי חודש את תקבולי שכר דירה מדירת המנוח בסכומים משתנים כמפורט בכתב ההגנה. עתליה קיבלה מהתובעות סך כולל של 59,100 ₪ מתוכם 39,000 ₪ בגין תשלומי ריבית ו- 20,100 ₪ בגין החזר על חשבון הקרן. לפיכך, יתרת החוב עומדת על סך של 9,630 $ שהם 36,594 ₪ בלבד.

עוד טוענות הנתבעות, כי במקום לפנות ליורשות ולבקש את יתרת החוב הגישה תובענה "בסכום דמיוני" של כ- 112,000 $ הקרוב למחיר בו מכרה את דירתה. הנתבעות מוכנות לשלם את חוב המנוח העומד על סך של 36,594 ₪ בלבד.

 

 

דיון

בפתח הדיון יודגש, כי כעולה מכתב ההגנה של נתבעות 3 ו-4, הן היו מוכנות לשלם לתובעת סך של 9,360 $ המהווה לטענתן את יתרת החוב לתובעת (סעיפים 18, 23 לכתב ההגנה). מכתב ההגנה של נתבעת 2 עולה, שהסכום לו זו זכאית התובעת מכספי עזבון המנוח עומד על סך של 8,759 $ בלבד (ס' 8 לכתב ההגנה של נתבעת 2). אלא שהתובעת הבהירה בדיון, שאינה מעוניינת בהחזר הקרן. משנאמר לה, ש"הלקוחות שלנו מוכנים להחזיר לך את ה- 14,919" השיבה כך: "לא רוצה את הכסף הזה, אני רוצה את כל הסכום, זה מה שסוכם עם ג'וני, הכסף הזה הוא שלי, הם יקבלו את זה כשאמות. זה כסף שלי. ג'וני נתן לי את זה עד יום מותי וזה גם מה שיובל אמר" (עמ' 14 לפרוטוקול).

המסמכים הרלוונטיים המהווים את התשתית הראייתית בעניין הנדון הם:

הסכם בין המנוח לבין עתליה מיום 30.11.1998 (נספח א' לתצהיר עתליה, להלן – תצ"ע). מטרתו "להסדיר מחדש את כל היחסים הכספיים שביניהם תוך העמדת בטחונות לזכות ג'וני". מההסכם עולה, שעתליה לא הצליחה להשיב את ההלוואה שנתן לה המנוח בסך של 50,000 $, "על בסיס ידידותי". עוד קובע ההסכם כך:

3. עתליה מתחייבת בזה להחזיר לג'וני את ההלוואה במלואה סמוך לאחר שיחול שיפור במצבה הכלכלי. 'שיפור במצבה הכלכלי'...

4. כל עוד לא יחול שיפור במצבה הכלכלי של עתליה, תדחה חובתה להחזיר לג'וני את ההלוואה לתקופה בלתי מוגבלת ועד לעבור ימיה.

5. חרף האמור בכל מקום אחר בהסכם זה, מוסכם ומוצהר כי סכום ההלוואה יהיה כדלקמן:

5.1 הוחזרה ההלוואה בתוך 10 שנים ממועד חתימת הסכם זה- סך בש'ח השווה ל- 50,000 $ ...

5.2 לא הוחזרה ההלוואה במלואה בתוך 10 שנים – יהיה סכום ההלוואה הסכום הנקוב בסעיף קטן 5.1 לעיל או סכום השווה ל-1/3 משווי הדירה במועד החזר ההלוואה, הגבוה מבין השניים.

...

7. להבטחת החזר החוב בגין ההלוואה, מתחייבת עתליה למשכן לטובת ג'וני את כל זכויותיה בדירה, במשכנתא המוגבלת עד לסכום ההלוואה...

חוזה מכירת הדירה מיום 16.1.2004 (נספח ב' לתצ"ע), ממנו עולה שהתובעת מכרה את דירתה תמורת סך של 115,000 $. מסעיף 2.3.ב לחוזה מכירת הדירה עולה, כי חובה של התובעת למנוח הוא בסך "השווה ל- 65,538 $... אשר בגינו רשומה הערת אזהרה על הדירה בדבר התחייבות המוכרת להימנע מעשות עיסקה ללא הסכמה מוקדמת של מר יעקב מרמלשטיין".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ