ת"א 972-11-12 בן אור ז"ל ואח' נ' גזיאל ואח'

לפני בקשת הנתבעת 8 (להלן- החברה) להמיר העיקול שהוטל על המקרקעין בגוש 8287 חלקה 944 ברח' בארי 44 נתניה (להלן- החלקה) בהפקדת סך של 115,426.5 ₪.

לטענת החברה בעל המניות היחיד בה כיום הינו מר מר מאיר פיטוסי (להלן- פיטוסי) מתוך שכך אף התצהיר המצורף בבקשה הוגש מטעמו.

מר פיטוסי טוען בתצהירו כי בתחילה היה בעלים של 25% ממניות החברה ואולם לטענתו בשל מוגבלותם של חברי משפחת גזיאל, אשר יניב גזיאל הבעלים של 75% ממניות החברה, היה מבניה, דרש הבנק, שהמשפחה לא תיוותר בפרויקט שכולל את החלקה, כתנאי לאי מימושה של החלקה בגין משכנתא הרובצת עליה בשיעור של 2,572,000 ₪, לפיכך הוא נטל על עצמו את כל התחייבויות החברה, לרבות רישום מלוא מניותיה על שמו. מר פיטוסי טוען כי הוא נאלץ לשאת לבדו בריבית המשכנתא בסך של כ- 40,000 ₪ לרבעון. לטענת מר פיטוסי ההתחיבויות שהוא נאלץ לשאת בהן הורתן בהסכם שנחתם ע"י מר יניב גזיאל והמשיב מר משה בן אור ז"ל ביום 30.5.11 (להלן – ההסכם), הסכם שנעשה שלא על דעתו וללא ידיעתו. כמו כן לטענתו, קיימים על החלקה עיקולים נוספים בגין התחיבויות שנטלו על עצמם יניב גזיאל ומר משה בן אור ז"ל כלפי חברת שובלית. לטענת מר פיטוסי בכוונת שובלית לבקש כינוס נכסים על החלקה דבר שיגרום למבקשת נזק בלתי הפיך.

לטענת מר פיטוסי באם תימכר החלקה בהליך כינוס יוותר סך הנמוך מהסך המוצע על ידו להמרת העיקול לפיכך מן הדין להעתר לבקשת ההמרה. לחלופין טוען מר פיטוסי כי הוא מוכן שהמשיב, רוצה לומר חליפיו, ירכשו את החלקה במחיר הנטען על ידו.

חליפי המשיב מתנגדים למבוקש וטוענים כי אין למר פיטוסי כל סמכות או מעמד להגיש תביעתו בשם החברה שכן בעת חתימת ההסכם בין מר בן אור ז"ל לחברה היו לו אך ורק 25% ממניות החברה, ואילו – 75% המניות האחרות היו בידי מר יניב גזיאל שהיה אף מנהלה והיה רשאי לחתום על ההסכם.

לטענת חליפי המשיב, העברת המניות של יניב גזיאל לידי אביו רוברט, וכן העברתן אחר הגשת התביעה דנן מרוברט לידי מר פיטוסי, נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב על מנת לנשל את המשיב מכל זכויותיו בפרויקט ועל מנת לחמוק מהתחיבויותיהם כלפיו. העברת המניות נעשתה למרות שע"פ החלטת ביהמ"ש מיום 4.11.12 לפיה "לא תעשה כל פעולה בפרויקטים ובחברות הנזכרות בבקשה שלא על דעתו ושלא בהסכמתו" של רו"ח חיצוני אשר מונה ע"י ביהמ"ש. לטענת המשיב כבר בשל חוסר נקיון ידיה זה של החברה והעומדים מאחוריה יש לדחות הבקשה.

לבד מכך טוען המשיב כי המבקשת תומכת את תחשיבה בחוות דעת שמאי משנת 2010, חוות הדעת המתעלמת מהבניה הצפויה על החלקה שיש בה להכפיל ולשלש את שוויה. לבד מכך טוען המשיב כי אין מקום לטענות מר פיטוסי על פיהן הוא נאלץ לשאת בהתחיבויות הצדדים כיוון שהוא מרצונו נטל על עצמו התחיבויות אלו.

המשיב טוען כי כל רצונה של המבקשת הוא להבריח את נכסיה כך שבסופו של יום עת יבוא בית המשפט להכריע את הכרעותיו לא יוותר דבר מנכסים אלו וכך לא ניתן יהא לממש את פסק הדין.

אחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את בקשת החברה.

על פניו הסך המוצע על ידה בגין חלקו הנטען של המשיב בחלקה הינו זניח ובאם זה באמת היה שוויה, הדעת נותנת כי המבקשת לא הייתה טורחת כלל בהגשת בקשתה וממתינה כי החלקה תמומש, כטענתה, ע"י צד ג'. מכל מקום, בשלב זה בו מגישה המבקשת חוות דעת ישנה שאינה מתחשבת בבניה הצפויה על החלקה, איני מוצא מקום להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה להבטחת זכויות המשיב בחלקה. ודוק, אם וככל שאכן תוגש בקשה ע"י צד ג' לכינוס נכסים אזי ודאי תוגש לצורך הליכי הכינוס חוות דעת עדכנית ואז ניתן יהא לשקול בשנית את אופן המרת הסעד הזמני אם בכלל.

לעניין זה אומר כי אינני מוצא כל ממש בטענת החברה לפיה היא מוכנה כי המשיב ירכוש את החלקה בסכום המוצע על ידה שכן ברי שהמשיב אינו יכול להכניס עצמו להרפתקאה כלכלית שכזו שמשמעותה לא רק שלא יקבל לידיו זכויות כספיות להן הוא טוען, אלא שהוא יאלץ, למיצער בתחילה, להוסיף ולהוציא הוצאות כספיות מכיסו. במצב דברים שכזה אין מקום לאשר אף את הצעתה החלופית של החברה.

הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.