ת"א
בית משפט השלום אשקלון
|
9622-06-12
30/03/2015
|
בפני השופט:
עידו כפכפי
|
| - נגד - |
תובעת:
תחנת שירות לאוטומובילים אשקלון בע"מ
עו"ד אמיר משה
|
נתבע:
משה ביטון
עו"ד אריק לוי
|
| פסק דין |
האם חייב הנתבע לשלם לתובעת פיצוי יומי מוסכם, עד למועד הפינוי בפועל, לאחר שבהליך קודם חוייב בפיצוי המוסכם לתקופה בת חודש ושהה במושכר גם מכח צו מניעה.
רקע וטענות הצדדים
1.התובעת הינה בעלת הזכויות בשטח ובו מבנה וסככה אשר שימשו כמכון רישוי הנמצא ברח' צה"ל באשקלון. המכון הוקם על ידה בשנת 1976 ושימש מכון לטסטים לרישוי שנתי לכלי רכב ומשנת 1989 הושכר לנתבע, (להלן: המושכר או המכון).
ביום 01.04.89 הושכר המושכר לנתבע אשר הפעילו עד ליום 24.07.09 כמכון לרישוי שנתי לכלי רכב, כאשר ההסכם עם התובעת הוארך מעת לעת ולתקופות שונות. מועד סיומו של ההסכם האחרון פקע ביום 31.03.08. הנתבע פעל במושכר ליום 24.07.09 ומספר ימים לאחר מכן פתח מכון חדש באשדוד.
כשבועיים טרם תום תקופת השכירות בהתאם להסכם האחרון, פנה הנתבע לבית המשפט השלום באשדוד בתביעה לאכוף על התובעת לחדש את הסכם השכירות לשנה נוספת. כמו כן פנה בבקשה לצו מניעה זמני שיאסור על התובעת לפנותו מהמושכר. ביום 16.3.08 ניתן צו מניעה ארעי המונע את פינוי הנתבע. לאחר דיון שהתנהל בפני כב' השופט חזק בבית משפט השלום באשדוד (במסגרת בש"א 700/08, ת"א 385/08, להלן: הליך צו המניעה) , ניתנה ביום 29.05.08 החלטה בה נקבע כי צו המניעה יעמוד בתוקפו עד ליום 31.10.08 וכן נקבע כי המבקש יפקיד סך של 100,000 ₪ להבטחת תשלום דמי השכירות .
בדיון נוסף שהתקיים ביום 06.11.08 בפני כב' השופט חזק, במסגרת בקשת הנתבע להארכה נוספת של צו המניעה (בש"א 2104/08) הודיעו הצדדים על הסכמתם כי יתאפשר לנתבע להישאר במכון עד ליום 31.01.09 בכפוף להפקדת 81,000 ₪ עבור שכר דירה לחודשים נובמבר, דצמבר 2008 וינואר 2009.
2.כמעט במקביל למניעת הליכי הפינוי בבית המשפט השלום באשדוד, הגישה התובעת לבית משפט השלום באשקלון, ביום 06.05.08, תביעה בסדר דין מקוצר (תא"מ 5658/08) במסגרתה נדרש פינוי הנתבע מהמושכר וכן פיצוי כספי, פיצוי מוסכם יומי בשיעור 280$, לתקופה בת חודש אחד, (להלן: ההליך הקודם).
בהחלטת כב' הרשמת ע' גיא (כתוארה אז) מיום 16.04.09 במסגרת בש"א 2264/08 בהליך הקודם, נדחתה בקשת הנתבע להתנגד בפני תביעת הפינוי והוא חויב לפנות את המושכר לאלתר. באותה החלטה ניתנה לנתבע רשות להתגונן בפני התביעה הכספית אשר הועברה להתברר בפני כב' השופטת א' חדד. ההחלטה לפינוי, המהווה בפועל פסק דין חלקי לפינוי, ניתנה לאחר שחלף המועד המוסכם בהליך צו המניעה. מנימוקיה עולה כי ניתנה מאחר וחלף המועד המוסכם לפינוי בהליך צו המניעה ואף חלפה תקופת האופציה בת השנה לה עתר הנתבע בהליך הקודם ובהליך צו המניעה.
הנתבע פינה את המושכר ביום 24.07.09, (במסגרת הליך זה טוענת התובעת כי מדובר היה בפינוי חלקי בלבד).
בפסק דין בהליך הקודם, שניתן ביום 07.08.11, הכריעה כב' השופטת חדד בשאלת הפרתו של ההסכם בעצם אי פינוי המושכר ובשאלת שיעורו של הפיצוי המוסכם. בית המשפט קיבל את עמדת התובעת וקבע כי בתקופת ההסכם האחרון לא עמדה לזכות הנתבע אופציה להארכת השכירות ואף אם סבר כי ישנה אופציה, לא פעל למימושה באופן המחייב הנדרש והתובעת לא היתה מחויבת לנהל עמו משא ומתן. אשר על כן נקבע כי ההתקשרות החוזית בין הצדדים הסתיימה ביום 31.03.08 והמשך שהותו של הנתבע במושכר לאחר מועד זה, נעשתה בניגוד להסכם.