1.בפני תביעה לפינוי וסילוק יד מנכס המצוי במקרקעין, הידועים כגוש 13072, חלקות 1-2, בעיר צפת (להלן: "הנכס" או "המושכר"). עוד עותרת התובעת לפיצול סעדים, כך שהיא תוכל בעתיד להגיש תביעה, לתשלום דמי שימוש ראויים.
2.הנתבעים 1-3 הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי זכאים הם לרכוש את הנכס, הכל כפי שיפורט בהמשך.
3.אציין כי התביעה העיקרית, הוגשה גם כנגד מר יעקב פלס ז"ל, הוא הנתבע מס' 4, אשר טען לזכות חזקה בנכס. במהלך המשפט הלך מר פלס לעולמו. ביום 5.4.16, ניתן פסק דין חלקי, בו הוריתי על מחיקת התביעה כנגד מר פלס ז"ל.
רקע עובדתי:
4.בחודש יוני 1972, נחתם בין התובעת לבין המנוחים כתריאל ותקווה לשוביץ ז"ל, (להלן: המנוחים") הוריהם של הנתבעים 2-3 והתובעים שכנגד (שיקראו להלן: "הנתבעים"), חוזה לשכירות מוגנת של הנכס, בו נקבע, בין היתר, כי השימוש במושכר יהיה למטרת מגורים ולא אחרת. (חוזה השכירות צורף כנספח א' לכתב התביעה ולכתב התביעה שכנגד) (להלן: "חוזה השכירות").
5.אין זו הפעם הראשונה שתביעה לפינוי הנכס הספציפי מגיעה לפתחו של ביהמ"ש.
בשנת 2002 הגישה התובעת לבימ"ש השלום בנצרת (בפני כב' השופטת דינה מויאל ז"ל), תביעה כספית ותביעה לפינוי הנכס, כנגד המנוח כתריאל (להלן: "המנוח"), במסגרתה העלתה התובעת טענות לנטישת המושכר והפרת חוזה. בסופו של יום התקבלה התביעה, עת נקבע כי הוכחה עילת נטישה. יחד עם זאת ולפנים משורת הדין, נמנע ביהמ"ש מפינוי המנוח, מטעמים של סעד מן הצדק, והוא חויב לשלם סך של 10,000 ₪. בכלל זה התייחס ביהמ"ש לשתיקתה של התובעת אשר ידעה כי הנתבע אינו מתגורר בנכס משך שנים רבות, אך עדיין המשיכה לגבות דמי שכירות. (להלן: "פסק הדין הראשון").
המנוחים קיימו את הוראת פסק הדין הראשון ושילמו את הסך שנקבע. (ראה המחאה מיום 6.3.05 שצורפה לתביעה שכנגד- כנספח ב').
6.משך השנים נעשו ע"י המנוחים מספר ניסיונות לרכוש את הנכס מהתובעת. כך בחודש נובמבר 1993 אושרה בקשת המנוח לרכישת הנכס, (ראה נספחים א' 7-8 לתביעה שכנגד), אולם עד לשנת 1997 לא התקדם דבר, ורק בחודש יולי של אותה שנה חזרה התובעת והציעה למנוח לרכוש את הנכס (נספחים א' 9-10 בתביעה שכנגד). סמוך לאחר מכן, בחודש ספטמבר 1997, שלחה התובעת מכתב נוסף אל המנוח, בו חזרה בה מהצעתה, עת הודיעה למנוח כי מכירת הנכס לא אושרה לדייר המוגן, וכי הנכס הוצע לשיווק במכרז חופשי. (נספחים א' 12 ו- א'14 לתביעה שכנגד ולתצהיר הנתבעת 3 (להלן: הנתבעת")) .
7.המנוחים לא שקטו על שמריהם ופעלו למניעת מכירת הנכס בדרך של מכרז (נספחים א'15-21 לתצהיר הנתבעת 3), אך ללא הועיל, שכן בחודש יולי 2003 פורסם מכרז למכירת הנכס, אשר בוטל לבסוף סמוך לאחר פרסומו. (נספחים א'22, א' 24-25 לתצהיר הנתבעת).
8.ביום 1.1.07 נעשתה ע"י המנוחים פנייה מחודשת לתובעת לשם רכישת הנכס. כפי שהציעה התובעת, פתחו המנוחים תיק מכר, בתשלום. (ראה נספחים יב' 1- יב' 2, ד' לתצהיר הנתבעת).
ביום 8.9.07 נפטר המנוח.
לאחר פטירת המנוח ובחודש אוגוסט 2008, הועברו הזכויות בנכס אל אשת המנוח, הגב' תקווה לשוביץ ז"ל (להלן: המנוחה"), (ראה נספח ט' לתצהיר הנתבעת ).
בחודש ינואר 2009 התכנסה ועדת טרום עסקאות, אשר לא אישרה מכירת הנכס וניתנו הנחיות להמשך אישורו של הליך המכר. (ראה פרוטוקול ועדת טרום עסקאות מיום 27.1.09 אשר צורף להודעת התובעת על המצאת מסמכים (להלן: "הודעת התובעת").
9.בחודש מרץ 2009, במענה למכתבו של ב"כ המנוחה מיום 1.3.09, מסרה התובעת, כי בקשתה של המנוחה לרכישת הנכס ממתינה לאישור המכר ע"י הועדה לאישור עסקאות שאמורה הייתה להתקיים ביום 23.3.09. (כך לפחות לפי המכתב- שצורף כנספח י' לתצהיר הנתבעת).
מהראיות עולה כי ועדת טרום עסקאות, דנה פעם נוספת בענייני המנוחה ביום 20.5.09, ושוב הוחלט שלא לאשר את מכירת הנכס, וניתנו הנחיות פעולה שיש לבצען לצורך אישור המכר. (ראה פרוטוקול ועדת טרום עסקאות מיום 20.5.09, שצורפה להודעת התובעת).
10.ביום 13.6.09 הלכה גב' לשוביץ לעולמה. רק ביום 22.9.09, כשלושה חודשים, לאחר מותה, החליטה ועדת טרום עסקאות לאשר את המכר, כפי התנאים שפורטו בהחלטה. (ראה פרוטוקול ועדת טרום עסקאות מיום 22.9.09 וטופס סיכום עסקת מכר מיום 21.9.09 אשר צורפו להודעת התובעת).
ביום 12.10.09 שלחה התובעת אל המנוחה (שכבר נפטרה כאמור) הצעת מחיר לרכישת הנכס במסגרת מבצע מכירות בהנחות ניכרות (להלן: "הצעת הרכישה") (ראה נספח יד' לתצהיר הנתבעת).
11.ביום 15.11.09 פנו הנתבעים בכתב לתובעת, באמצעות ב"כ, והודיעו לה על פטירת המנוחה, תוך שהם מבקשים להשלים את הליך רכישת הנכס, במקומה של המנוחה. (ראה נספח ב' לכתב התביעה). אין חולק כי עד לשלב זה התובעת לא ידעה כי המנוחה הלכה לעולמה.