ת"א 8953-02-17 אפרים רוגובין בעמ ואח' נ' מוזס ניהול בע"מ ואח'

לפניי בקשה לביטול צו עיקול שהוטל על כספי המשיבה 1, המוחזקים בידי חברת בי.בי.בי מסעדות בע"מ (להלן: "החברה") בהחלטה מיום 8.2.17.

עובר לקיום דיון בבקשה, ביום 3.4.17 הגישו ב"כ הצדדים הודעה על הסדר דיוני שניתן לו תוקף של החלטה (להלן: "ההסדר הדיוני"), במסגרת הודיעו , כי נוכח העובדה שביום 29.3.17 אישר הממונה על ההגבלים העסקיים את מכירת המשיבה 1 לחברה (שהודיעה כי רשמה אצלה עיקול והיא מחזיקה בכספים המגיעים למשיבה 1 עד לגובה סכום התביעה), העיקול שנרשם בידיה, יוותר על כנו, עד החלטה אחרת, כאשר יתר העיקולים שהוטלו על זכויות המשיבים יבוטלו.

עוד הודיעו הצדדים, כי הם מוותרים על חקירת המצהירים וביקשו שבית המשפט יכריע לגבי שתי סוגיות על בסיס סיכומי הצדדים (שנקצב מועד להגשתם) כדלקמן: א. האם יש להותיר על כנו את העיקול הזמני שהוטל ונרשם על הכספים שבידי החברה. ב. שאלת היקפו של העיקול, ככל שיקבע כי יש להותירו על כנו.

רקע

המבקשות הינן בעלים רשום של מקרקעין באזור התעשייה פולג בנתניה הידועים כגוש 7940 חלקה 21, והן הקימו על המקרקעין פרויקט מסחרי מרכז "רוגובין פדרמן" הכולל בתי עסק שונים (להלן:"הפרוייקט"). המשיבות 2-5 הינן בעלים במשותף, בחלקים שונים, של המשיבה 1 והמשיבים 6 ו-7 הינם ערבים אישית כלפי המבקשות.

ביום 10.9.15 שכרה המשיבה 1 מהמבקשות ,נכס בפרויקט בשטח של 269 מ"ר ברוטו (טרם בנייתו), בתוספת מחסן בשטח של 120 מ"ר וכן זכות שימוש ברחבה בחזית המושכר בשטח של כ- 58 מ"ר לצורך הפעלת חנות של רשת לממכר המבורגרים בשם Moses. ביום 29.1.16 חתמו המבקשות והמשיבה 1 על תוספת להסכם השכירות לפיה הוקטן שטח המחסן ל- 55 מ"ר. תקופת השכירות בהתאם להסכם נקבעה לחמש שנים וכן תקופת שכירות מוארכת לחמש שנים נוספות. לאחר שינויי מועד תחילת השכירות, החלה השכירות ביום 15.3.17.

בתביעה העיקרית טוענות המבקשות שהמשיבה הפרה באופן יסודי את הסכם השכירות באופן שהסב להן נזק בסכום של 2,270,248.99 ₪.

תמצית טענות המבקשות 

לטענת המבקשות התמלאו התנאים לצורך מתן צו העיקול הזמני שכן בידי המבקשות עילת תביעה טובה ומבוססת כנגד המשיבה 1 שאינה מכחישה את הפרת הסכם השכירות, בעוד המבקשות פעלו להקטנת הנזק באמצעות השכרת חלק מהמושכר לשוכר חלופי, וכן באמצעות חילוט הערבות הבנקאית. עוד נטען כי קיים חשש שאין מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לאור העובדה, כי התחוור למבקשות שבד בבד עם חתימת המשיבה 1 על הסכם השכירות היא ניהלה מו"מ למכירת פעילותה לחברה, ובמסגרת מכירה זו המשיבה 1 רוקנה את מרבית פעילותה והיא נעדרת כל נכסים.

עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות מאחר והכספים המעוקלים מהווים תשלום בגין מכירת פעילות המשיבה 1 שישולמו לידיה במועד מאוחר יותר ואין בכך כדי לפגוע בפעילותה העתידית. לטענת המבקשות גם שיקולי היושר נוטים לטובתן שכן אופן התנהלות המשיבה 1 בהסתרה מכוונת של פעולותיה מהווה מעשה מרמה והפרה של הסכם השכירות והתחייבויותיה, המטים גם הם את הכף לטובת המבקשות.