לקסן ישראל בע"מ נ' מלכה ואח'

התובעת היא בעת הרלבנטית, הבעלים של מלון הנסיכה באילת (המלון). הנתבעים הם מפיקי אירועים. התביעה מבוססת על הסכמים מיום 13/10/16, להזמנת חדרים במלון לצורך הפקת ארבעה אירועים במהלך דצמבר 2010 עד יוני 2011 (אירוע "ים תיכוני"). לפי ההסכמים, בגין כל אחד מהאירועים הוזמנו 400 חדרי מלון לשני לילות, במהלך סוף השבוע שבו מתקיים האירוע. ההסכם כולל את המחיר שיקבל המלון לחדר ותמהיל החדרים וכן, תוספות שיש לשלם למלון עבור ארוחת ערב, תוספת ילדים בחדר וכיוצ"ב. שיווק החדרים נעשה ע"י הנתבעים ללקוחותיהם. גביית התשלום מהלקוחות שהתארחו במלון, נעשתה לעיתים ע"י המלון ולעיתים ע"י הנתבעים. הצדדים נדרשו לערוך התחשבנות בגין האירועים, בהתאם לגביה ולהוראות ההסכמים.כללי

1.  

2. אציין, כי על פי הוראות ההסכם, הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת את מלוא התשלום עבור 400 חדרים, גם אם לא ישווקו כולם ("ברגע חתימה על ההסכם לא יתקבל ביטול או צמצום כמות החדרים בכל מקרה כזה יהיה חיוב מלא שיכוסה ע"י תומר מלכה"). אולם, כפי שגם נמצא ע"י המומחית מטעם בית המשפט, בפועל, התובעת לא עמדה על כך והחוב הנתבע אינו כולל דרישת תשלום עבור חדרים שלא שווקו.

    

3. לטענת התובעת, למרות פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעים, נותרה יתרת חוב שלא נפרעה. בחודש ינואר 2012 שילמו הנתבעים סך של 40,000 ₪ בלבד על חשבון החוב. יתרת החוב נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן ביום 23/3/14, עומדת על סך של 474,866.04 ₪ (קרן - 227,221 ₪ והיתרה - 198,905.3 ₪, ריבית בשיעור של 2% לכל חודש, כמקובל בענף לטענת התובעת והצמדה, בסך של 8,739.71 ₪).

    

4. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה מחמת העדר יריבות. הם עבדו מול מר שליט, מנהל השיווק והמכירות במלון הנסיכה (שחתום על ההסכמים מטעם המלון) ואין להם התקשרות ישירה עם התובעת, לקסן ישראל בע"מ. סוכם עמו שהוא ייגבה כספים מהאורחים שיגיעו ומתוך כך יעביר לנתבעים כספים עפ"י ההסכם ביניהם. באשר לסכום החוב הנטען - התובעת לא הבהירה כיצד הגיעה לסכום שתבעה. לטענת הנתבעים, תוצאת ההתחשבנות לאשורה היא שהתובעת היא שחייבת להם כספים. כך, בקשר לאירוע מחודש פברואר 2011 התובעת צריכה הייתה להעביר להם סך של 285,539 ₪ בעוד שהעבירה 3 שיקים כ"א ע"ס 55,833.67 ₪ בלבד (חשבונית 36); ובקשר לאירוע מחודש מרץ 2011 נותרה חייבת סך של 272,242 ₪ (חשבונית 35). התובעת אף חייבת להם כספים בגין האירוע בחודש יוני 2011 (חשבונית 41). הנתבעים כופרים גם בשיעור הריבית שהתווסף לחוב, שאינו מצוין בהסכמים אינו מקובל בתחום ולא הוכח שהוא מקובל בתחום.

    

   הראיות

5. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר חנן עמוס, שהיה בזמנים הרלבנטיים לתביעה מנהל הכספים בתובעת וכן, חוו"ד של רו"ח זיתוני. הנתבעים הגישו תצהיר של הנתבע 1 וכן, חוו"ד של רו"ח פומס.

    

6. עם הגשת ראיות הצדדים, לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים ולאחר ששמעתי טענותיהם בעניין, מיניתי כמומחית מטעם בית המשפט, את רו"ח ענת בביץ' (המומחית ו- חוות הדעת בהתאמה). לפי חוות הדעת מיום 1/10/2015, יתרת החוב של הנתבעים היא בסך נומינאלי של 203,513 ₪. [ראו ההחלטה בדבר המינוי בדיון מיום 1/12/14. התובעת התנגדה למינוי מומחה והנתבעת השאירה זאת לשיקול דעת בית המשפט. לכתב המינוי ראו ההחלטה מיום 2/12/14. יש לציין, כי הליך עריכת חוות הדעת ארך זמן רב שכן הצדדים נדרשו להשיב (בשני סבבים) לשאלות הבהרה של המומחית, ולא מיהרו לעשות כן].