ת"א
בית משפט השלום באר שבע
|
7891-99
03/08/2015
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. אלאטרש מתעאב מוחמד עודה
2. ג'מעה קאיד אלאטרש
|
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
|
| החלטה |
מבלי להיכנס לשאלה האם הגשת הבקשה במתכונתה היא הדרך הנאותה לביטול פסק הדין שניתן לפי הנטען בשנת 1999, הרי על פניו, נימוקי הבקשה אינם מייסדים הצדק לעיכוב ביצוע צו ההריסה.
באשר לסיבת מחדלם של המבקשים להתייצב לדיון - טוען המבקש 1 כי מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה וההזמנה לדיון, וכי נודע לו לראשונה על פסק הדין אך ביום 9.6.15.
ואולם, המבקש 1 אינו מבאר כיצד נודע לו על פסק הדין, ואף אינו מבאר מדוע השתהה בהגשת הבקשה כחודש ימים מאז קיבל את פסק הדין.
עוד יצוין כי אף לא צורף תצהירה של המבקשת 2.
יתר על כן, ובכך העיקר. על המבקשים להוכיח זכות מוכרת במקרקעין, ולמצער קיומה של זכות המשקפת סיכויי הצלחה ממשיים בתביעה שהוגשה נגדם לסילוק יד.
בתצהירו, מציין המבקש 1 כי הוא מתגורר במקרקעין למעלה מ-40 שנה, וכי הוא מטפל בכבשים במקום יחד עם ילדיו.
ואולם, בכל ההערכה, בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם במקרקעין אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקשים להצביע על זכות מוכרת, וזאת לא ראיתי.
לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקשים, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול פסק הדין.
ברע"א 1004/05 שרלי חומרי בנין נ' מינהל מקרקעי ישראל, קבע ביהמ"ש העליון:
"...כשהמדובר בפינוי, נשקלת השאלה של החזרת המצב לקדמותו; וכשהמדובר בדירות מגורים, מטבע הנושא, ומטעמים אנושיים מובנים, ננקטת אמת מידה זהירה (ראו גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 624). ואולם, בית משפט זה, ובתי המשפט בכלל, מצווים גם על האינטרס הציבורי, קרי, שלא ליתן יד להימשכותה של פלישה למקרקעי הציבור ולמאבק בהפקרות בתחום זה, שעה שהרשויות מתגייסות לכך, מה שלא תמיד נעשה (ראו רע"א 10164/04 אגבבה נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה), רע"א 10152/04 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם), ע"פ 3413/05 פרי (פטיטו) נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), ע"פ 5249/05 בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה (טרם פורסם))....".