ת"א 7889-09 פ. ואח' נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

מבוא

1. המנוח, שעיזבונו הוא התובע 1, יליד 18.4.48, נפטר ביום 21.11.09, בהיותו בן 61. לטענת התובעים נפטר המנוח בעקבות תאונת דרכים קטלנית שאירעה ביום 5.6.09.

2. תובעת 2 היא אלמנתו של המנוח (להלן- "האלמנה"), ילידת 5.3.50; למנוח ולאלמנה 4 ילדים, שלושה מהם יורשים (תובעים 3-5), ואחד הסתלק מחלקו בירושה.

3. בין התובעים לבין הנתבעת, מבטחת הרכב, מספר מחלוקות הטעונות הכרעה. בראש ובראשונה חלוקים הצדדים בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין פטירתו של המנוח שאירעה בחלוף כחצי שנה מתאונת הדרכים. מחלוקת נוספת הנטושה בין הצדדים הינה באשר לתוחלת חייו של המנוח אלמלא התאונה, נוכח מצבו הרפואי עובר לתאונה. עוד חלוקים הצדדים בשאלות שונות הרלוונטיות לבחינת הנזקים שנגרמו למנוח ככל שמקורם בתאונת הדרכים, במיוחד באשר לבסיס שכרו.

   קשר סיבתי בין התאונה לבין הפטירה

4. לשם הכרעה במחלוקות בין הצדדים מונה פרופ' מרדכי רביד, מומחה בתחום הפנימי, כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 1.8.13 התייחס המומחה למצבו הרפואי של המנוח עובר לפטירתו ועובר לתאונת הדרכים, כפי שבא לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שהועמדו בפניו.

5. המומחה תיאר בחוות דעתו כי מהמסמכים הרפואיים שמועדם בתקופה שקדמה לתאונה ניתן ללמוד כי המנוח היה מעשן כבד, אשר סבל מיתר לחץ דם, ממחלת לב וממחלת ריאות כרונית. במאי 2008, כשנה לפני התאונה, הושתל בליבו קוצב לב עקב אבדן הכרה רגעי חוזר שסיבתו הייתה הפרעה במערכת ההולכה של שריר הלב.

6. אשר לתאונה ציין המומחה כי הייתה זו תאונת דרכים חזיתית, על פי התיאור התמציתי היחיד שקיים לגביה, ובעקבותיה פונה המנוח לבית החולים שערי צדק. בקבלתו זוהו פגיעות בראש, בבית החזה, וכן בגף שמאלי עליון. בהגיעו לבית החולים הורדם המנוח והונשם. בבדיקת טומוגרף ממוחשב נמצא דמם תוך מוחי שפרץ לחדר השמאלי הימני, בבית החזה אמיפזיה, חזה אוויר מימין, שברים בצלעות דו צדדי, שבר בעצם הבריח משמאל. הוכנס נקז לחלל הפלוארלי מימין. במהלך האשפוז התפתח זיהום משמעותי בדרכי הנשימה. הניסיונות לגמול את המנוח מהנשמה לא צלחו, ועל כן ביום 16.9.09 בוצע פיום קנה. הקושי לגמול את המנוח מהנשמה נבע הן ממחלת הריאות הכרונית ומהזיהום שבעקבות התאונה, והן עקב אי ספיקת לב.

7. לאחר ייצוב מצבו הועבר המנוח למחלקת שיקום נשימתי במרכז הרפואי שיבא. בעת העברתו היה המנוח אמנם בהכרה מלאה, ואולם הוא היה לעיתים מבולבל. המנוח סבל מקוצר נשימה, חרף מכשיר ההנשמה שאליו חובר, ולא היה לו חום. כמו כן סבל המנוח מפצע לחץ בעכוז, ומזיהום כרוני בפצע הפוגם בעצם. נמצאה עדות לזיהום בריאות, וקצב קוצב הלב התחלף בקצב עצמוני בלתי סדיר. באקוקרדיוגרם נמצא מקטע פליטה נמוך ביותר (פחות מ- 20% לעומת 55% במצב תקין).

8. לאחר שנגמל מההנשמה והחל לנשום דרך הקנה, הועבר המנוח לאשפוז ממושך ביית חולים הרצוג. כשלושה שבועות לאחר מכן הופנה לחדר מיון בבית החולים שערי צדק עקב הפרעה בתפקודי הכבד, עליה בספירה הלבנה, קוצר נשימה וכאבי בטן. המנוח היה מבולבל, זיהה את סביבתו באופן חלקי, ויכולת התקשורת שלו הייתה מינימאלית. פצע הלחץ בעכוז היה נמקי ומזוהם. בצילום החזה נראה נוזל בחללי קרום הריאה, דו צדדי, והמנוח הונשם.