ת"א 7864-04-13 לדו נ' ברכה אטינגר

בפני תביעה להשבת הלוואה בסך 250,000 ₪ ואשר הוגשה כנגד הנתבעת בכובעה כיורשת היחידה של הלווה, בעלה המנוח.

כאשר הנתבעת כלל לא הייתה צד להסכם ההלוואה לו טוענים התובעים ואיננה מציגה כל גרסה מטעמה באשר לאירועים הרלוונטיים, התמקד הדיון בשאלת תחולתו של החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993, ונפקות החלתו על יחסי הצדדים.

תמצית העובדות

1. התובעים הינם בני זוג אשר בעבר, עד 2005, גם היו נשואים זה לזה. בין התובעים לבין המנוח, איתן אטינגר ז"ל (להלן: "המנוח") היו קשרים אישיים ואף קשרים עסקיים, למשל בבעלות משותפת על מניות חברה בשם קפה ל.ש.ק.א. בע"מ.

2. המנוח נפטר ביום 9.11.12 והנתבעת הינה אלמנתו של המנוח. הנתבעת הגישה לבית הדין הרבני בקשה לקיום צוואת המנוח, התובעת 1 הגישה התנגדות לקיום הצוואה, ההתנגדות נדחתה, וביום 7.4.13 ניתן צו לקיום צוואת המנוח. על פי צוואת המנוח הנתבעת הינה היורשת היחידה של המנוח, כפי שהודתה הנתבעת בכתב ההגנה (סעיף 3.3 בכתב ההגנה).

   תביעה זו הוגשה כנגד הנתבעת אך ורק בכובעה כיורשת היחידה של המנוח.

   תמצית הטענות

3. לטענת התובעים, יש לחייב את הנתבעת לשלם להם יתרת חוב בגין הלוואה שהעמידו למנוח ואשר לא הוחזרה להם.

   לפי גרסת התובעים, ביום 7.2.02 נכרת בין התובע 2, דני לדו, לבין המנוח הסכם הלוואה (להלן: "ההסכם") שלפיו נטל המנוח מהתובע 2 הלוואה בסך של 250,000 ₪ (להלן: "ההלוואה") אותה התחייב להשיב עד ליום 7.2.05 בתוספת ריבית חריגה למשקי בית של בנק דיסקונט. על בסיס ההסכם הועברו כספי ההלוואה למנוח, אולם המנוח נקלע לקשיים ועד 2005 העביר 20,000 ₪ בלבד על חשבון ההלוואה. נוכח זאת, טוענים התובעים, סוכם שהמנוח יעביר להם תשלומים חדשיים של 2,500 ₪ עד שמצבו הכלכלי ישתפר וכך אכן היה, כאשר תשלומים הועברו ברציפות עד לתשלום האחרון ביום 17.10.12. בתחילת אוגוסט 2012 אף התחייב בפניהם המנוח לפרוע את יתרת החוב בסך של 688,000 ₪ (נכון למועד זה) מהתמורה שיקבל במכירת ביתו ברח' הנביאים 9 ברמת גן (להלן: "הנכס").

   במהלך נובמבר 2012 נודע לתובעים על פטירת המנוח ולפיכך הם פנו לנתבעת ובקשו את פירעון יתרת ההלוואה. הנתבעת סירבה, פנייה לבית הדין הרבני בניסיון להתנגד לקיום צוואת המנוח ולמנוע את העברת הזכויות בנכס - נדחתה, ולפיכך הוגשה תביעה זו.

   התובעים עותרים לפיכך לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת חוב ההלוואה בסך של 600,790 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

4. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף ולמצער יש לדחות את התביעה לגופה.

   הנתבעת מפנה להוראות הדין החלות על הלוואה חוץ בנקאית וטוענת שעל פניו לא עומדים התובעים בהוראות אלו בהיעדר הסכם הלוואה כתוב ומפורט כדין. לחילופין, טוענת הנתבעת שיש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, שכן עילת התביעה נוצרה עוד ביום 7.2.05, כ- 8 שנים טרם הגשת התביעה.

   הנתבעת מפנה להתנגדות שהגישו התובעים לקיום צוואת המנוח ובכך, לטענתה, הצדקה לדחיית תביעה זו בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, ועוד טוענת שאין לה כלל יריבות עם התובעים שכן לא התחייבה כלפיהם בדבר ואף אין טענה שכזו כלפיה.