ת"א 7521-04-13 שור נ' עפרוני ואח'

לפני בקשה למתן סעד זמני (צו מניעה זמני) לתקופת הערעור, שבכוונת המבקש להגיש על פסק הדין שניתן על ידי ביום 15.10.2015 ושלפיו דחיתי תביעת המבקש למתן פסק דין המצהיר על קיומה של זיקת הנאה שעניינה מעבר בנחלת המשיבים.

1.המבקש הינו הבעלים והמחזיק בנחלה הידועה כחלקה 16 בגוש 11242 במושב בית שערים הגובלת בנחלת המשיבים מצידה הצפוני. בגבול שבין שתי הנחלות עוברת דרך משותפת ברוחב של כ- 5 מטר באורך של כ- 600 מטר, שחלקה מצוי על נחלת המבקש וחלקה האחר מצוי על נחלת המשיבים. הדרך שימשה מאז שנת 1936 את שתי הנחלות כדרך מעבר משותפת לשתי הנחלות.

2.המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה שתבררה לפני, בגדרה הוא ביקש מבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי המצהיר על קיומה של זיקת הנאה לטובתו לטובת הנחלה שלו בחלקת המשיבים, אשר מקנה לו או למי מטעמו זכות מעבר חופשי בדרך, וזאת בהתאם לסעיפים 92 ו- 94 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.

3.בפסק הדין שניתן על ידי דחיתי את התביעה. בין היתר נקבע, כי השימוש שעשו המבקש והוריו לפניו (להלן: "משפחת שור") בדרך המשותפת לא היה שימוש עוין או נוגד לזכות הבעלים בחלקת הנתבעים (משפחת שמואלי) המקנה למשפחת שור זיקת הנאה מכוח שנים. בהקשר זה נקבע, כי השימוש שעשתה משפחת שור בדרך המשותפת "היה בהתאם לאינטרס שלה (של משפחת שמואלי) כבעלים של המקרקעין, ובהעדר שימוש נוגד אין השימוש יכול להשתכלל לכדי זיקת הנאה...". עוד קבעתי במסגרת פסק הדין, כי "מאחר שהשימוש תאם את האינטרס של משפחת שמואלי (שהנתבעים נכנסו בנעליה – ע.ט.) ולא היה נוגד או עוין לזכות הבעלות שלה במקרקעין הכפופים, לא היה למשפחת שמואלי כל עניין להפסיק את השימוש שעשתה משפחת שור בדרך, ולהפעיל את זכויותיה לשמירת האינטרסים שלה במקרקעין".

4.המבקש אינו משלים עם פסק הדין, ובכוונתו להגיש ערעור לבית המשפט העליון. מאחר שהערעור טרם הוגש, ובהתאם למצוות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, הגיש המבקש את בקשתו לסעד זמני לערכאה שנתנה את פסק הדין. במסגרת בקשה זו עותר המבקש למעשה להשאיר על כנו עד מתן פסק דין בערעור את צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית משפט זה לפני מתן פסק הדין, ושלפיו נאסר על המשיבים להציב גדר או חומה בדרך המשותפת או להפריע למבקש או למי מטעמו לעשות שימוש בדרך.

בבקשה טוען המבקש, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים הם, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. לעניין סיכויי הערעור נטען, כי כאשר הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור מוגשת לערכאה שנתנה את פסק הדין, הדרישה להעריך את סיכויי הערעור בעייתית היא, וראוי שבית המשפט אשר נתן את פסק הדין לא יביע דעתו כלל באשר לסיכויי הערעור. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי אי מתן סעד זמני יביא להשבתת המשתלה אותה מנהל המבקש למשך חודשים רבים ולצורך בהכשרת דרך חלופית הכרוכה בהשקעה של מאות אלפי שקלים, השכרת שירותיהם של בעלי מקצוע וקבלת היתרי בנייה בתוך מועדים שאינם תלויים בו, אלא בגורמים אחרים שאין לו שליטה עליהם.

5.המשיבים טענו מנגד, כי במרכז פסק הדין עומדת קביעה עובדתית לפיה השימוש בדרך בחלק מהתקופה היה חלק מהסכם שכירות שנכרת בין הצדדים לגבי שטחי הנחלה של משפחת שמואלי שהושכרו למבקש, ואילו השימוש בתקופה הראשונה, שקדמה להשכרת אותם שטחים, היה תוצאה של הסכמה פוזיטיבית בין השכנים ועל כן, אינו בגדר שימוש עוין ונוגד לזכות הבעלות המצמיח זיקת הנאה. קביעה עובדתית זו, כך נטען, מבוססת היטב בחומר הראיות ואין כל עילה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בה. לעניין מאזן הנוחות טענו המשיבים, כי כבר בחודש אוגוסט 2012 התחייב המבקש להכשיר דרך חלופית תוך ארבעה חודשים, כך שהטענות לעניין עלויות הכשרת הדרך החלופית ומשך הזמן הדרוש לשם כך הן טענות חסרות בסיס.

6.דין הבקשה להידחות.