ת"א 7231-12-11 משעלי נ' שופרסל בע"מ ואח'

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעות לפסילת המומחה מטעם בית המשפט ולמינוי מומחה אחר תחתיו, תגובת התובע ותשובת התובעות, החלטתי כי דין הבקשה להידחות.

עניינה של התביעה טענה לרשלנות רפואית עקב טיפול רפואי שניתן לתובע על ידי הנתבעת.

התובע הגיש חוות דעתו של פרופ' יצחק כץ. הנתבעות הגישו כראיה את חוות דעתו של פרופ' יורם לבוא. פרופ' יוסף מקורי מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האלרגיה לבחינת מצבו הרפואי של התובע, לבקשת הצדדים שעתרו בהסכמה למינוי אלרולוג מטעם בית המשפט.

טענות הצדדים בתמצית

בסמוך לאחר שהוגשה חוות דעתו של פרופ' מקורי הגישו הנתבעות בקשה לפסול את חוות דעת המומחה. בבקשה נטען כי התובע פנה אל המומחה וצירף, בין היתר, חוות דעת משלימה מטעמו המתבססת על מסמכים רפואיים עדכניים מחודש אפריל 2014, בעוד חוות הדעת המשלימה לא הועברה לידי הנתבעות או הוגשה לבית המשפט. נטען כי הנתבעות לא פעלו לעריכת חוות דעת משלימה מטעמן ולשליחתה אל המומחה. עוד נטען כי במכתב הפנייה של התובע אל המומחה, הרחיב התובע בפירוט מדוע יש להעדיף את חוות הדעת של המומחים מטעמו והפציר גלויות במומחה לקבוע כי התובע היה רגיש ללידוקאין.

לטענת הנתבעות, חוות הדעת של פרופ' מקורי הסתמכה רבות על המסמכים הרפואיים העדכניים שהתובע הגיש למומחה. לשיטת הנתבעות, נשללה מהן זכות הטיעון ונפגעה זכותן לשוויון כבעלת דין בהליך בשיטה האדברסרית שכן נמנע מהן להציג בפני המומחה חוות דעת משלימה וכן כי חוות הדעת של פרופ' סגל כלל לא קיבלה התייחסות מהמומחה.

בתגובה טען התובע כי הנתבעות יכלו לבדוק עם המומחה האם קיבל את כל החומר הרפואי ששלחו, אולם הן התרשלו שלא עשו כן והמתינו עם הבירורים עד לאחר קבלת חוות הדעת. מעבר לכך המומחה אף השיב לנתבעות כי חוות הדעת של פרופ' סגל אינה רלוונטית שכן הוא מומחה א.א.ג ולא אלרגולוג. נטען כי המכתב המקדים ששלח התובע למומחה פירט את מלוא הבדיקות שעשה התובע ועשה סדר בתיק כה מורכב כגון דא.

התובע הוסיף כי מדובר בהשלמה מתבקשת המפנה לחומר רפואי קיים ומתקנת את מועדי האשפוז של התובע. נטען כי לאחר מתן חוות הדעת מטעם הנתבעות התובע כמעט קיפח חייו בבית החולים שערי צדק בעקבות מתן לידוקאין ולפיכך הדבר נעלם מעיניו של המומחה מטעם הנתבעות.

דיון והכרעה

ההלכה הפסוקה קובעת, אין מקום לפסול חוות דעת מומחה אלא במקרים נדירים, כגון כאשר פעל המומחה שלא בתום לב, או שעלול להיגרם עיוות דין (רע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג (לא פורסם) ניתן ביום 1.5.12); רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם), 31.1.11)). עוד נפסק כי "הנטייה של בית המשפט לפסול מומחה מטעמו פוחתת במקום שבו המומחה נתן כבר את חוות דעתו, וכאשר תוכנה של חוות הדעת עשוי לכאורה להשפיע על שיקוליו של מבקש הפסילה" (רע"א 6234/09 חיות נ' הדר חברה לביטוח (לא פורסם), ניתן ביום 17.11.09)).

פסילתו של מומחה רפואי תעשה רק במקרים חריגים ורק הפרה של חובות המומחה הרפואי וביניהן החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים תביא לפסילתו. (רע"א 5611/07 שני פישר לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (לא פורסם).

עוד קובעת הפסיקה, כי החלפת המומחה באחר, או מינוי מומחה נוסף אינו נעשה כדבר שבשגרה (רעא 7843/00 חדווה בר-ישי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 4.3.01). לעניין זה נקבע כי: "מינוי של מומחה רפואי נוסף ייעשה באותם מקרים בהם מתעורר חשש שללא עיון בחוות דעת רפואית נוספת יתקשה בית המשפט להגיע לחקר האמת ולאמוד נכונה את שיעור נכותו הרפואית של הנפגע" (ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, (2005), לא פורסם, ניתן ביום 24.11.05).

ומן הכלל אל הפרט; מעיון במכתב הפנייה של התובע אל המומחה על נספחיו עולה כי אכן נשלחה אל המומחה חוות דעת משלימה. במכתב הפנייה פירט התובע כי הוא מצרף את חוות הדעת של פרופ' כץ שנערכה לאחר קרות האירוע בבית החולים שערי צדק. ברי כי מדובר בהגשת חוות דעת משלימה, ללא מתן אפשרות לנתבעות לעיין בחוות הדעת המשלימה או להגיש תגובה מטעמן.

במקרה דנא מצאתי כי הגשת חוות הדעת המשלימה מטעם התובע אכן פגעה בשוויון זכות הטיעון בין הצדדים ואולם, לא די באמור על מנת להעלות חשש לעיוות דין שכן פגם זה ניתן לריפוי באמצעות הגשת חוות דעת משלימה מטעם הנתבעות שרשאית היא להמציא אל המומחה והא ייתן חוות דעת משלימה מטעמו.