הרשטיק נ' רייסדור יזמות בע"מ

 נושא החלטה זו הוא בקשת הנתבעת להורות על עיכוב ההליכים בתובענה הנדונה בהתאם להוראת סעיף 5(א) בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות), וזאת לנוכח תניית בוררות הקבועה בהסכם שנכרת בין הצדדים.

א.רקע, עיקרי העובדות הדרושות ועיקרי טענות הצדדים

כתב התביעה 

2.כתב התביעה הוגש ביום 30.1.2017. מדובר בכתב תביעה קצר ותמציתי (פחות משלושה עמודים), אשר כל אשר נטען בו הוא, כי התובע גר בדירה שבבעלותו ברחוב לנדאו בבני-ברק, שאותה רכש מהנתבעת, החברה שבנתה את הבניין שבו הדירה. התובע טען כי התלונן בפני הנתבעת על ליקויים חמורים בדירה, אך לטענתו, הם לא תוקנו. לא נאמר מתי נמסרה החזקה בדירה לידי התובע ולמעט ליקויי רטיבות במחסן, אף לא פורטו הליקויים נטען כי נמצאו בדירה. התובע צירף חוות דעה של מהנדס, חוות דעה של מומחה לרטיבות וכן חוות-דעה של שמאי, אשר על-פי הנטען, פורטו בהן הליקויים שמצאו, עלות תיקונם וכן השווי הנטען של ירידת ערך הדירה. עוד נטען, כי הנתבעת אחראית לליקויים ולפיכך עליה לפצות את התובע בסכום השווה לעלות תיקונם, כן עליה לפצות אותו על עוגמת הנפש שהסבו לתובע וכן בסכום ההוצאות אשר יידרשו בשל מעבר לדיור חלופי בעת שייעשו עבודות התיקונים ובסך הכול 228,941 ₪.

בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות

3.את הבקשה לעיכוב הליכים, הנתמכת בתצהירו של מנכ"ל הנתבעת מר יעקב מרדכי רייסנר, הגישה הנתבעת ביום 6.3.2017 ובמסגרתה גם עתרה לדחיית הגשת כתב ההגנה עד הכרעה בבקשה זו.

הנתבעת טענה, כי לנוכח תניית בוררות הקבועה בסעיף 33 בהסכם המכר למכירת הדירה, אשר נחתם עוד ביום 19.9.2006 (להלן – ההסכם), יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה הנדונה ועל העברת הסכסוך להליך בוררות לפני בית הדין של הרב נסים קרליץ בבני ברק (להלן – בית הדין). הנתבעת הטעימה, כי תניית הבוררות נקבעה לנוכח העובדה שרוכשי הדירות בבניין שבו מצויה הדירה וכך גם מנכ"ל הנתבעת נמנים עם האוכלוסייה החרדית. לכן נקבע, כי אם יתגלעו מחלוקות בין הצדדים הן ייושבו על-פי דין תורה, כפי שנהוג ומקובל בקרב אוכלוסייה זו.

4.הנתבעת הוסיפה, כי לא זו בלבד שכך נקבע בהסכם, אלא שהצדדים כבר החלו בהליך בוררות לפני בית הדין. בעניין זה טענה, כי ככל הנראה, התובע הגיש כתב תביעה אל בית הדין, אך לא שלח אליה את העתקו. מטעם זה טענה, כי בית הדין לא יכול היה להתחיל לדון בעניין. למרות זאת, כך לטענת הנתבעת, היא פנתה אל בית הדין וביקשה לקבל לעיונה את כתב התביעה, אך פנייתה זו לא נענתה. כך גם לטענתה, פניותיה אל התובע לאחר הגשת התביעה הנדונה בדרישה להעברת הסכסוך להכרעת בית הדין, לא נענו. הנתבעת אף הוסיפה, כי קיבלה הזמנה לדיון בבית הדין, אשר נקבע ליום 22.3.2017, אשר אליו, כאמור בהזמנה זו, התחייבה להתייצב (נספח 1 של הבקשה). בכל מקרה, כאמור בבקשה ובתצהיר התומך בה, הנתבעת הודיעה כי "הייתה ועודנה נכונה ומוכנה לעשות כל הדרוש לשם קיום הליכי הבוררות לפני בית הדין" (פסקה 13 בבקשה; פסקה 11 בתצהיר).

הנתבעת טענה, כי על-פי ההלכה הפסוקה, במקום שבו נקבעה בהסכם תניית בוררות, המדיניות הנוהגת היא לכבד תנייה זו ולהורות על עיכוב הליכים ועל העברת הסכסוך להכרעה בהליך בוררות. כך הן לנוכח היסוד ההסכמי המשקף את רצון הצדדים כי סכסוכים ביניהם יוכרעו בהליך בוררות, הן בשל האינטרס הציבורי לעודד פתרון סכסוכים בדרך זו.

5.הנתבעת טענה עוד, כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף בין מחמת התיישנותה ובין מן הטעם שהוגשה בשיהוי רב. שכן, ההסכם נחתם כאמור, עוד בשנת 2006 וכי החזקה בדירה נמסרה לתובע בשנת 2010. לפיכך ומאחר שמדובר בתביעה לסעד כספי אשר הוגשה למעלה משבע שנים מאז נולדה עילת התביעה, הרי שהתביעה התיישנה עוד בטרם הוגשה. בדומה טענה, כי זה מכבר חלפו גם תקופת הבדק וגם תקופת האחריות החלות על הקבלן מכוח חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 וכי לעניין זה נקבע, כי אין לתלות את תחילת מניין תקופת ההתיישנות בתקופת הבדק ובתקופת האחריות (רע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח – דרעד (2.4.2008), כבוד השופטת א' חיות (להלן – עניין כהן פיתוח)).