1. התובעת הגישה תביעה שהוגדרה בכותרתה כתביעה נזיקית.
2. הנתבעת היתה עובדת זרה שכאמור בכתב התביעה – הועסקה על ידי התובע בזמנו, בטיפול באמה. היינו התובעת היתה המעבידה. מקום מושבה של הנתבעת, כך נטען, הנו ברומניה.
3. ב 21.9.16 דחיתי בקשה לאקונית לתחליף המצאה.
4. ב 5.10.16 הוגשה בקשה מפורטת מעט יותר, בה שוב התבקש תחליף המצאה לכתובת מגורי הנתבעת ברומניה, שאותרה, לפי הנטען, ממסמך שהגישה הנתבעת לביהד לעבודה.
יבואר: ככל שלא ידועה כתובת נדרש להמחיש ההצדקה להיתר המצאה לחו"ל לפי אחת מחלופות תק' 500 וכן לבקש תחליף המצאה הולם שגם לגביו יש לספק פרטים מינימליים לפחות ביחס לעיר מגוריה של הנתבעת . ואלו משעה שידועה כתובת מדויקת, לא נדרש תחליף המצאה אלא יש להמחיש ההצדקה למתן היתר המצאה לחו"ל.
5. מכל מקום, בטרם אדרש לבקשה להיתר המצאה לחו"ל שעד כה טרם הוגשה, הוריתי לתובעת להתייחס לסמכותו העניינית של בית משפט זה , בשים לב ליחסי העבודה שבין הצדדים. כמו כן הוריתי לצרף ההחלטות בהליכים קודמים שבין הצדדים.
6. בהודעה האחרונה טוענת התובעת כי מדובר בתביעה נזיקית, ולפיכך קנויה הסמכות לכאן, ולא לביה"ד לעבודה.
7. אף עלי מקובל כי ככלל, תביעה נזיקית אינה בסמכותו של ביה"ד לעבודה (סע' 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה); אלא במקרה בו נתייחדה לו במפורש הסמכות לדון בתביעה כזו (ראה סע' 24(א)(1ב) וסע' 24(א)1ד) של החוק הנ"ל). אלא שהלבשת התביעה בענייננו בלבוש של תביעה נזיקית אינה במקומה. מדובר על כסות מלאכותית.
8. סוג הנזק בו מדובר לאשורה נוגע כמעט כולו להוצאות המשפט שנגרמו לתובעת, בהליכים בביה"ד לעבודה מול הנתבעת. במסגרת הוצאות משפט הרי ניתן לטעון גם להוצאות בפועל שנדרשו בסבירות לניהול ההליך כגון הוצאות עדים ובטלת זמן – הכל כהוצאות משפט כלליות; וכן הוצאות בגין שכ"ט עו"ד. אכן הכלל הרחב הוא שמי שזכה בדין אינו אמור לצאת בחסרון כיס, אך לערכאה המבררת שיקול דעת רחב ביישום הכלל, הן בשאלת עצם הטלת ההוצאות והן לעניין גובהן.