בקשת התובעים לקבוע כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבעים 4-7 ו-8-11 באמצעות עורכי הדין יוסף גהוורי ויעקב פירוזמן (להלן: "הנתבעים" ו"עורכי הדין" בהתאמה), זאת עפ"י תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
רקע הבקשה הינו תביעה לתשלום שכרם של התובעים, זאת בגין טענתם לפעילותם בייזום וקידום תכנית מתאר באבן יהודה, עד לאישורה למתן תוקף ולפרסומה. התביעה הוגשה נגד 19 נתבעים שהיו, בין היתר, בעלי הזכויות בקרקע נושא התכנית בתקופה הרלבנטית לתביעה.
תגובת עורכי הדין נתבקשה ונתקבלה וכן ניתנה אף תשובה לתגובתם.
תמצית טיעוני התובעים היא, כי הנתבעים נושא הבקשה שוהים בחו"ל, כתובתם אינה ידועה לתובעים וכי עורכי הדין הנ"ל השיבו בשם הנתבעים כ"מרשיהם" טרם הגשת כתב התביעה, למכתבי דרישה שנשלחו אליהם על ידי התובעים. בנוסף טוענים התובעים כי עוה"ד היו אף מעורבים בעבר מול התובעים לקידום התכנית נשוא התביעה. על כן אין ספק שעורכי הדין שימשו כעורכי דינם של הנתבעים בכל הנוגע לנושאי המחלוקת נשוא התביעה.
בנסיבות אלה טוענים התובעים, נעשתה איפוא המצאת כתב התביעה כדין לנתבעים באמצעות עורכי הדין, בהתאם לתקנה 477 לתקסד"א, והפסקת הייצוג לאחר מכן, כשהוגש כתב התביעה היא מכוונת ומטרתה להכביד על ההליך. לעניין זה מציינים התובעים, כי מקום שישנו קושי לאתר את הנתבע בארץ, גם במידה שעוה"ד השתחרר מייצוג, יראו אותו ככתובת למסירת כתבי בי-דין, למניעת הכבדה בלתי מוצדקת על ההליך. על כן עותרים הם לראותם כעוה"ד של הנתבעים לצורך הגשת כתב התביעה.
עורכי הדין מתנגדים למבוקש וטוענים כי אינם מייצגים את הנתבעים בהליך זה. בתגובתו טוען עוה"ד גרהווי כי לא פגש את הנתבעים מזה שנים ואת חלקם אף לא פגש מעולם. כן לא קיבל מעולם שכ"ט עבור עבודה שבוצעה ו/או שהיתה אמורה להתבצע, אלא שלפני שנים רבות ייצג את אביהם של הנתבעים, במסגרת העברת הזכויות בנכס נושא התביעה לילדיו (הם הנתבעים 8-11 בתיק העיקרי) ובהמשך, לצורך הגשת התנגדותם של הנתבעים לתוכניות אותם קידמו התובעים במתחם, ולשם כך קיבל הרשאה נקודתית לטיפול בעניין זה בלבד. בנסיבות אלה טוען עוה"ד גהוורי כי אינו מייצג ו/או מורשה מטעמם של הנתבעים לקבלת כתבי בי-דין ואין לו אף כל אפשרות להתקשר עמם ולהביא לידיעתם את עצם הגשת התובענה.
בתגובתו של עו"ד פירוזמן טוען הוא כי התובעים הגישו את תביעתם כשנה לאחר משלוח מכתב התשובה על ידו בחודש דצמבר 2012, ומאז לא היה לו ואין לו כל קשר עם הנתבעים, והוא אינו מייצג אותם.
בתשובת התובעים לתגובת עוה"ד גהוורי נטען כי לפני מס' חודשים, פנה לתובע 1 מתווך ממשרד תיווך וביקש לשוחח עמו לגבי הקרקע נושא התביעה אשר רשומה ע"ש הנתבעים 8-11 בנוגע למו"מ בו מעורב המתווך למכירת הזכויות בחלקים לצדדי ג'. במסגרת זו, פנה לתובע 1 יזם מאבן יהודה ועדכן אותו שעוה"ד גרהווי מצוי עמו בקשר לגבי מכירת חלקה מס' 14 וזאת היות שבעלת הזכויות בנכס נמצאת בארה"ב ואף טען, כי באחת משיחות הטלפון של היזם עם עו"ד גרהווי, היה התובע נוכח. בנסיבות אלה טוענים התובעים כי עוה"ד גרהווי עדיין פעיל בעניין נושא התובענה ועל כן מהווה כתובת מורשית לקבלת כתבי בי-דין מהתובעים עבורם וזאת כמצוות תקנה 477 לתקסד"א.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, לא מצאתי להיעתר לה.
כידוע, מהותה של מערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו הנה מערכת יחסים של שליחות. אמנם קשר השליחות אינו מותנה בקיומו של ייפוי כוח בכתב דווקא ויחסי השליחות יכולים להיווצר גם בעל פה או בהתנהגות, כשיפוי הכח שבכתב הינו אך אמצעי להוכחתו [ראו סעיף 3(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965); דנ"פ 2192/00 דורון נוי נ' אהרון אמינוף ואח', פ"ד נד (2), 138, 142 (2000)].
התובעים צודקים אף בטענתם כי תקנה 477 לתקסד"א מאפשרת המצאה במשרד פרקליטו של בעל דין במען אותו ציין על גבי כתבי בי- דין כהמצאה כדין.
עם זאת, תנאי יסוד להחלת התקנה הוא הוכחה שמשרד עוה"ד שבו בוצעה ההמצאה אכן מייצג את הנמען. חוששני, שזולת עובדות המלמדות לכל היותר על יצוג קודם, מוגבל, שלא במסגרת תיק בית המשפט, לא הוכיחו התובעים כי עורכי הדין אכן הוסמכו לייצג את הנתבעים בתיק דנן. לעניין זה יצויין, שעוה"ד מחו מיד עם המצאת כתבי בית הדין למשרדם, ועל כן לא ניתן אף להסתמך על מניעות הנובעת בהעדר מחאה מצד עוה"ד על המצאה שבוצעה למשרדם (בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי כריה בע"מ, פ"ד נד(2) 840).
נושא המצאה לעו"ד בישראל עבור נתבע זר נדון גם בבש"א (מח' י-ם) 2327/06 )ת.א. 8279/06) ליב קוגן – לוקס נ' ליאון קוגן (2006) שם דחה כב' השופט זילברטל בקשה להכיר בהמצאה למשיב זר ע"י המצאה לעורך דין אשר נטען, כי ייצג את המשיב בנושאים הכלולים בתובענה. בהחלטתו היפנה כב' השופט זילברטל לפסק הדין ברע"א 1947/91 שטיין ואח' נ' כץ, פ"ד מה(4) 705, 708, שם פסק כב' השופט ש' לוין, כי המונח "עורך דין" בתקנה 477 לתקנות הוא "עורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות".
בהחלטה בבש"א (מח' י-ם) 1007/06 (ת"א 5271/03) אטיאס ואח' נ' הרשות הפלסטינית ואח' (11.4.06) קבע כב' השופט אוקון, כי כאשר מוגש כתב תביעה "חדש" נגד נתבע, הוא אינו בחזקת מי שיש לו עורך דין לעניין אותה תביעה, גם אם בתביעה קודמת הוא יוצג על ידי עורך דין פלוני. בהחלטה זו הוסיף כב' השופט אוקון וציין, כדלהלן:
"קביעה זו מתיישבת עם תכלית ההוראות בדבר המצאת כתבי בי-דין, שאינה רק להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו, אלא גם להחיל עליו, באמצעות האקט הפורמלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט (רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק נ' מגדל חב' לביטוח, פ"ד מב(4) 762, בעמ' 768-769)".
מהאמור לעיל עולה, כי נטיית הפסיקה היא שלא להרחיב יתר על המידה את מתחם העניינים שבגדרם ניתן יהיה להמציא כתב בי-דין לנתבע באמצעות עורך דין, במובן תקנה 477 לתקסד"א, כאשר אין מדובר במצב של ייצוג פורמלי על ידי אותו עורך דין, במיוחד כאשר ענייננו בנתבע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט. מגמה זו של צמצום מתבקשת אף נוכח אופייה של פעולת ההמצאה, ובעיקר מסירת הזמנה לדין שלא נועדה רק להודיע לנתבע על קיום ההליך נגדו, אלא גם להחיל עליו את סמכות השיפוט של בית המשפט.
בענייננו, לא זו בלבד שלא הוכח כי עורכי הדין פועלים בעת הגשת התביעה כעורכי הדין של הנתבעים (אלא לכל היותר כשנה קודם אותו מועד ואף זאת במסגרת מכתבים בלבד) וכן לא הוצג יפוי כח תקף, אלא שעורכי הדין אף מצהירים כי אינם מייצגים את הנתבעים. אין מחלוקת גם בין הצדדים כי לא כתובת עורכי הדין לא צויינה מצדם של הנתבעים על גבי כתבי בי- דין כהמצאה כדין. מאליו ברור שלא ניתן גם לקבל את הטענה הנוגעת לדברי היזם כי עורכי הדין מייצגים את הנתבעים בעיסקה, בהיעדר כל תצהיר או הוכחה אחרת כלשהי לכך, ונראה כי אמירה ערטילאית זו היא לכל היותר עדות שמועה.
בנסיבות אלה נראה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי עורכי הדין מייצגים את הנתבעים וממילא המצאת כתבי בי-דין למשרדם, אינה מהווה המצאה לנתבעים כדין.