שיבלי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מזרחי טבריה ואח'

הקדמה:

1.החלטה זו עוסקת בשאלה אם יש זכות לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל ואשר ניתן עליו צו כינוס נכסים אך טרם הוכרז כפושט רגל, להגיש תביעות לפי שיקול דעתו ומבלי צורך בקבלת אישורים מבעלי התפקידים השונים שמונו במסגרת תיק הפש"ר או של בית המשפט המחוזי הדן בתיק הפש"ר.

2.עד כמה שידיעתי משגת – שאלה זו טרם הוכרעה על־ידי בית המשפט העליון וטרם ניתנה לגביה הלכה מחייבת – אף שהיא עלתה במספר החלטות אליהן אפנה בהמשך החלטתי.

הבקשה:

3.התובע דכאן – שאינו מיוצג על־ידי עורך־דין – הוא בעל משרד הנדסת בניין הגיש תביעתו קא עסקינן לפיצויו בסך של – 100,000 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לו לפי טענתו עקב התנהלותם של הנתבעים בבקשות שמגיש התובע עבור לקוחותיו והעיכובים שגורמים הנתבעים בקידום תיקיו של התובע, עיכובים הנובעים לטענת התובע מכך שהנתבע מס' 3 מבקש כביכול לקבל שוחד לצורך קידום התיקים (סעיף 4 לכתב התביעה), וכן מכך שהנתבעת מס' 2 "ידועה כלאומנית ונוקטת עויינות כלפי התובע ותושבים רבים בכפר שיבלי כי הם בדואים שמשרתים בצה"ל". לטענת התובע, הנתבעת מס' 2 אף פנתה ללקוחותיו והודיעה להם כי אם רצונם בקידום הבקשות שהגישו לקבלת היתרי בניה, עליהם להחליף את התובע (סעיף 5 לכתב התביעה).

4.הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכותו של התובע להגישה בהיותו מצוי בהליכי פשיטת רגל, ולחילופין בקשה לעיכוב ההליכים עד לקבלת אישור בית המשפט המחוזי בנצרת. כמו־כן, התבקשה הארכת המועד להגשת כתבי בי־דין נוספים מטעם הנתבעים "(לרבות כתב הגנה)".

נימוקי הבקשה:

5.הנתבעים טוענים בבקשתם, כי בעקבות בדיקה שערכו במערכת האינטרנטית של כונס הנכסים הרשמי, עלה כי התובע מצוי בהליכי פשיטת רגל, וכי ניתן בעניינו צו כינוס נכסים. לפיכך, מרגע שמונה כונס נכסים על נכסי התובע, אזי הוא אינו יכול להגיש את תביעתו ללא קבלת רשותו של כונס הנכסים, המנהל המיוחד ובית המשפט הדן בתיק הפש"ר, ועל־כן, יש לסלק את התביעה על הסף – כך על־פי גישת הנתבעים.

6.בבקשתם החלופית, עותרים המבקשים להורות על עיכוב ההליכים בתיק, וזאת עד לבירור סוגיית ההיתר לניהול התביעה במסגרת תיק פשיטת הרגל.

7.עוד טענו הנתבעים, כי מדובר בתביעת סרק חסרת כל בסיס, שאינה עומדת בתנאי הדין המינימאליים להגשתה, כאשר ברור כי התובע לא יוכל לעמוד בחיוב הוצאות ככל שאלה ייפסקו כנגדו, כך נטען. לפיכך, עתרו הנתבעים שלא לגרום להם הוצאות נוספות הקשורות בהגשת כתבי טענות בתיק על־ידי כך שיוארך להם המועד להגשת כתבי בי־הדין בתיק עד לקבלת עמדת בית המשפט המחוזי שבפניו נידון תיק הפש"ר.

תגובת התובע:

8.התובע מבקש לדחות את הבקשה שלטענתו מתעלמת מפסיקותיו של בית המשפט העליון, וכן מהווה בקשה המטעה את בית המשפט. התובע אף מתנגד לבקשה להארכת המועד מאחר ולטענתו הנתבעים כבר קיבלו בעבר ארכה ניכרת להגשת כתב הגנתם. בתצהיר התומך לתגובתו, הצהיר התובע כי הוא נפגש ביום 20.4.17 עם נציג המנהל המיוחד שמונה על ידי כונס הנכסים הרשמי בתיק הפש"ר, ויידע אותו שיש לו תביעות שבהן הוא תובע, ולדבריו לנציג המנהל המיוחד לא הייתה כל התנגדות "ולא הביע כל מניעה לתביעות".

תשובת הנתבעים לתגובה:

9.בתשובתם לתגובה הוסיפו הנתבעים וטענו כי אין די בטענות הכלליות של התובע לפיהן הודיע לנציג מנהל המיוחד בדבר הגשת תביעות מטעמו, וכי ככל שלאותו הנציג אכן אין התנגדות להגשת התביעה, אזי אין כל קושי לקבל את עמדתו בכתובים. עוד טענו הנתבעים כי הפסיקה אליה מפנה התובע בתגובתו אינה רלוונטית משום שהיא עוסקת בסילוק תביעות על הסף במקרים שאינם דומים למקרה שלפנינו "בו הוגשה תביעה על ידי מי שאינו בר כשרות להגישה" (סעיף 9 לתשובה).

דיון והכרעה: