ת"א 62767-10-15 מעוז דניאל חברה קבלנית לבניה בע"מ ואח' נ' פרויקט לוגאנו יהוד בע"מ ואח'

 1.ברקע הדברים בקשת המבקשת/התובעת שכנגד לעיקולים זמניים. צו במעמד צד אחד לא ניתן. התקיים דיון בבקשה ביום 7.6.16 ולאחר מכן ניתן צו להגשת סיכומים.  2.הצדדים הגישו סיכומים בכתב. המשיבה הגישה ביום 4.9.16 התנגדות לצירוף נספח מס' 1 לסיכומי התשובה מטעם המבקשת. המבקשת הגישה תשובתה להתנגדות ביום 18.9.16. 3.נספח 1, אשר להגשתו מתנגדת המשיבה (אשר צורף לסיכומי התשובה מטעם המבקשת) הינו פרוטוקול ישיבה מיום 17.1.16 של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז. 4.המשיבה בהתנגדותה לצירוף נספח 1 טענה, בין היתר, כי המדובר במסמך שצורף לכתב הסיכומים ללא נטילת רשות וללא בקשה לצירוף ראיה כנדרש באופן שיש בו להטעות את בית המשפט ולפגוע בזכותה של המשיבה לחקור בחקירה נגדית אודות מסמך זה. עוד נטען כי במסגרת הפרוטוקול המדובר, נקבע כי יתכן ויתבצע שינוי יעוד במקרקעין אותם רכשה המשיבה מהמדינה עם יעודו התקף, ובהתאם וככל ואכן כך יהיה, תהא זכאית המשיבה לפיצויים. 5.המבקשת בתשובתה מציינת כי נספח 1 – פרוטוקול הוועדה המחוזית, לא בא לבנות מכוחו השערה, אלא בא להציג בפני בית המשפט כי בסיכומי המשיבה נטענה טענה שאינה מתיישבת עם הנספחים לתשובת המשיבה עצמה לבקשת העיקול. לטענתה, המשיבה מלינה על כך שהפרוטוקול צורף ללא בקשת רשות ומבקשת מבית המשפט להתעלם ממנו, ובדרך זו להפוך את סדרי הדין למטרה בפני עצמם ולמנוע עשיית צדק. 6.עוד ביום 30.8.16 הגישה המשיבה בקשה דחופה לצירוף ראיה. המבקשת הגישה תשובתה לבקשה זו ביום 18.9.16, והמשיבה הגישה תשובתה ביום 5.11.16. 7.הראיה שאת צירופה מבקשת המשיבה הינה חוות דעת מומחה מיום 25.8.16 אשר ניתנה בעניין הדוחות הכספיים של המבקשת/התובעת שכנגד אשר צורפו לתשקיף מדף ותשקיף להשלמה שהוגשו לרשות לניירות ערך מיום 12.8.16 של חברת אורן השקעות (א.א.א.) בע"מ שהיא חברת האם של המבקשת כמפורט בדוח רשם החברות (ר' נספחים 1–2). בית המשפט מתבקש במידת הצורך לקבוע מועד לדיון נוסף לחקירת המומחה על חוות דעתו ולחלופין להורות על צירוף התשקיף, המונה 460 עמודים, כראיה בתיק. 8.המשיבה בבקשתה לצירוף הראיה טענה, בין היתר ובתמצית, כי נמסרו על ידי המבקשת נתונים כספיים אודות הנזק הנטען שנגרם לפרויקט לוגאנו, הסותרים את הנתונים האמתיים שהוצגו בתשקיף חברת האם ובדוחות פרויקט לוגאנו, וזאת תוך הטעיית בית המשפט. לטענתה, הנתונים הכספיים האמתיים כפי שהוצגו בתשקיף (מיום 12.8.16) היו ידועים למבקשת כבר במועד אישור וחתימת הדוחות כספיים ביום 30.5.16. לטענת המשיבה, על מנת להמחיש את הנתונים הרבים המוצגים בתשקיף, שכרה היא שירותי מומחה אשר ינתח אותו ויפרט במסגרת חוות דעת את הסתירות העולות מההשוואה בין הנתונים שנמסרו על ידי המבקשת לחברת האם במסגרת התשקיף לבין הנתונים שנמסרו על ידי המבקשת לבית המשפט, הפרש שלשיטתה מגיע כדי סך של כ-23 מיליון ₪. 9.המבקשת בתגובתה טוענת בין היתר, כי המשיבה אינה מפרטת מהו המועד בו נודע לה על התשקיף שאת צירופו הדחוף היא מבקשת כעת. לשיטתה, בשלב זה של דיון בבקשת העיקול, על בית המשפט להשתכנע באורח לכאורי ומבלי לקבוע עמדה נחרצת ביחס לסיכוי התביעה העיקרית, האם התביעה אינה תביעת סרק ומעלה שאלה רצינית שיש לדון בה, ולצורך כך אין טעם בצירוף תשקיף של החברה המחזיקה בשיעור של 40% ממניות ובשליטה משותפת עם בעל מניות נוסף במבקשת/בתובעת שכנגד, ואין צורך בצירוף חוות הדעת בדבר התשקיף האמור. עוד נטען כי לבקשת העיקול צורפו הסכמים בהם התקשרה המבקשת בסכומים של כ-35 מיליון ₪ מתוך כ-38 מיליון ₪. 10.המשיבה בתשובתה לתגובת המבקשת, ציינה בין היתר כי לכאורה מציגה המבקשת מצגי שווא בבקשה לעיקול זמני. התגלתה סתירה מהותית (בסך של כ-23 מיליון ₪) בין הנתונים שהמבקשת הציגה לבית המשפט אל מול התשקיף שהוגש לבורסה, ומכאן חשיבות הבקשה להוכיח את מופרכות עילת התביעה אשר צריכה להיות נתמכת בראיות מהימנות לכאורה ובנוסף משליך הדבר על חוסר תום לבה של המבקשת. 11.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין בקשת המבקשת, להתיר לה את צירוף נספח 1, להידחות. 12.בתי המשפט ראו בצירוף ראיות לסיכומים מעשה פסול והתנגדות המשיבה להגשת המסמך בדין יסודה (ר' ע"א 496/89 סאלם סלמה נ' אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מ"ה (4) 343, 347; ע"א 5080/90 קפלן נ' מנהל מס שבח, פ"ד מ"ו (4) 561, 570; י' זוסמן, "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 513). הלכה היא, כי אין להביא במסגרת הסיכומים ראיה חדשה שלא הובאה בשלב שמיעת הראיות בתיק, כפי שנקבע הדבר למשל בע"א 3771/90 אעמר עומר נ' פקיד שומה נצרת (פ"ד מז (5) 177), כדלקמן: "המערער לא הגיש כל בקשה להגשת ראיות נוספות מטעמו, והראיה שצירף צורפה באורח חד צדדי לסיכומים. לא אחת ציינו, כי הגשת ראיות חדשות במישרין לתיק בית המשפט ללא בקשת רשות, היינו, תוך עקיפת סדרי הדין המקובלים בכגון דא, היא פסולה וראוייה לגינוי (ע"א 226/87 אחמד זועבי נ' עבוד ניקולא ואח', פ"ד מג (1) 714, 719 והאסמכתאות המופיעות שם). כמובן שלא ניתן את דעתנו לתצהיר הנ"ל אשר צורף לסיכומים" (ר' גם: ת.א (ת"א) 2027-09 מדינת ישראל נ' רחל פרנקו (30.12.12)). 13.ב"כ המבקשת אף ציטט מע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כו(3) 477, ללמדנו כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום, ולשיטתו לא ראוי להפוך את סדרי הדין למטרה בפני עצמה. הלכת ששון מוכרת, ברם אולם ברע"א 3776/16 גנים נ' רחל (פורסם בנבו, 15.8.16), נפסק בין היתר כי: "...בשעתו כתב השופט עציוני - אל מול דבריו הנודעים של השופט ברנזון בהלכת ששון (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כו(3) 477, 479 (1966)), כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן" - כהאי לישנא: "אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון – מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן" (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972)). ואכן,   "כאשר בעל-דין בוחר שלא לפעול בהתאם להוראות סדרי-הדין, הוא נוטל על עצמו סיכון שהדבר יהא בעוכריו. אכן, בימינו לא פעם קיימת גישה סלחנית למחדלים 'פרוצדוראליים', וזאת מתוך התחושה כי ניתן להימנע מתוצאה גורפת – כגון דחיית הליך – באמצעות פתרונות מתונים ו'מידתיים' יותר ובהם מתן אפשרות לתיקון המחדלים, לעיתים תוך חיוב בהוצאות. גמישות זו הגיונה בצדה וטעמיה עמה, אך בה-בעת, תהא זו טעות מצדם של בעלי-הדין לסבור שכל מחדל דיוני הוא בר-תיקון בהבל פה תוך הכרזה כי 'הפרוצדורה אינה מיטת סדום'. בוודאי כך הדבר כאשר מאחורי הפרוצדורה ניצבים שיקולים מהותיים בעלי משקל, וכאשר בעל-הדין שאינו פועל לפי הכללים מיוצג על-ידי עורך-דין" (דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש. ואנו הנאמן על נכסי חברת רם, [פורסם בנבו] פסקה 2 (31.1.10))".  14.ברע"א 2962/14 שעיבי נ' שמחי (פורסם בנבו, 10.9.14), נפסק בין היתר באופן התואם לענייננו, כי: "...ואולם לאמיתם מגשימים סדרי הדין תכליות מהותיות ומביאים לידי עשיית הצדק; יש איפוא להקפיד על שמירתם ואין להקל בהם ראש. בשעתו נזדמן לי לכתוב, ברשימה לכבוד פרישתו של השופט ש' לוין, "על דין אמת וסדר דין אמת, דברים לכבוד המשנה לנשיא בבית המשפט העליון, השופט ד"ר שלמה לוין עם פרישתו" המשפט ט' (תשס"ד) 501, עמ' 502-501; הדברים הובאו גם ברשימתי בספר שלמה לוין (א' גרוניס, א' ריבלין ומ' קרייני, עורכים) תשע"ג – 2013, 11-7):  "אכן, יש המקלים ראש במידת מה בסדרי הדין מתוך תפיסת עולם שלפיה מסגרות 'פורמליסטיות' מכבידות על עשיית הצדק. אך הצדק צריך להיעשות לכל הצדדים, לא רק למי שסדרי הדין אינם נוחים לו, וסדרי הדין הם המרכבה לכך. המקל ראש בהם טועה. אכן, אולי אין הם במהותם משוש כל לב ואין בהם ניחוח של שיח הרבים... בבוא רש"י לאפיין את המשפט (בדונו בחושן המשפט שעל לב הכהן הגדול, שמות כ"ח, ט"ו - א"ר), מזכיר הוא את סדרי הדין: "שהמשפט משמש ג' לשונות, דברי טענות בעלי הדין, וגמר הדין ועונש הדין", קרי, למשפט שלבים סדורים, ומנהגו מנהג של שופי".  כן הולמים דברי השופט עציוני, כי "אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון – מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן" (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972); רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES [פורסם בנבו] (2005)...". 15. אשר על כן, בשים לב לעובדה כי המבקשת צירפה את הנספח לסיכומי התשובה מטעמה, בלא שנתבקש היתר מראש ובלא שהגישה בקשה סדורה לצירוף ראיה, אלא ניסתה בדיעבד להכשיר את הגשתה לאחר שהמשיבה הביעה התנגדות מפורשת לכך, ובהינתן כל האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום לצירוף הנספח, ובית המשפט יתעלם ממנו. 16.ובאשר לבקשת המשיבה (מעוז דניאל) לצירוף ראיה אשר הוגשה בנפרד, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, כך שנספחים 1 ו-2 יהוו חלק מראיות המשיבה, וזאת מבלי שבית המשפט קובע מסמרות באשר למשקל הראיה (אם בכלל) ובכפוף לתנאים כדלקמן:א.המשיבה תמציא לתיק בית המשפט בתוך 7 ימים העתק התשקיף.ב.תינתן למבקשת (פרויקט לוגאנו יהוד) הזכות להגיש תצהיר תשובה/חוות דעת נגדית, והכל על פי שיקול דעתה.ג.יתקיים דיון, במסגרתו ייחקר המומחה מטעם המשיבה (ר' נספח 1) וייחקר נציג המבקשת, ככל שיוגש תצהיר/חוות דעת מטעמה.ד.לאחר קיום החקירות ישלימו הצדדים סיכומיהם בנקודה ובקצרה בכתב.  17.מבלי שבית המשפט מביע דעה כלשהי באשר למשקלן של הראיות המדוברות (נספחים 1 ו-2 לבקשה), סבורני כי מן הראוי לאפשר למשיבה להמציא ראיות אלו תוך שיתאפשר למבקשת להגיב עליהן כמתחייב, וזאת על מנת שתעמוד בפני בית המשפט כל התשתית הראייתית (ולו גם הלכאורית) הנדרשת בהליך זה של עיקול זמני וטרם הכרעה סופית בבקשה. 18.קובע דיון בהתאם לאמור לעיל, ליום 13.12.16 בשעה 12:00. מטעמי יעילות, מוצע לב"כ הצדדים להסכים כי דיון זה יוקלט, כאשר בעלות ההקלטה והתמלול ישאו הם בחלקים שווים. ב"כ הצדדים יתייחסו להצעה זו של בית המשפט בתוך 7 ימים. 19.המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס' + אישור טלפוני בהקדם.  החלטה זו ניתנה על ידי בתפקידי כרשם בית המשפט.  ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ז, 22 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.