קיס נ' גאטו - קפה מסעדה בע"מ ואח'

לפניי תביעה נזיקית-כספית על סך 80,000 ₪ במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הפלייתו מחמת לאום ודת, בשל אי הכנסתו למועדון המופעל על ידי הנתבעת 1 שבבעלות הנתבעים 2 ו- 3.

טענות התובע:

2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע, ערבי מוסלמי ישראלי, תושב העיר פתח תקווה, הגיע בשתי הזדמנויות למועדון בשם "נתב"ג" ברחוב חלוצי התעשייה 110 בחיפה (להלן: "המועדון") וכניסתו למועדון סורבה בשל מוצאו.

    

3. האירוע הראשון התרחש ביום 24.5.13 (להלן: "האירוע הראשון") כאשר נרשם התובע מבעוד מועד אצל יחצ"נית המועדון באותה העת, לגרסתו, הגב' פנינית גבאי (להלן: "היחצ"נית") לצורך כניסה למועדון. עם הגעתו למקום לקחו שתי סלקטוריות את תעודת הזהות של התובע , התרחקו ממנו בעודו נותר בחוץ עם המאבטח ולאחר "דקה וחצי", ורק לאחר שהתובע ביקש מהסלקטורית להשיב לו את תעודת הזהות שלו, היא ניגשה אליו, השיבה לו את תעודת הזהות והודיעה לו כי אינו רשום ברשימות ועל כן לא יוכל להיכנס למועדון. התובע פנה ליחצ"נית אשר תחילה אישרה כי רשמה אותו ולאחר 40 דקות חזרה וטענה כי ככל הנראה שכחה לרשום אותו ברשימת הכניסה וכי לא יוכל לכנס למועדון באותו לילה. התובע טען כי כל אותה עת שהמתין ליד הכניסה למועדון לתשובת היחצ"נית, הבחין כי למועדון נכנסים בליינים אחרים מבלי שנתבקשו כלל להראות כי נרשמו ברשימת המוזמנים וכל אשר הציגו היה תעודת זהות בלבד.

    

4. האירוע השני התרחש ביום 26.2.15 (להלן: "האירוע השני"). בהגיע התובע למועדון עמדו מאבטחים ושתי סלקטוריות שהודיעו לו כי אינו יכול להיכנס למועדון שכן המדובר במסיבה למוזמנים בלבד. התובע ראה לנגד עיניו מבלים אחרים המגיעים למועדון ונכנסים אליו בהצגת תעודת זהות בלבד וללא כל בדיקה ברשימת מוזמנים. התובע נותר עומד נבוך סמוך לכניסה בתקווה שאולי בכל זאת ייאותו הסלקטוריות להכניסו למועדון. התובע פנה מעת לעת לסלקטוריות אך אלה עמדו על סירובן לאפשר לתובע כניסה למועדון.

    

5. התובע טען כי נגרמה לו עוגמת נפש ופגיעה קשה וכי יש להחיל את החזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "החוק") ולקבוע כי הנתבעים הפרו את הוראת סעיף 3 לחוק. התובע טען כי התנהגות הנתבעים מהווה הפרת חובה חקוקה כהגדרתה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") , רשלנות על פי הוראות סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, פגיעה בכבוד האדם בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ופגיעה בערך השוויון. התובע צירף הקלטות ותיעוד של שהייתו מחוץ למועדון, בין היתר הקלטות של שיחות שונות עליהם ארחיב להלן.

    

   טענות הנתבעים:

    

6. הנתבעים הכחישו את טענות התובע בכתב ההגנה. לגרסתם המועדון פועל על פי הוראות הדין ולא מתקיימת בו "סלקציה" בכלל, וכנגד מבלים ערבים -ישראלים בפרט. למועדון מגיעים מבלים מכל רבדי האוכלוסייה ולא ננקטת כל אבחנה כלפי מי מהם. המועדון דוגל בערכי שוויון ואינו מפלה אף אורח. התובע העלה את טיעוניו בעלמא ולא הוכיח כי הוא הופלה בשל מוצאו. במועדים אליהם הפנה התובע, הוא לא הופיע ברשימת המוזמנים ובהתאם, כניסתו לא הותרה ואין כל קשר בין מוצאו לבין ההחלטה לא להתיר כניסתו באותם מועדים.

    

   דיון והכרעה:

    

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל חלקית.

    

8. הצדדים אינם חולקים על כך כי כניסתו של התובע למועדון, שהוא מקום ציבורי, סורבה בשני האירועים המתוארים בכתב התביעה. המחלוקת שבין הצדדים הנה האם בנסיבות העניין מותר היה לנתבעים לאסור את כניסתו, או שסיבת הסירוב היוותה אפליה אסורה על פי החוק, כאשר בעניין זה טוען התובע, כי נמנע ממנו להיכנס אך מחמת היותו ממוצא ערבי.

    

9. ההלכה הפסוקה מלמדת כי הנטל להוכיח כי נעשתה הפליה בשל השתייכות אדם לאחת מהקבוצות ו/או בשל מאפיינים על פי אחד הסממנים המנויים בסעיף 3 לחוק מוטל על מי שמגיש את תביעתו על פי החוק. בשל הקושי להוכיח כי ההפליה אכן נעשתה בשל אחת מהעילות המנויות בסעיף 3 לחוק, נקבעו בסעיף 6 לחוק מספר חזקות, המקלות על הטוען לאפליה לעמוד בנטל זה.

    

10. ככל שיוכיח התובע אחד מהמעשים המנויים בסעיף 6 לחוק, קמה חזקת ההפליה האסורה, ועובר הנטל לנתבע לסתור אותה (ראו: רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ (פורסם בנבו, 16.11.2011); בג"ץ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים, פ"ד נח(2) 358, 368 (2004))

     

11. בעניינו סעיף 6(2) לחוק קובע כי : "הנתבע...מנע כניסה למקום ציבורי...לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה". התובע טען כי הוא ממוצא ערבי, אשר ביקש להיכנס למועדון וכניסתו סורבה אך ורק בשל מוצאו.

     

12. על פי גרסת הנתבעים, הנתבעת 1 רשאית להכניס לשעריה 550 אנשים בערב. בהתאם היא מקיימת, כמקובל בסצנת מועדוני הלילה, רשימות כניסה מוקדמות על מנת להבטיח את כניסתם של המבלים אשר נרשמו. ללא רשימות אלה מבלים רבים ימנעו מלהגיע מחשש להמתנה ארוכה ו/או כי כניסתם לא תותר בשל היות המקום מלא. לגרסתם הנתבעים, בליינים המעוניינים לבלות במועדון נרשמים באמצעות יחצ"ני המועדון או באמצעות דף הפייסבוק של המועדון וכן המועדון מאפשר למבלים קבועים להעביר רשימות של חבריהם המעוניינים לבלות במועדון. מבלים קבועים מקבלים מידי פעם שתיה חינם ואף כניסה חינם אם כי הם אינם נמנים על עובדי המועדון. הנתבעים טענו כי רשימת המוזמנים אינה חסינה מפני טעויות ולפעמים יש תקלות גם במקרים בהם אנשים נרשמו מראש.

     

13. הנתבעים טענו כי התובע בחר להירשם דרך בחורה בשם פנינית, שהיא אינה יחצ"נית רשמית של המועדון, אלא מבלה קבועה בו שמעבירה רשימה של מכריה וחבריה ולנתבעת אין כל שליטה על אופן הרישום שביצעה בפועל, שכן הדבר לא נעשה באופן מקצועי או בשכר. הנתבעים טענו כי התובע פנה לפנינית באותו יום של האירוע הראשון, בשעות אחר הצהריים (כך עולה לגרסת הנתבעים מההתכתבות אשר צורפה על ידי הנתבע) ואותה פנינית אישרה כי "ייתכן" כי שכחה לרשום אותו. לגרסת הנתבעים, באותו מועד הובהר לתובע כי הוא לא היחיד אשר כניסתו סורבה, וכי ישנם מבלים נוספים ממוצא יהודי אשר המתינו אף הם בשל אי רישומם ברשימות.

     

14. באשר לאירוע השני, טענו הנתבעים כי התובע הגיע למקום במטרה להכין תשתית להגשת תביעה משפטית,שכן היה עליו לדעת בביקור השני למועדון כי היה עליו להירשם למועדון אך הוא לא עשה זאת ולא צירף כל ראיה המלמדת כי הוא ניסה להירשם.

     

15. הראיות שהוצגו לתיק, הסרטונים שצילם התובע בזמן אמת וההקלטות אינן תומכות בגרסת הנתבעים. באשר לאירוע הראשון - התובע ביקש להראות כי ניסה להירשם לרשימות המועדון ללא הצלחה בשל מוצאו. בין ראיותיו הציג התכתבות שערך עם אתר המועדון בפייסבוק (Natbag Dinner Club) לפיה ביקש להירשם לאותו ערב. התובע זכה לשיתוף פעולה ותשובות אך עת ציין את רשימת המבלים עמו (מוחמד אבו סאלח וחסן כייס) לא קיבל תשובה. התובע ניסה להירשם דרך אדם נוסף בשם "ערן" אשר לגרסת התובע אף הוא הפסיק לענות לאחר שהעביר לו את רשימת המבלים (מוחמד אבו סאלח וחסן כייס). התובע צירף הקלטה לשיחה עם "ערן" אשר הבהיר לו כי הוא אחראי על מלצריות ואינו קשור לרישום. התובע צירף התכתבות דומה עם אדם בשם רותם שהוא יחצן אשר הפסיק לענות לאחר שהעביר התובע רשימת השמות.

     

16. התובע טען כי מאמציו להירשם הניבו פרי כאשר פנה ליחצ"נית נוספת בשם פנינית אשר הסכימה לרשום אותו זאת כאשר לא ציין את שמות המלווים (חסן ומוחמד). התובע צירף את התכתבותו עם פנינית אשר אישרה כי היא רשמה אותו בשעה 15:21. בשעה 1:21 לאחר שהודיע התובע לפנינית כי לא מאפשרים את כניסתו, ציינה כי כנראה שכחה לרשום "ממש מצט[ע]רת זה קורה פעם בשנה" . התובע צירף הקלטה של שיחות שערך לפנינית בהם הוא מציין "למה היא לא מכניסה אותי? עומרי , עומרי, רשמת אותי קיס עומרי. לא יודע, היא לקחה תעודת זהות שלי גילתה כנראה שאני ערבי, היא לא מכניסה" (הקלטה 33 בדיסק ראיות, תיקיית). בעניין אותו אירוע צירף התובע הקלטה בזמן אמת משהותו במועדון המתעד את סירוב הנתבעים את כניסתו.

     

17. באשר לאירוע השני, התובע הציג סרטון שבו הוא צילם את אתר הכניסה למועדון. מהסרטון שהוצג על ידי התובע לגבי האירוע השני, לא עולה כי רק אנשים שנרשמו מראש הוכנסו למועדון לפי רשימת מוזמנים. אורחים הוכנסו למועדון בחופשיות, ללא בדיקה אל מול רשימה קיימת, ומבלי שנאמר להם כי מדובר באירוע למוזמנים בלבד - די בכך כדי להקים את החזקה הקבועה בסעיף 6(2) לחוק ומשכך עובר נטל ההוכחה לסתור חזקה זו אל הנתבעים (ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 44657-11-14 קיס נ' א.מ.א לימן החזקות בע"מ (פורסם בנבו, 30.11.2015)).

     

18. הנתבעים אף לא הציגו רשימות המוזמנים בשני המקרים וכאמור, לא נראה כי קיימת בדיקה לעניין רשימת מוזמנים בכניסה ועל פניו הייתה כניסה חופשית על סמך הצגת תעודות זהות ובחלק מהמקרים בלעדיה. העד מטעם הנתבעת, מר אושרי אטיאס, טען כי לכל סלקטור בכניסה יש טאבלט עם מסמך אקסל מסודר של הרשימה ואין לקוח שמגיע ולא עובר דרך הרשימה (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול שורות 14-15). העד טען כי ניתן להבין מההקלטות כי השומר הבהיר לתובע כי יש "13 יהודים הממתינים בדיוק כמוך" בגלל שאינם רשומים (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול הדיון שורות 17-18). העד טען כי הרשימות לא נשמרות לתקופה ארוכה ובהתאם אין אפשרות להציג אותם. עוד התעקש כי למועדון יש עשרות לקוחות ערבים (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול שורות 1-2).

     

19. הסרטונים אשר הוצגו על ידי התובע אינם תומכים בטיעוני העד שכן ניתן להבחין בבירור כי הבדיקות של הסלקטורים לא עקבית ואין מעקב אחר כניסה לפי רשימות.

     

20. מטעם הנתבעים העיד מר אלברט פרח, מנהל אבטחה במקום, אשר טען כי לרוב עבד בשתי המועדים המצוינים בתביעה. הנ"ל העיד כי הכניסה מתנהלת לפי רשימות בשל המקום המוגבל אך הצהיר כי הוא לא מכיר את הרשימות ולא בדק אותן (ראו: עמ' 15 לפרוטוקול שורות 24-26). הנ"ל הצהיר כי הרבה מהלקוחות של המקום הם מהמגזר הערבי וכי הוא מכיר חלק מהם בשם (ראו: שם , שורות 32-36). העד טען תחילה כי לא זכר את התובע ובמהלך חקירתו טעם כי התובע , לפי התרשמותו, היה "שתוי" והתנדנד (ראו: עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 12-29). גרסה זו של העד לא עלתה במסגרת תצהירו והיא עלתה בפעם הראשונה במעמד הדיון. אציין כי העד התיר רושם לא אמין, עדותו היתה לא עקבית והיא לא הוסיפה ולא תמכה בעמדת הנתבעים ולא נתמכה במסמכים או בנתונים אשר עמדו לפניי בסרטונים .

     

21. הנתבעת זימנה לעדות את מר סבא מוחמד , אחראי אבטחה במועדון אשר העיד כי אינו זוכר את התובע, וכי אינו יודע את פרטי המקרה של התובע ומדוע לא הכניסו אותו (ראו: עמ' 19 לפרוטוקול שורה 13). הנ"ל העיד כי במקום עובדים לפי רשימות וכל אדם שרשום נכנס וכי למקום לקוחות רבים מהמגזר הערבי (ראו: עמ' 19 לפרוטוקול הדיון). מטעם הנתבעים העיד עד נוסף בשם אדיר ספרן , אשר הצהיר לפני כי הוא זוכר את המקרה מאחר והמקרה מצולם ומהיכרותו את ההתנהלות במקום (ראו: עמ' 20 לפרוטוקול שורות 8-9) . העד הנ"ל טען כי שתי הבחורות המופיעות בסרטון כבר לא עובדות במקום וכי לא ראה צורך לפנות אליהן ולבקש כי יגיעו להעיד לפניי (ראו: עמ' 20 ו- 22 לפרוטוקול). לגרסת העד יתכנו מקרים בהם אנשים נרשמים והרישום לא נקלט או מקרים בהם ההזמנות לא נרשמות וזאת ללא קשר לדת , צבע או מין של הלקוח (ראו: עמ' 23 לפרוטוקול , שורות16-20).

     

22. הנתבעים לא הזמינו עדים מרכזיים מטעמם, כיגון מי מבין שתי הסלקטוריות - והדבר נזקף לחובתם.

     

23. לסיכום פרק זה- הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה, לא הציגו רשימות של מוזמנים בתאריכים הרלבנטיים ללא נימוק המניח את הדעת, לא הוצגו דוגמאות של רשימות בכלל, לא הוצגו סרטונים מהמקום במועדים הרלבנטיים, הסלקטוריות שנכחו במקום לא הוזמנה למתן עדות והעדים אשר הגיעו למתן עדות לא תרמו להבהרת העובדות כי לא זכרו את התובע באופן אישי או את האירוע וזאת על אף כי לגרסת חלק מהם, נכחו במקום במועד האירוע.

     

24. לאור כל המפורט לעיל, דין התביעה להתקבל כאשר הנתבעים לא סתרו את החזקה.

     

    התנהלות התובע וגובה הפיצוי:

     

25. הגם שלא ניתן לקבל את גרסת והתנהלות הנתבעים, אציין כי התנהלות התובע בסרטונים ובהקלטות וגרסתו כפי שהובאה במסגרת חקירתו לפניי מעלה ספק באשר לתום לבו של התובע וכן מעלה ספק לעניין העובדה כי מדובר באדם תמים אשר נפגע עקב כך כי כניסתו למועדון סורבה בשל מוצאו. התנהלות התובע בשני המקרים מעלה חשש כי הוא לא ביקש להיכנס למועדון אלא ביקש לבחון את נציגי הנתבעת על ידי יצירת פרובוקציות, בכדי למנוע את כניסתו. כך למשל בהקלטות שהגיש התובע לגבי האירועים, קיבלתי הרושם כי התובע ביקש לכנס וכניסתו לא נמנעה ואז עת התקרב לסלקטורית החל לדבר בשפה הערבית ללא שהטלפון שלו צלצל. לגרסתו הוא שלח הודעה קולית לחברה שלו וכי לא עשה זאת בכוונה : "זו לא שיחה רגילה, יכול להיות דרך ה"וואטסאפ" יכול להיות שלחה הודעה. זה לא חייב הטלפון לצלצל". התובע ביקש להוסיף לאוזני בית המשפט : "אני חושב שאין משהו פסול בלדבר בערבית. גם באמצע שאני מקליט אני מתקשר לחברה שלי להגיד אני נמצא ... אני לא צריך להרגיש שזה לא אני, חוסר בטחון. גם אם דיברתי בערבית" (ראו: עמוד 7 בפרוטוקול שורות 31-35).

     

26. מתקשה אני לקבל את גרסת התובע ומההקלטה ניתן ללמוד בבירור כי מועד העלאת דבריו בשפה הערבית נועד בדיוק כי לסמן לסלקטורית אודות מוצאו. העובדה כי כניסתו של התובע סורבה בשל כך שדיבר בשפה הערבית כפי שהבאתי לעיל הנה פסולה אך קשה להתעלם מן הרושם כי התובע יזם בכוונה את הנסיבות אשר הובילו לסירוב כניסתו.

     

27. התובע נשאל על כך כי בהקלטה נוספת שסומנה "נתב"ג 24.15.13" הוצע לו לכנס למועדון אך לגרסתו הוא סירב כי האדם שפנה אליו נתן לו להרגיש "כמו מסכן" וכי הושפל יותר מעצם ההצעה להכניס אותו כי ריחמו עליו (ראו: עמ' 11 שורה 14-19).

     

28. באשר לאירוע הראשון אציין כי התובע אישר לפניי כי הוא יליד שנת 1978 ובכל זאת נרשם למסיבה שנועדה לשנתון 80-90 ולגרסתו כל האנשים אשר נכנסו למועדון היו בגילו או יותר מבוגרים וכי הוא נראה צעיר וכי סירוב כניסתו אינו קשור לגיל אלא להיותו ערבי (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול שורות 28-33).

     

29. מסקנתי מתחזקת למקרא הפסיקה בתיקים רבים דומים אותם הגיש התובע מהם עולה התנהלות דומה שבה יצר התובע פרובוקציה מכוונת כדי ליידע על מוצאו בדיוק בסמוך לנקודת הכניסה. איני סבורה כי החוק נועד להגן על מקרים כמו המקרה המתואר לעיל. תכלית החוק היתה למנוע קיומה של הפליה בשל מוצא, דת וכו'. החוק לא נועד להגן על מי שפועל באופן אקטיבי כדי ליצור את ההפליה. עולה הרושם כי עניינינו בתובע אש מטרתו לייצר עילת תביעה ולא אדם מן היישוב אשר נפגע בשל התנהלות לקויה ואפליה כלפיו.

     

30. אדגיש כי אין כל ציפייה כי התובע יסתיר את זהותו, וככל שהיא גלויה או "מטעה" אין כל נימוק מדוע יש לסרב את כניסתו על בסיס גזע דת או מין, אך התובע לא נהג כפי שכל אדם אחר סביר, ללא קשר למוצאו , היה נוהג, כאשר בכוונתו להיכנס למקום ולקבל את שירותיו, ולו היה נוהג כמבקש לקבל שירות ללא כל פרובוקציה, יתכן כי ההפליה לא הייתה מתרחשת. "ההפליה" כביכול התרחשה רק בשל כך שהתובע היה מעונין בה ויצר את הנסיבות לכך ויזם את התגובות.

     

31. באשר לגובה הפיצוי אציין כי על פי הפסיקה להתנהגות התובע יש משקל מכריע בבואו של בית המשפט לקבוע את שיעור הפיצוי, אך אין בעבודה כי מדובר ב "תובע סדרתי", כטענת הנתבעים, בכדי להוות נימוק לדחות את התביעה על הסף.

     

32. קיימת חשיבות לשאלה האם מדובר באדם הנחשף להפליה ללא עוול בכפו והוא סובל ונפגע בכנות מאותה התנהלות כלפיו ובין אם מדובר באדם היוזם באופן מכוון או מחפש ומאתר מצבים בהם תתקיים הפליה, או יוצר נסיבות מיוחדות שגורמות להתרחשותה. בית המשפט לא ייתן יד להפוך את ה"אכיפה האזרחית" אותה מעודד החוק, למשלח יד של תובע כלשהו. כאשר דבר זה מתרחש, הפיצוי שייקבע יהיה על הרף הנמוך, שהוא הסביר והמידתי בנסיבות, תוך שפיצוי זה עדיין מקיים אחר התכלית בדבר הרתעת הנתבע.

     

33. במקרה שלפניי, התובע יצר את הנסיבות להתרחשות ההפליה ובהתאם יש לחשב את הפיצוי ההולם שמחד גיסא אינו נותן יד להתנהלותו, ומאידך גיסא מרתיע את הנתבעים ומונע התנהלות דומה בעתיד . בעניין זה אפנה לרע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (נבו 27.7.14): "תובע פלוני מייצר תביעות חדשות לבקרים, מה שעל פניו עלול להחשיד בתאוות רווח אישי, ועל כן תתקבל תביעתו בשיעור מופחת".

     

    אחריות הנתבעים 2 ו - 3

     

34. באשר לאחריותם האישית של הנתבעים 2-3 אפנה להוראות סעיף 8 לחוק אשר קובעות כי :

     

    "מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם הוכיח שניים אלה: (1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולה".

     

     

35. הנתבעים 2-3 הינם בעלי מניות ונושאי משרה בנתבעת 1, מפעילת המועדון, ולפיכך יישאו הם באחריות לעוולה על פי החוק, אלא אם הוכיחו את התנאים המצטברים הקבועים בסעיפים 8(1) ו-8(2) כאמור.

     

36. גם אם אקבל את טענת הנתבעים לפיה מדיניות המועדון באופן כללי הינה להכניס כל אדם באשר הוא, יהיה מוצאו אשר יהיה, אין די בכך כדי לשלול אחריותם לקיומה של העוולה הקונקרטית נשוא התביעה דנן.

     

37. בנסיבות המקרה, משלא הוכח כי הנתבעים 2-3 נקטו אמצעים סבירים כדי למנוע את העוולה, הגם שעל פי גרסתם כניסתו של התובע נמנעה בשל העובדה כי לא היה רשום ברשימות, לא הובאה כל ראיה לגבי הנחיות שניתנו לעובדי המועדון לגבי מניעת הישנות מקרים מעין אלה בעתיד, לא מצאתי כי עומדת להם הגנה מפני התביעה (ראו: ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 16741-02-15 קיס נ' אקסטרים טנגו הפקות בע"מ (פורסם בנבו, 14.04.2016)).

     

    סוף דבר:

     

38. נוכח כל האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לפסוק כי הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע פיצוי בסך העומד על 3,000 ₪.

     

    בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

     

    זכות ערעור במועדים הקבועים בדין.

     

    המזכירות תואיל לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

     

    ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.