אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 61650-12-13 א.א. נ' ב.א.

ת"א 61650-12-13 א.א. נ' ב.א.

תאריך פרסום : 19/05/2016 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
61650-12-13
14/05/2016
בפני השופטת:
עדנה יוסף-קוזין

- נגד -
תובע:
י. א.א.
עו"ד גיל זילברברג
נתבעת:
ש.ב.א.
עו"ד קורין יום טוב
פסק דין
 

 

א. מבוא

 

1.גב' ע.א. ז"ל (להלן: "גב' ע.א.  ז"ל" או "האם המנוחה"), היא אמם של התובע, מר י. א., ושל אחותו, גב' ר. ב.א. ז"ל (להלן: "גב' ר. ב.א. ז"ל" או "המנוחה"). גב' ע .א. ר ז"ל נפטרה ביום 21.01.07. גב' ר. ב.א. ז"ל נפטרה ביום 10.01.13. הנתבעת היא בתה של גב' ר. ב.א. ז"ל.

 

2.בין התובע לבין המנוחה התנהל הליך משפטי בעניין צוואת האם המנוחה (ת"ע 4410/07). בפסק דין, אשר ניתן בהליך זה ביום 01.11.11, נדחתה התנגדות התובע לבקשה לקיום צוואת האם המנוחה. התובע הגיש ערעור על פסק הדין (עמ"ש 20227-12-11). בדיון בערעור, שהתקיים ביום 05.07.12, הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט, לפיה, המנוחה תשלם לתובע, תוך 120 יום, סכום של 135,000₪ לסילוק סופי ומלא של כל טענותיו בקשר לעיזבון אמם המנוחה. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין.

 

3.בעיזבון האם המנוחה הייתה דירת מגורים בבעלות האם המנוחה, ברחוב ב*** (להלן: "דירת האם המנוחה"). בהסכם מכר מיום 10.08.12, המנוחה מכרה את הדירה תמורת 935,000₪. המנוחה נפטרה כחמשה חודשים לאחר מועד עסקת המכר ולאחר שמלוא התמורה בגין המכר התקבלה.

 

4.על פי גרסת הנתבעת, סך של 877,385₪ מתמורת דירת האם המנוחה, התקבל, במספר תשלומים, ישירות לחשבון הבנק של הנתבעת.

 

5.המנוחה לא שילמה לתובע בהתאם לפסק הדין בעמ"ש 20227-12-11 ובתביעתו בהליך זה, התובע תבע לחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום פסק הדין, 135,000₪.

 

ב. טענות הצדדים

 

ב(1) התובע

 

6.לטענת התובע, פסק הדין אשר ניתן בעמ"ש 20227-12-11 מבטא הסכמה של הצדדים לו לסיים את המחלוקת בעניין רכושה של גב' ע.א. ז"ל, במסגרתה התובע זכה בסכום של 135,000₪ מעיזבונה, אשר ישולמו על ידי אחותו, גב' ר. ב.א. ז"ל, כיורשת אמם. לדבריו, מאחר שהמנוחה ביקשה פרק זמן למכור את הדירה, כדי שתוכל לשלם לתובע על פי פסק הדין, הוסכם כי התשלום יבוצע בתוך ארבעה חודשים מיום פסק הדין.

 

7.המנוחה מכרה את דירת האם המנוחה ביום 10.08.12, כחודש לאחר מועד פסק הדין, בסכום של 935,000₪. לטענת התובע, המנוחה עשתה יד אחת עם בתה, הנתבעת, להסתרת הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה והיא העבירה 877,385₪ מכספי התמורה לחשבון בנק של הנתבעת מספר *** בבנק **

 

8.התובע טען כי הנתבעת התעשרה ללא זכות בדין על חשבון נושיה של המנוחה והוא בתוכם. כן טען כי הנתבעת עשתה בעיזבונה של המנוחה כרצונה וכבתוך שלה.

 

ב(2) הנתבעת

 

9.לדברי הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית, המנוחה לא עבדה והייתה משחקת קלפים. לדבריה, במשך השנים הנתבעת תמכה באמה ונטלה מספר פעמים הלוואות בעבורה. לדבריה, כשאמה הודיעה לה כי החליטה למכור את הדירה שירשה מהאם המנוחה (סבתה של הנתבעת), המנוחה אמרה לה שבשל עיקול הרשום בחשבון הבנק שלה, יש צורך להפקיד את הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה בחשבון הבנק של הנתבעת. הנתבעת הסכימה ולאחר חתימת הסכם המכר הועבר לחשבונה סך של 877,385₪. (סעיפים 8-9).

 

10.לדברי הנתבעת, סמוך לכך, לאחר שאמה גילתה כי היא חולה במחלת הסרטן, היא נסעה ביום 14.09.12 לחופשה באיטליה. לכיסוי הוצאות הטיול, הנתבעת משכה, לבקשת אמה, ביום 11.09.12 סך של 40,000₪. בנוסף, האם עשתה שימוש בכרטיס האשראי של הנתבעת ברכישות שביצעה בסך 4,410₪. הנתבעת טענה עוד כי משכה עבור אמה ולבקשתה כספים במזומן בסכום מצטבר של 74,100₪. בסעיף 13 לתצהירה פירטה סכומי 13 משיכות שבוצעו מיום 30.09.12 עד 28.12.12. יש להעיר כי הסכומים שפירטה הנתבעת בסעיף זה מסתכמים ב- 66,600₪ ולא כנטען. עוד לגרסת הנתבעת, אמה שילמה הלוואה שנלקחה עבורה לצורכי מחייה בסך של 99,198₪, וכן החזירה הלוואה שניתנה לאמה בשיעורים בסך כולל של 60,000₪. עוד לגרסת הנתבעת, אמה, נתנה לה ולאחותה, לכל אחת מהן, מתנה בסך של 300,000₪. (סעיפים 11-14).

 

11.לטענת הנתבעת, לאחר שאמה משכה כספים, נסעה לחו"ל, שילמה חובותיה ונתנה את המתנות לבנותיה, לא נותרו בידי הנתבעת כספים השייכים למנוחה.

 

12.על פי גרסת הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית, אפוא, מכספי תמורת מכירת דירת האם המנוחה הועבר לחשבונה סך של 877,385₪ אשר שימשו/הועברו/חולקו כדלקמן:

44,410₪ עבור הוצאות טיול המנוחה לאיטליה.

66,600₪ עבור הוצאות מחיית המנוחה.

159,198₪ עבור החזרי הלוואות.

600,000₪ עבור מתנות לנתבעת ולאחותה.

יש להעיר כי הסכומים הנ"ל מסתכמים בסך של 870,208₪, כך שבין סכומים אלה לבין הכספים שהתקבלו בחשבון הנתבעת בגין מכירת דירת האם המנוחה, בסך של 877,385₪, יש חוסר בסך של 7,177₪.

 

ג. דיון 

 

ג(1) כספי התמורה בגין דירת האם המנוחה

 

ג(1)(א) עדות הנתבעת מיום 29.04.13 בתיק הוצאה לפועל מספר 01-04464-34-2

 

13.משאחותו לא שילמה לו את חובה על פי פסק הדין, התובע הגיש נגדה בקשה לביצוע פסק דין בתיק הוצאה לפועל מספר 01-04464-34-2. בהליך זה, הנתבעת זומנה לחקירה ומסרה עדות תחת אזהרה ביום 29.04.13. (ר' הפרוטוקול נספח ה' למוצגי התובע).

 

14.בעדותה בהליך זה הנתבעת אמרה כי לאמה תמיד היו חובות וכי לא ניתן היה להפקיד את כספי תמורת מכירת דירת האם המנוחה לחשבון הבנק של המנוחה משום שהיה מעוקל. הנתבעת מסרה כי השיקים בגין תמורת מכירת הדירה, למעט סכומים ששולמו בגין חוב שכ"ט עו"ד ודמי תווך, הופקדו לחשבון הנתבעת. לדבריה, היא משכה עבור אמה כספים מהחשבון. כך דבריה בחקירתה:

 

"ש. מה קרה ל-900,000 ?

ת. משיכות אין סוף של סכומים גבוהים אמא שלי הייתה חייבת כספים להמון אנשים. היא לוותה כספים מנושים, היא לא עבדה במשך שנים אני בעצמי תמכתי בה במשך שנים. כל הכסף נמשך לכיסויי חובות. לא התערבתי". (עמ' 3).

 

15.בהמשך חקירתה, בשונה מדבריה, כאמור לעיל, לפיהם, מלוא הכספים שימשו לסילוק חובות, הנתבעת טענה כי בהיות אמה חולה, כספים רבים שימשו לתשלום לרופאים. ר' בעמ' 4:

 

"ש. האם אנחנו נראה, עד מועד פטירתה של אמא ש-900,000, הוצאו על ידה בכספומט?

ת. חלק גדול יצא מיידי לתת לה. היא הייתה חולת סרטן, המון מהכספים הלכו לרופאים - קונבנציונלים ורופאים אלטרנטיביים. אני לא יודעת בדיוק כמה כסף".

 

16.בהמשך החקירה, כב' רשמת ההוצאה לפועל, מ' סגל, ניסחה שאלה לנתבעת כדלקמן:

 

"האם נשארה יתרה מן הכספים בגין מכירת הדירה שלא הועברה לצרכי האם טרם פטירתה".

 

על כך השיבה הנתבעת: "לא נשארו כספים". (ר' עמ' 4).

 

17.בחקירתה בהליך ההוצאה לפועל, אפוא, הנתבעת מסרה גרסה, לפיה, מלוא הכספים שהתקבלו בחשבונה של הנתבעת בגין תמורת מכירת דירת האם המנוחה, נמשכו מהחשבון לצורך סילוק חובות של המנוחה. בהמשך החקירה טענה, בשונה מדבריה, כאמור לעיל, כי בהיות אמה חולה, כספים רבים שימשו לתשלום לרופאים. בכל מקרה, הנתבעת טענה, באופן חד משמעי, כי כספי תמורת מכירת הדירה הועברו במלואם לצרכי המנוחה טרם פטירתה ועוד קודם לפטירתה לא נותרו מכספי תמורת מכירת הדירה כל כספים.

 

ג(1)(ב) הודעת הנתבעת מיום 19.05.13 בתיק ההוצאה לפועל 

 

18.כשבועיים לאחר חקירתה כאמור, הנתבעת הגישה בתיק ההוצאה לפועל הודעה מיום 19.05.13. (נספח ו' למוצגי התובע). בהודעה זו הנתבעת טענה כי הכספים שהתקבלו ממכירת דירת האם המנוחה ואשר הועברו לחשבונה, הסתכמו בסך של 877,385₪ והם שולמו במועדים כדלקמן:

250,000₪ ביום 03.09.12.

40,000₪ ביום 13.09.12.

52,385₪ ביום 24.09.12.

300,000₪ ביום 09.10.13.

235,000₪ ביום 12.11.12.

 

19.בהודעה זו טענה הנתבעת כי הכספים כאמור לעיל שולמו/חולקו/הועברו כמפורט להלן:

א.סך של 300,000₪ הועבר על ידי הנתבעת לאחותה, גב' ט.א. , בגין מתנה שנתנה המנוחה לבתה, גב' א..

ב.המנוחה, אשר חלתה בסרטן, נסעה ביום 14.09.12 לחופשה באיטליה. לכיסוי הוצאות הטיול, הנתבעת משכה 40,000₪ מכספי תמורת הדירה וסכום נוסף של 4,410₪ נמשך בכרטיס האשראי של הנתבעת.

ג.74,100₪ נמשכו מחשבון הנתבעת ונמסרו למנוחה במועדים שונים מ- 30.09.12 עד 28.12.12. יוער כי הנתבעת טענה כי נמשכו סכומים בסך כולל של 74,100₪ אך הסכומים שפירטה מסתכמים בסך של 66,600₪.

ד.המנוחה שילמה הלוואה שנלקחה בעבורה לצורכי מחייה בסך של 99,198₪, וכן שילמה החזר הלוואה בסך של 60,000₪.

ה.300,000₪ ניתנו על ידי המנוחה במתנה לנתבעת.

הסכומים שפירטה הנתבעת, בדין וחשבון שנתנה כאמור, מסתכמים בסך של 870,208₪.

 

20.הגרסה שבהודעה הנ"ל, שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל, היא הגרסה שנטענה על ידי הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית בהליך דכאן.

 

21.גרסת הנתבעת בהודעתה וגרסתה בעדותה בתיק ההוצאה לפועל, הן בסתירה גמורה זו לזו. הגרסאות שונות מהותית זו מזו. בעוד שבעדותה בפני רשמת ההוצאה לפועל הנתבעת טענה כי מלוא הכספים שהתקבלו בחשבונה של הנתבעת בגין תמורת מכירת הדירה, נמשכו מהחשבון לצורך סילוק חובות של המנוחה ולצורך תשלומים לרופאיה, בהודעה טענה לפתע כי מרבית הכספים, 600,000₪, הועברו לנתבעת ולאחותה כמתנה שנתנה המנוחה לבנותיה.

 

המנוחה נפטרה ביום 10.01.13. לטענת הנתבעת, 600,000₪ שנתנה האם לבנותיה מתנות, בחייה נתנה אותן, אחרי קבלת תמורת מכירת דירת האם המנוחה. הכיצד זה שבמועד חקירתה, 29.04.13, כחמישה חודשים לאחר שהתקבלו כספי תמורת הדירה וכשלושה וחצי חודשים לאחר פטירת האם, נשתכח לה לנתבעת כי מתוך 935,000₪ כספי תמורת הדירה, 600,000₪ נתנה האם בחייה מתנות לשתי בנותיה?! על כך יש להשיב כי אין מדובר בעובדה שנשתכחה לנתבעת. יש לומר כי גרסתה של הנתבעת בפני רשמת ההוצאה לפועל, לפיה, מלוא כספי תמורת הדירה שולמו לצרכי האם ולחובותיה, כמו גם גרסת המתנות, שתיהן גרסאות לא מהימנות.

 

22.בכך לא תמו גרסאותיה וטענותיה הסותרות של הנתבעת. ביום 07.05.15 התקיים הדיון בבקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת בהליך דכאן. בחקירתה הנגדית טענה כי היא שילמה עבור אמה פעמים רבות וכי היא לקחה מהפיקדון של אמה שבו הופקדו כספי התמורה שהתקבלו ממכירת דירת האם המנוחה, כספים שאמה הייתה חייבת לה. ר' פרוט' עמ' 4 ש' 10: "הרבה פעמים אני שילמתי עבורה ואז אני לקחתי מהפיקדון כספים שהיא הייתה חייבת לי". בחקירתה בתיק ההוצאה לפועל וגם בהודעה שהגישה לתיק ההוצאה לפועל, הנתבעת לא טענה כי היא שילמה מכספה בעבור אמה וכי היא "גבתה את חובה" מכספי הפיקדון. גרסתה הייתה כי היא משכה כספים מהפיקדון ומסרה אותם למנוחה לצרכיה של המנוחה. יש לציין כי טענתה, לפיה, שילמה פעמים רבות עבור אמה גם נטענה בעלמא, ללא פירוט סכומים, מועדים, מהות התשלום וללא אסמכתאות.

 

ג(2) יתרת הפיקדון בסך של 205,048.60 

 

23.בהודעה שהגישה בתיק ההוצאה לפועל, הנתבעת טענה כי 235,000₪ מתוך כספי תמורת דירת האם המנוחה אשר הועברו לחשבונה, שולמו ביום 12.11.12. על פי דפי חשבון הבנק של הנתבעת, סך של 235,000₪ התקבל בחשבונה ביום 14.11.12 ובאותו יום הופקד בפיקדון. (ר' נספח ג' למוצגי התובע). על פי דפי הבנק, לאחר 14.11.12 בוצעו שתי משיכות מהפיקדון. אחת, ב- 15.11.12 על סך 19,956₪ ושנייה, ב- 13.12.12 על סך 12,587₪.

 

24.התובע צירף כנספח ח' בתיק מוצגיו פירוט הפיקדונות מחשבון הבנק של הנתבעת. המסמך הוא מתאריך 04.03.13 וכותרתו: "פירוט הפקדונות שלך 1 בפברואר-28 בפברואר, 2013". על פי המסמך, נכון ליום 06.02.13 היתרה בפיקדון הייתה בסך של 205,048.60₪, דבר המתיישב עם הפעולות המפורטות לעיל בסעיף 23.

 

25.בדיון בבקשת הרשות להתגונן, הנתבעת נשאלה אם נכון למועד פטירת אמה, 10.01.13, היו בפיקדון לפחות 200,000₪. הנתבעת השיבה בלאו מוחלט וטענה כי הכספים שהיו בפיקדון נגמרו עוד בחיי אמה. בהמשך, כאשר בית המשפט הפנה אותה לכך שתשובתה אינה מתיישבת עם מסמך הבנק המצביע על יתרת זכות בפיקדון לאחר מועד פטירת האם, הנתבעת טענה כי היא לקחה מהפיקדון כספים שאמה הייתה חייבת לה. ר' פרוט' עמ' 4 ש' 4-10:

 

"ש. אם נסתכל, אין משיכות מהפקדון למעט שתיים אחת בתאריך 15.11.12 בסכום 19,956 ו-13.12.12 בסך 12,587. האם אושפזה ביום 3.1.13 ונפטרה ב- 10.1.13 מאחר ואין משיכות מהפיקדון הרי שלזכות האם יש לפחות 200,000 שעומדים בפיקדון ונחשבים עזבון האמא, האם נכון למועד פטירת אמך, היו בפיקדון לפחות 200,000?

ת. ממש לא. הכספים נגמרו עוד בעודה בחייה.

ש. (בית המשפט) לפי תדפיסי החשבון זה לא מסתדר עם תשובתך?

ת. הרבה פעמים אני שילמתי עבורה ואז אני לקחתי מהפיקדון כספים שהיא הייתה חייבת לי".

 

תשובתה הנ"ל של הנתבעת, לפיה, היא לקחה מהפיקדון כספים, שלטענתה אמה הייתה חייבת לה, אינה משנה את העובדה, לפיה, לאחר מות האם, ביום 06.02.13 בחשבון הפיקדון הייתה יתרה בסך של כ-205,000₪ מכספי תמורה מכירת דירת האם המנוחה. עוד יש לומר כי טענת הנתבעת בדבר חובות של המנוחה כלפיה אינה מהימנה. מעבר לכך שלא נתמכה בראיות מהימנות, גרסה זו לא נטענה על ידי הנתבעת לא בחקירתה בהוצאה לפועל וגם לא בתצהיר עדותה הראשית.

 

26.בחקירתה הנגדית בדיון ההוכחות, הנתבעת טענה לפתע כי הפיקדון שימש גם לכספי אמה וגם לכספיה של הנתבעת. ר' פרוט' עמ' 16 ש' 21-25:

 

"ש.אם נחבר את כל הסכומים שנכנסו לחשבונך, בניכוי הסכומים שיצאו לחשבון הפיקדון, כולל השיק האחרון שהופקד לחשבונך על סך 235,000 ב- 14.11 חודש טרם פטירת האם, בניכוי כל משיכות הפיקדון שהיו, יוצא שהיה צריך להישאר לך בחשבון הפיקדון 235,000 אחרי מות האם, היה לך סכום זה בחשבון הפיקדון?

ת.כפי שאמרתי הפיקדון הזה שימש גם לכספי אמי וגם לכספיי".

 

בתשובה זו הנתבעת העלתה טענה חדשה, לפיה, אותם 205,000₪ בפיקדון אינם קשורים לכספי מכירת דירה האם המנוחה אלא אלה כספים אחרים השייכים לנתבעת. גם טענה זו נטענה בעלמא. הנתבעת לא הציגה כל סימוכין לכך שהיא העבירה כספים ממקורותיה לפיקדון. דפי הבנק, כאמור לעיל, מראים כי מקורם של כספים אלה שבפיקדון הוא אותו תשלום שהתקבל בגין דירת האם המנוחה ב- 14.11.12.

 

27.בהמשך חקירתה הנגדית, הנתבעת נאלצה להודות שיתרת הכספים בחשבון הפיקדון היא אכן מתוך כספי התמורה שהתקבלו עבור דירת האם המנוחה, אלא שהפעם טענה כי אותם כספים בפיקדון ניתנו לה במתנה על ידי אמה. ר' פרוט' עמ' 17 ש' 11-14:

 

"ש. מפנה למסמך שהוא פירוט הפקדונות שלך מיום 1.2.13 שבו רואים שיש בחשבון הפיקדון 235,000. האם מדובר בחלק מהכסף שהופקד מהדירה לחשבון הפיקדון?

ת. במהלך 11/12 אמי נתנה 300,000 ו-300,000 לאחותי, הכספים שאתה רואה זה מהמתנה הזאת בעודה בחייה".

 

ור' גם בעמ' 17 ש' 30-32 ועמ' 18 ש' 1, גם שם טענה כי היתרה בסך של כ- 205,000₪ היא כספי המתנה שנתנה לה אמה.

 

בהמשך חקירתה הנגדית, לשאלת בית המשפט, הנתבעת טענה כי את המתנה שנתנה לה אמה בסך של 300,000₪ היא העבירה לאחותה במסגרת התשלומים ששילמה לה עבור דירה שרכשה ממנה. (ר' פרוט' עמ' 17 ש' 19-21). גם לפי גרסה זו, אותם 205,000₪ שנותרו בפיקדון לא יכלו להיות כספי המתנה הנטענת.

 

28.הנתבעת לא היססה לטעון בתצהיריה ובעדויותיה טענות וגרסאות סותרות. בתחילה טענה כי מלוא כספי דירת המנוחה שימשו לסילוק חובות של המנוחה. לאחר מכן נסוגה מטענתה זו וטענה כי כספים שימשו למנוחה גם לטיפולים רפואיים. בהמשך, העלתה גרסה שונה בתכלית לפיה, רוב הכספים ניתנו כמתנות לה ולאחותה והיתרה נמסרה למנוחה, שימשה לחופשה בחו"ל, שימשה לסילוק הלוואות שנלקחו לצורכי מחייה. בשלב מאוחר יותר, בחקירתה הנגדית בדיון בבקשת הרשות להתגונן, טענה כי שילמה עבור אמה וגבתה לעצמה מהכספים שהתקבלו בגין דירת האם המנוחה, טענה שלא היה לה זכר לא בעדותה בפני רשמת ההוצאה לפועל וגם לא בתצהיר עדותה הראשית. עוד בעדותה בהוצאה לפועל, כמו גם בחקירתה בבקשת הרשות להתגונן, הנתבעת טענה כי לאחר מות המנוחה לא נותרו כספים השייכים למנוחה וכי אלה נגמרו עוד בחייה. אחר כך שינתה טעמה והעלתה שלל טענות סותרות. טענה שנותרו כספים אך אלה מגיעים לה בגין חובות שאמה נותרה חייבת לה; טענה שאותם כספים התקבלו ממכירת דירתה של האם המנוחה; טענה שאותם כספים לא התקבלו ממכירת דירת האם המנוחה והכספים של הנתבעת הם; טענה כי אותם כספים ניתנו לה במתנה על ידי אמה. יש לומר בצער כי היושר והאמת אינם נר לרגליה של הנתבעת אשר מהינה לומר דברים שאינם אמת, מבלי הנד עפעף, למען בצע כסף. אין לסמוך על טענותיה, גרסאותיה ועדויותיה.

 

29.סיכומו של דבר, ביום פטירתה של המנוחה היה בחשבון הפיקדון על שם הנתבעת סך של 205,048₪. כספים אלה, שהתקבלו בגין מכירת דירת האם המנוחה, היו שייכים למנוחה. לאור המקובץ ותוך שאני דוחה את שלל טענותיה הסותרות של הנתבעת לזכויות בכספים אלו כטענות בלתי מהימנות, אני קובעת כי כספים אלה מהווים את עיזבונה של המנוחה, מהם רשאי התובע להיפרע את חובו.

 

ג(3) הברחת נכסים 

 

30.קודם למכירת דירת האם המנוחה וקבלת התמורה בגינה, למנוחה היו חובות לנושים שונים ובכללם לתובע. כמו כן, על חשבון הבנק שלה היה רשום עיקול. הנתבעת ידעה היטב, מלכתחילה, שלאמה היו חובות רבים לנושים שונים והיא ידעה שעל חשבון הבנק של אמה היה רשום עיקול. לדברי הנתבעת עצמה, קודם שפנתה אליה, אמה ביקשה להעביר את הכספים לחשבון הבנק של אחותה של הנתבעת. לאחר שהאחות סירבה לשתף פעולה, הנתבעת קיבלה את הכספים לחשבונה. ר' דבריה של הנתבעת בחקירתה בהוצאה לפועל:

 

"ש. היו לה [למנוחה] חובות?

ת. תמיד.

ש. לא ניתן היה להפקיד את השיקים לחשבון של אמא?

ת. נכון הוא היה מעוקל". (עמ' 3).

 

וכן בחקירתה הנגדית בדיון בבקשת הרשות להתגונן, פרוט' עמ' 2 ש' 28-עמ' 3 ש' 15:

 

"ש.את טענת גם בהודעה לבית המשפט וגם בהודעה להוצל"פ שלאמך היו חובות רבים, מפנה להודעה מטעם צד ג'. את יודעת מה היה היקף החובות?

ת.לא.

ש.נטען גם לבקשת אמך בהמשך לאותה הודעה היה לה חשבון מעוקל והיא ביקשה ממך לשים את הכסף בחשבונך האישי?

ת.כן.

ש.את יודעת מי הטיל את העיקול?

ת.לא.

. . .

ש.אמרת שאת ידעת על עיקולים?

ת.אני ידעתי על העיקול על חשבון הבנק שלה.

ש.גם אמרת שאת יודעת שהיה חוב כלפי אחיה?

ת.ידעתי שהיה הליך ביניהם, לא ידעתי פרטי פרטים. ידעתי שההליך ביניהם נגמר באיזשהו חוב של אמי לאחיה.

אמי פנתה ראשית לאחותי הגדולה שתפקיד כספי הדירה אצלה בחשבון, ואחותי סירבה, ולכן אמי פנתה אליי, אם אני לא אעזור לה מי יעזור לה?! ולכן הסכמתי".

"ש. גם אמרת שאת יודעת שהיה חוב כלפי אחיה?

ת. ידעתי שהיה הליך ביניהם, לא ידעתי פרטי פרטים. ידעתי שההליך ביניהם נגמר באיזשהו חוב של אמי לאחיה".

 

31.בתצהיר עדותה הראשית הצהירה הנתבעת כי אמה הודיעה לה שהחליטה למכור את דירת האם המנוחה, סבתה של הנתבעת, וסיפרה לה כי לאור קיומו של עיקול בחשבונה, עיקול אשר הינה פועלת להסרתו, קיים צורך בהפקדת הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה בחשבון הבנק של הנתבעת. (סעיף 9). ור' גם חקירתה הנגדית של הנתבעת בדיון ההוכחות, פרוט' עמ' 15 ש' 6-8:

 

"לאמי היה עיקול בחשבון, עיקול שאני יודעת שהיא רצתה לסדר אותו, באותו זמן היא מכרה את הדירה, היא פנתה לאחותי לבקש ממנה שהיא תקבל את הכספים בעקבות חשבונה המעוקל, אחותי סירבה ואז פנתה אליי והסכמתי כי זו אמי".

 

32.הנתבעת פעלה, אפוא, בשיתוף פעולה עם אמה, שלא כדין, על מנת להבריח את כספי תמורת הדירה מנושיה של המנוחה ובכללם התובע, על מנת לסייע למנוחה לחמוק מתשלום החובות לנושים ועל מנת להעלים את הכספים. לעניין זה ר' גם שני השיקים שנמסרו במסגרת התמורה ששולמה עבור דירת האם המנוחה ואשר נערכו לפקודת הנתבעת, נספח ו' למוצגי התובע.

 

33.הנתבעת טענה כי היא מצאה בחפציה של אמה תדפיס מתיק הוצאה לפועל, נספח ה' לתצהירה, לפיו, אמה דאגה לשלם את החוב נשוא העיקול שהיה רשום על חשבונה ולבטל את העיקול. (סעיף 9 לתצהיר הנתבעת). המסמכים שצירפה הנתבעת מתייחסים לתיק הוצאה לפועל מספר 17-02050-10-2 ועולה מהם כי בתאריכים 27.06.11 ו- 05.07.11 בוטלו הליכי הוצאה לפועל. דא עקא, מכר הדירה על ידי המנוחה נעשה ב- 10.08.12, למעלה משנה לאחר ביטול העיקול שעליו מסתמכת הנתבעת, כך שאין בכך סימוכין ביחס לעיקול שהיה רשום על חשבון המנוחה במועד מכירת דירת האם המנוחה.

 

34.דירת האם המנוחה נמכרה על ידי המנוחה בהסכם מיום 10.08.12. כ-10 ימים קודם לכן, ביום 30.07.12, הנתבעת ובן זוגה, מר א.א. חתמו על הסכם מכר שבו מכרו את דירתם בתל אביב תמורת 1,955,000₪. על פי האמור בהסכם המכר, סעיף 8.2(2), 1,200,000₪ מכספי התמורה היו אמורים להשתלם ישירות לבנק של המוכרים בגין הלוואת משכנתא. לאחר מכן, ביום 28.09.12 הנתבעת, לבדה, חתמה על הסכם מכר עם נתן וט.א.(גב' ט.א. היא אחותה של הנתבעת), שבו רכשה מהם דירה בפתח תקווה תמורת 1,600,000₪. לטענת הנתבעת, לצורך רכישת הדירה, היא נטלה משכנתא בסך של 900,000₪ ו- 700,000₪ נוספים היא שילמה מכספי מכירת הדירה בתל אביב.

 

35.מעבר לסמיכות הזמנים המחשידה בין שלוש העסקאות, הנסיבות האופפות את התנהלות הנתבעת כמפורט להלן, מבססות אפשרות של ממש, לפיה, בניגוד לטענותיה, הנתבעת השתמשה לפחות בחלק מכספי מכירת דירת האם המנוחה לצורך רכישת הדירה בפתח תקווה. כך בגין דירת האם המנוחה התקבלו בחשבון הבנק של הנתבעת ביום 09.10.12 300,000₪. הנתבעת שילמה עבור הדירה בפתח תקווה, שאותה רכשה, 400,000₪ בשיק שמועדו למחרת היום, ב- 10.10.12. מחשבון הבנק של הנתבעת נהיר כי התקבול הנ"ל מדירת האם המנוחה, שימש לתשלום עבור הדירה שרכשה הנתבעת.

 

36.ההלוואה בסך 900,000₪, אשר שימשה, לטענת הנתבעת, לרכישת הדירה בפתח תקווה, ניתנה, על פי המסמכים שצירפה הנתבעת, לנתבעת ובן זוגה, מר א.א. כאמור לעיל, הדירה בפתח תקווה נרכשה על ידי הנתבעת לבדה. הנתבעת לא סיפקה הסבר לשאלה כיצד זה שכספי הלוואה שניתנו לה ולבן זוגה יחדיו שימשו, במלואם, רק את הנתבעת ברכישת הדירה. הוא הדין עם כספי מכירת הדירה בתל אביב. זו נמכרה על ידי הנתבעת ובן זוגה, מר א.. הנתבעת לא סיפקה הסבר לשאלה כיצד מלוא יתרת התמורה בסך של 700,000₪, לאחר סילוק ההלוואה בסך 1,200,000₪, שימשו רק את הנתבעת לרכישת הדירה בתל אביב. מחצית הכספים הנ"ל בסך מצטבר של 800,000₪, לכאורה שייכים למר א.  יש לציין כי בדפי חשבון הבנק של הנתבעת לא מופיעים 700,000₪ כאמור והנתבעת לא הראתה שסכום זה, במלואו, אכן התקבל בידיה.

 

37.הנתבעת טענה, כאמור, כי שילמה לאחותה 900,000₪ מכספי הלוואה ו- 700,000₪ מהתמורה שקיבלה עבור הדירה בתל אביב. בפועל, מעבר ל- 900,000₪, הנתבעת העבירה לאחותה שיקים בסך כולל של 1,000,000₪ וטענה ש- 300,000₪ מתוכם הם מתנת המנוחה לגב' ט.א.  (סעיף 14 לתצהיר הנתבעת). לאור המפורט לעיל, קיימת אפשרות סבירה כי הסך של 1,000,000₪ ששילמה לאחותה בשיקים, מהווה במלואו תשלום עבור הדירה והמקור ללפחות חלק ממנו הוא כספי תמורת מכירת דירת האם המנוחה. גם בו-הזמניות של תשלום התמורה בגין דירת האחות והעברת ה"מתנה" לאחות מחשידה. זאת בנוסף לחוסר המהימנות בעצם גרסת המתנות. בהקשר זה יש גם לציין כי הנתבעת נמנעה מהבאת אחותה למתן עדות, היבט נוסף הפועל לחובתה.

 

38.הנתבעת נחקרה אודות התנהלותה בכספי אמה. בתחילה ניסתה להתחמק ממתן מענה. רק לאחר שהופנתה לפעולות בנק ספציפיות בדפי חשבון הבנק שלה, הודתה שלא העבירה את כספי אמה לפיקדון נפרד ושלמעשה ערבבה את כספי תמורת דירת האם המנוחה עם כספיה. ר' פרוט' עמ' 16 ש' 2-15:

 

"ש.מאחר והגשת דפי חשבון להוצל"פ ואנו יכולים לעבור על כל השתלשלות העניינים הכספית של מכירת הדירה וטענת גם בחקירה בבר"ל שכל הכספים שקיבלת מהדירה הועברו לפיקדון, זה לא מסתדר עם מה שקורה בחשבון. יש כספים שנכנסו לחשבונך ולא הופקדו לחשבון הפיקדון, כמו שיק שהופקד ב- 9.10 על סך 300,000 ועוד 40,000 שנכנסו בתאריך 15.9, למה הותרת כספים אלה בחשבונך?

ת.אני לא יודעת על איזה כספים אתה מדבר.

ש.מציג לך את דף הבנק. מפנה לסכומים שלא הועברו לפיקדון

ת.בזמן שאמי מכרה את דירתה, גם אני מכרתי את דירתי בת"א וזה היה עסקאות מקבילות, והיו כספים שהעברתי לפקדון והיו כספים שלא העברתי.

ש.נוצר ערבוב בין הכספים?

ת.היה פקדון שפתחתי עבור אמי, אח"כ גם היו כספים שלי שלא רציתי שיישבו בעו"ש, ולא מצאתי לנכון לפתוח פקדון נוסף.

ש.אך אלו כספים של אמך?

ת.אמי ידעה מה יש לה, מן הסתם, ואני ידעתי את מה שיש לי".

 

39.לאור מכלול הראיות כאמור לעיל, הנתבעת נהגה בכספי תמורת דירת האם המנוחה כבשלה. הנתבעת גם ערבבה בין כספי תמורת הדירה לכספה הפרטי, ללא הבחנה בין השניים על מנת לטשטש את עקבות כספי המנוחה. בנוסף, לאור המקובץ, עיתוי רכישת הדירה בפתח תקווה, סמוך למכירת דירת האם המנוחה, אינו תמים ולפחות חלק מכספי תמורת דירת האם המנוחה שימשו לרכישת הדירה בפתח תקווה. את יתרת כספי אמה הנתבעת לקחה לכיסה. הנתבעת הייתה בעלת אינטרס בכספים והיא פעלה להברחתם מהנושים, בין בידיעה כי אמה חולה במחלה קשה וכדי לא להותיר אותם בעיזבון, ובין במטרה שחובותיה של האם לא ישולמו גם בחייה.

 

ג(4) אחריות וחבות

 

40.לגרסת הנתבעת עצמה, 877,385₪ מכספי תמורת דירת האם המנוחה, אשר נמכרה על ידי המנוחה, התקבלו בחשבון הבנק של הנתבעת. הכספים שהתקבלו בחשבונה עלו על סכום חוב המנוחה לתובע. באותה עת, הנתבעת ידעה שלאמה חובות לנושים שונים וכן לתובע. הנתבעת גם ידעה כי תמורת הדירה היא מקור הכספים היחיד העומד לרשות אמה לסילוק חובותיה. הנתבעת קיבלה את הכספים בהעברה לחשבונה או בשיקים לפקודתה שלא כדין שעה שהיא יודעת שעל חשבון אמה רשום עיקול ובמטרה להבריח את הכספים מהנושים לרבות מהתובע. בחלק מהכספים הנתבעת השתמשה עוד בחיי אמה לצרכיה (בכלל זה לרכישת דירה), וכמפורט לעיל בסעיף 29, במועד פטירתה של המנוחה, הוחזקו על ידי הנתבעת בחשבון הבנק שלה, בפיקדון, לפחות 205,000₪ מכספי המנוחה, שהם חלק מעיזבונה. הנתבעת ואחותה הן יורשותיה של המנוחה. לעניין זה יצוין כי אין טענה בפי הנתבעת כי היא לא הייתה זכאית לרשת את אמה. בנסיבות אלה, כמפורט להלן, הנתבעת חבה כלפי התובע בגין מלוא חובו על פי הוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").

 

41.כאמור בסעיף 127 לחוק הירושה, את העיזבון אין לחלק אלא לאחר הזמנת הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ורק לאחר סילוק החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה. לענייננו רלבנטי סעיף 123 לחוק הירושה הקובע:

 

"(א)היורשים רשאים להזמין את נושי המוריש להודיע להם בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום.

 

(ב)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת היורשים לסלק חובות העזבון שעליהם נודע להם בדרך כל שהיא".

 

42.בהתאם לסעיף 127 לחוק הירושה, יורש אינו אחראי לחובות שלא סולקו, אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון. בענייננו, הנתבעת ידעה בחייה של אמה ובמותה כי לאם היה חוב לתובע. כמו כן, בידיה של הנתבעת היו נכסים וכספים של המנוחה שעלו על חוב התובע. הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות סעיף 127 לחוק הירושה. זאת בחוסר תום לב, על מנת להבריח את הכספים מנושי המנוחה. הנושים לא הוזמנו וחובותיהם לא חולקו. על כן, מכוח סעיף 128 לחוק הירושה, הנתבעת אחראית לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה. לא כל שכן כאשר ידעה על חובו של התובע עוד בחייה של אמה וגם במותה. בנסיבות כאמור, הנתבעת חבה כלפי התובע גם מכוח סעיף 129 לחוק הירושה שכן, כפי שפורט לעיל, הנתבעת שהעלימה מנכסי העיזבון, מנעה בכך וגם הכשילה את סילוק החוב לתובע.

 

43.לאור האמור, הנתבעת אחראית למלוא חובו של התובע. זאת גם בשים לב לכך ששוויו של העיזבון עלה על החוב.

 

44.יצוין מעבר לצורך כי הנסיבות העובדתיות כמפורט לעיל מבססות חבות אישית וישירה של הנתבעת כלפי התובע גם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, שכן הנתבעת קיבלה לידיה, שלא כדין ולא על פי זכות בדין, כספים, אותם היה על המנוחה לשלם לתובע בהתאם לפסק הדין מיום 05.07.12.

 

ד. סוף דבר

 

45.התביעה מתקבלת.

 

46.הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 135,000₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע בגין הוצאות משפט, כולל אגרת בית המשפט, סך של 5,500₪ ובגין שכ"ט עו"ד סך של 32,000₪.

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

 

ניתן היום, ו' אייר תשע"ו, 14 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ