ת"א 61596-11-14 לשכת רישום מקרקעין - נצרת נ' עירית סח'נין ואח'

מהות הבקשה

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בת.א. 61596-11-14 על-ידי כב' השופט דניאל פיש ביום 31.3.16 (להלן: "פסק הדין") וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

ההליך נשוא פסק הדין עניינו תביעות בעלות סותרות שהוגשו ביחס לחלקה ארעית 10 בגוש 20153 מאדמות סח'נין (להלן: "החלקה"), במסגרת הליכי הסדר זכויות במקרקעין. בפסק הדין נדחתה תביעתה של המבקשת – עיריית סח'נין לבעלות בחלקה ונקבע כי המשיב הוא בעל הזכויות בה, תוך שניתנה הוראה לרשם המקרקעין לרשום בעלותו בחלקה. כן חויבה המבקשת בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.

2.בבקשתה טענה המבקשת כי בפסק הדין לא נתן בית המשפט דעתו למחלוקת ביחס להפרשים בשטח החלקה לפי טענות כל אחד מהצדדים, מחלוקת ממנה ביקשה המבקשת ללמוד כי החלקה לגביה טוען המשיב לבעלות כלל אינה החלקה נשוא הדיון. כך, בעוד שהמשיב טען כי שטח החלקה שבבעלותו הנו 460 מ"ר, החומר המצוי בתיק בית המשפט מלמד כי שטח החלקה הוא 441 מ"ר, ואילו מלוח הזכויות עולה כי שטחה 116 מ"ר בלבד. מכאן, לטענת המבקשת, שפסק הדין ניתן על פניו על סמך מידע שגוי, והמבקשת אף שוקלת הגשת תובענה לביטולו בעילה של מרמה. יתרה מזו, לטענת המבקשת קיים חשש כי המקרקעין אותם מבקש המשיב לרשום על שמו כוללים חלק מדרך האמורה להירשם על שם המבקשת. לאור האמור, לטענת המבקשת פסק הדין אינו ישים ואינו ניתן לביצוע. הואיל ובעקבות פסק הדין עתיד להתבצע רישום החלקה בפנקסי המקרקעין ע"ש המשיב, הרי שעיכוב ביצוע פסק הדין מתחייב על מנת למנוע נזקים אפשריים העלולים להיגרם למבקשת ולצדדים שלישיים. ביחס למועד הגשת הערעור, נטען כי פסק הדין נמסר למבקשת אך ביום 22.6.16 ומכאן שהמועד להגשתו טרם חלף.

3.המשיב התנגד לבקשה וטען שמדובר בבקשה סתמית וקנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. לטענתו, עיון במערכת נט המשפט מעלה כי פסק הדין התקבל אצל ב"כ המבקשת בו ביום בו ניתן. כן נטען כי למעשה הבקשה הוגשה על ידי המבקשת לבקשת צד שלישי שהינו בעל החלקה הגובלת בחלקתו של המשיב, והוא שעמד גם מאחורי תביעת הבעלות של המבקשת בהליך נשוא פסק הדין. המשיב הדגיש כי תביעתו של אותו צד שלישי לפסק דין המצהיר על בעלותו בחלקה נשוא הדיון נדחתה בעת האחרונה. לגופו של עניין נטען כי פסק הדין מנומק ונשען על ראיות מהימנות, ובכלל זה ראיות המעידות על שטחה האמיתי של החלקה. עוד לטענת המשיב, עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום לו נזק קשה היות ומדובר בפסק דין חלוט.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל.

5.תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת את עקרון העל לפיו הגשת ערעור אין בה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה משיגים. יחד עם זאת, מורה תקנה 467 כי בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה, בהתאם לשיקול דעתו. המבחנים שהתפתחו בפסיקה לגבי הפעלת אותו שיקול דעת, מונים שני תנאים עיקריים מצטברים, אשר בהתקיימם יעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, ואלה הם – על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בערעור ובנוסף, עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שבאם יבוצע פסק הדין יקשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. נקבע כי בחינת תנאים אלו תביא לשמירה על האיזון בין זכותו של הזוכה לממש את זכייתו מחד, לבין האינטרס של החייב, שהגיש ערעור, שלא לעמוד בפני שוקת שבורה היה וערעורו יתקבל מאידך (ראו בנדון: א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהד' שביעית, תשס"ג, 526, 527; רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבנייה 1992 בע"מ (21.1.07)).

יחסי הגומלין בין שני תנאים אלה הוגדרו בפסיקה כ- "מקבילית כוחות" או "כלים שלובים", היינו: ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו למשל: ע"א 6616/13 נכסי הצלחה בע"מ נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק) (17.10.13); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי (4.6.13); ע"א 3258/13 הד ארצי בע"מ נ' דוכין (23.5.13)). בפסיקה הותווה כי, על דרך הכלל, מאזן הנוחות יהיה השיקול המכריע מבין השניים (ראו למשל, ע"א 5191/15 אייזיק נ' מורשת (31.8.15); ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ (7.7.13)).