בנימין נ' זילברט ואח'

עסקינן במחלוקת קניינית ביחס לזכויות בדירה בת חדר אחד המצויה ברח' בורוכוב 16/7 בקריית ים, הידועה כגוש 10444 חלקה 716/7 (להלן: "הדירה"). פסק דין זה ניתן בשתי התביעות שאוחדו המתייחסות לדירה – ת"א 61357-10-15 ות"א 5617-10-16.

תיאור הצדדים להליך ותמצית טענותיהם -

1. תיק זה ידע תהפוכות לא מעטות, וזאת בלשון המעטה. התובע אשר הגיש את התביעה במקור, כלל איננו עוד התובע, התובעים הנוכחים "התגלו" באופן מפתיע ולא היו צד להליכים בתחילת הדרך, וחלק מהנתבעים המקוריים נמחקו במהלך הדרך. על מנת להבהיר את האמור ולאפשר את הבנת הטענות העובדתיות והמשפטיות, נתאר את "הנפשות הפועלות" ואת השתלשלות האירועים.

   כתב התביעה המקורי -

2. התובע המקורי, אשר הגיש את התביעה בת"א 61357-10-15, הוא מר סדי שאול בנימין (להלן: "סדי"). ייאמר כבר עתה, כי בשלב מסוים הודיע סדי כי אין לו עניין בהמשך בירור התביעה ונכון להיום הוא בבחינת צד פורמאלי להליך בלבד.

   בכתב התביעה, שהוגש בסוף 2015, טען סדי כי "לאחרונה" גילה כי הדירה רשומה בבעלותו, כי היא נרכשה עבורו על ידי אביו לפני שנים וכי הוא לא ידע על קיומה עד "לאחרונה". עוד הוא טען כי הדירה נמכרה במרמה ביום 12.11.2014 לזוג קונים, הנתבעים המקוריים 4 ו-5, ה"ה שאול ואליזבט רונן (להלן ביחד: "רונן"), וזאת על פי חוזה מכר שזויף. למען הנוחות, חוזה המכר בין סדי לבין רונן משנת 2014 יכונה להלן: "חוזה המכר". עוד טען סדי כי הנתבעת המקורית 1, הגב' זילברט פאינה (להלן: "פאינה"), והנתבעת 2, הגב' זילברט נטליה (להלן: "נטליה") – שהן אם ובת (ולהלן ביחד: "זילברט"), כמו גם הנתבע 3, עורך הדין אפרים דמרי (להלן: "עו"ד דמרי"), היו מעורבים בעריכת חוזה המכר ובזיוף חתימותיו על חוזה המכר.

   אין מחלוקת שבמרשם המקרקעין מופיע סדי כבעלים של הדירה מיום 27.6.1968, לאחר מכן קיימת הערת אזהרה לטובת רונן שנרשמה ביום 4.12.2014, וביום 29.4.2015 עברו הזכויות בדירה לרונן – וכך הן רשומות נכון להיום.

   לטענת סדי בכתב התביעה המקורי, נודע לו על קיומו של חוזה המכר רק לאחר שרונן הגישו כנגדו תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות במסגרת ת"ק 27149-05-15 (להלן: "התביעה הקטנה"), שם העלו רונן טענות בנוגע להפרת חוזה המכר, בשל שלטענתם התברר להם לאחר חתימת חוזה המכר כי הדירה איננה מחוברת לחשמל או למים, וכי יש בה נזקי רטיבות. רונן טענו בתביעה הקטנה כי על סדי לפצותם בגין סכומים שהוציאו לצורך חיבור הדירה למים ולחשמל ובגין נזקים נוספים, וזאת בסך של 30,203 ₪.

   הסעד שביקש סדי בתביעה המקורית היה הצהרה בדבר ביטול חוזה המכר מפאת זיופו, והשבת רישום הזכויות בדירה על שמו. הנתבעים העיקריים בתביעה המקורית היו רונן, זילברט ודמרי.

3. עוד נתבעו כנתבעים פורמאליים בתביעה המקורית, לשכת רישום המקרקעין וכן מנהל מיסוי המקרקעין בחיפה, ואולם בהסכמת הצדדים התביעה כנגדם נמחקה ללא צו להוצאות בפסק דין חלקי שניתן ביום 12.11.2015.

   אף התביעה כנגד עו"ד דמרי נמחקה ללא צו להוצאות, בפסק דין חלקי שניתן ביום 29.11.2015, והוא איננו עוד צד להליך.

4. כתב ההגנה של זילברט – מקדמית יוער כי מצבה הבריאותי של נטליה זילברט (האם) אינו מן המשופרים ואף הוגש אישור רפואי מתאים, ובכל אופן, פאינה (הבת) הייתה היחידה שהתייצבה לחלק מהדיונים במסגרת ההליך, ברור לכל כי היא הדמות הפעילה מבין השתיים והיא העלתה טענות בשם שתיהן - ולכן, שתיהן מכונות "זילברט" ביחד, אלא אם ההתיחסות הינה לפאינה בלבד.

5. זילברט טענו (למרבית ההפתעה) כי סדי מכר את הדירה עוד בשנת 1968 לגב' בשם אסתר מרציאנו אביסרור (להלן: "אביסרור"), והזכויות היו אמורות לעבור על שם אביסרור עוד בשנת 1968. אלא, שהזכויות לא עברו על שמה, והתגבשה הסכמה עם אביסרור, לפיה סדי ימכור את הדירה לרונן ויחלוק את התמורה עם אביסרור. עוד טענו זילברט כי אדם נוסף בשם אשר מנשירוב (להלן: "מנשירוב"), היה מעורב בגיבוש חוזה המכר, ושימש כמתווך וכמקשר בין אביסרור לבין סדי. בדיון שהתקיים בפניי הוסיפה וטענה פאינה כי הייתה הסכמה "משולשת", בן סדי לבין אביסרור לבין מנשירוב, לפיה הצדדים לא "יבזבזו" זמן לצורך העברת רישום הזכויות מסדי לאביסרור ואחר כך מאביסרור לרונן, והוסכם כי רונן ייחתמו על ההסכם למול סדי, ולאחר מכן תתבצע חלוקת הכספים שיתקבלו מרונן, בין סדי לאביסרור. פאינה טענה כי כל האמור מעלה היה בידיעת סדי, משמע – שהוא ידע שמשנת 1968 כבר לא אמורות להיות לו זכויות בדירה וכי הוא אכן חתם על חוזה המכר, כחלק מהמתווה המתואר מעלה. פאינה טענה כי למשרדה הגיע מי שהציג עצמו כסדי, הציג לה תעודת זהות של סדי, וכי אותו אדם חתם על חוזה המכר. משמע, שפאינה שללה את הטענה של סדי לפיה חתימותיו זויפו וטענה כי היה ידוע לנוגעים בדבר כי סדי לא אמור להיות הבעלים של הדירה עוד משנת 1968.