ת"א
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
59491-01-14
21/09/2015
|
בפני השופטת:
רות רונן
|
- נגד - |
התובעת:
דליה זוהר - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ עו"ד פומרנץץ ומאירי
|
נתבעים:
1. אמיליה פיתוח (מ.עו.פ.) בע"מ 2. אמיליה אחזקות (מ.עו.פ) בע"מ 3. צד השלישי קיבוץ דליה
עו"ד אטיאס וחכים
|
פסק דין |
1.הנתבעת 1 (להלן: "אמיליה פיתוח") היא חברה ציבורית הפועלת (לטענת התובעת בתביעה דנן) באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "אמיליה אחזקות". שתי הנתבעות יכונו להלן יחד: "אמיליה").
2.ביום 10.12.2006 נחתם הסכם בין התובעת (שתכונה להלן: "האגודה"); הצד השלישי ושותפות בשם "זוהר דליה שותפות כללית" (שיכונו להלן יחד: "הקיבוץ"); ואמיליה פיתוח (הסכם זה יכונה להלן: "הסכם ההשקעה"). התובעת טענה כי בהסכם ההשקעה הוסכם כי תוקם אגודה שיתופית – היא האגודה, שהקיבוץ יעביר אליה את הפעילות והנכסים של מפעל "זוהר דליה".
כן הוסכם בהסכם ההשקעה כי לאמיליה יוקצו מחצית ממניות האגודה. המחצית השנייה של המניות הוחזקה על-ידי הקיבוץ. עבור המניות שיוקצו לה באגודה, התחייבה אמיליה בהסכם ההשקעה לשלם סכום של 20 מיליון ₪. כן הוסכם כי על הסכום הזה תוסיף אמיליה סכום נוסף שלא יעלה על 10 מיליון ₪, ושייקבע בהתאם לביצועי האגודה בעתיד (סכום זה יכונה להלן: "יתרת התמורה"). עוד הוסכם כי יתרת התמורה תיקבע באופן סופי רק בסוף שנת 2012, בהתאם למנגנון שפרטיו סוכמו בהסכם ההשקעה. מנגנון זה יכונה להלן: "מנגנון התאמת התמורה". עד סוף 2012 היתה אמיליה אמורה לשלם את יתרת התמורה לשיעורין, בדרך של העמדת הלוואות זמניות לאגודה.
3.בהסכם ההשקעה נקבע גם מנגנון היפרדות אפשרי בין בעלי המניות באגודה - הקיבוץ ואמיליה, באמצעות הליך של BMBY. בשנת 2012 הפעילה אמיליה את מנגנון הבמבי והעבירה הצעת רכישה לקיבוץ. בתגובה להצעה, מסר תאגיד האחזקות של הקיבוץ (אחזקות תעשיה דליה אגש"ח בע"מ) לאמיליה הודעת רכישה, ורכש את מניות אמיליה באגודה ממנה במחיר שננקב על ידיה – 61 מיליון ש"ח (ההסכם למכירת מניות אמיליה לקיבוץ משנת 2012 יכונה להלן: "הסכם הבמבי").
4.התביעה הנוכחית היא תביעה לתשלום יתרת התמורה מכוח הסכם ההשקעה בהתאם להתחייבותה של אמיליה, שהאגודה טענה שלא בוטלה מעולם. אמיליה טענה מנגד כי דין התביעה להידחות, משום שמנגנון התאמת התמורה נזנח על-ידי הצדדים ביודעין עוד לפני הסכם הבמבי. על-כל-פנים מרגע שמניות אמיליה נרכשו ממנה מכוח הסכם הבמבי, פקע הסכם ההשקעה ופקעו חובות הצדדים מכוחו, ובין היתר חובתה של אמיליה לשלם את יתרת התמורה מכוח מנגנון התאמת התמורה. בנוסף הגישה אמיליה הודעת צד ג' נגד הקיבוץ.
האגודה טענה כאמור כי מנגנון התאמת התמורה שנקבע בהסכם ההשקעה לא נזנח, וכי אמיליה חייבת לשלם לה את יתרת התמורה בהתאם להסכם, חרף מכירת מניותיה של אמיליה לקיבוץ בהסכם הבמבי.
5.לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, הסכימו הצדדים לוותר על חקירות של המצהירים ולבסס את סיכומיהם על האמור בכתבי הטענות, התצהירים והמסמכים שהוגשו לתיק, וזאת בלא שמי מהצדדים הסכים לתוכן האמור בתצהירי הצד שכנגד. פסק-דין זה ניתן בהתאם להסכמה זו.
טענות התובעת בסיכומים
6.התובעת טענה כי תביעתה היא תביעת אכיפה פשוטה לתשלום יתרת התמורה שאמיליה נותרה חייבת לה מכוח הסכם ההשקעה. לטענתה, מבחינת המהות החוזית והכלכלית, התאמת התמורה קשורה למחיר הבסיסי ששילמה אמיליה לאגודה עבור מניותיה במסגרת הסכם ההשקעה, כאשר המנגנון נועד רק להתאים את המחיר הבסיסי הזה ולעדכנו. כלומר - מקורו של ההפרש בתמורה שהיה על אמיליה לשלם הוא במועד עריכת הסכם ההשקעה, וכאשר סכום יתרת התמורה לא נקבע כבר אז רק משום שהצדדים לא היו מודעים לנתונים שיאפשרו את קביעתו.
התובעת התייחסה בסיכומיה באופן מפורט לטענותיה של אמיליה, שבשלהן – כך גרסה אמיליה – אין היא חייבת לשלם לתובעת את יתרת התמורה – כפי שהן יפורטו להלן.