ת"א 58273-02-13 חפציבה חופים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח'

לפני בקשה מטעם התובעת, המבקשת, להורות לנתבע מס' 1, המשיב, להעמיד לעיונה את ההנחיות הפנימיות הרלוונטיות לסוגיות שבמחלוקת בתובענה. מתוך התגובה נלמד כי מדובר בשני מסמכים הכוללים הנחיות פנימיות: האחד כותרתו: עסקות "סוף שנה" בין חברה לבעל מניות – הנחיות, והשני עוסק בעסקות של חברות עם בעלי עניין לאור תיקון 4 לפקודת החברות.

המשיב מתנגד לאפשר את העיון בטענה כי מדובר במסמכים חסויים מכוח החיסיון החל על יחסי עורך דין – לקוח. משכך מתנגד המשיב גם לאפשרות שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ויעיין במסמכים לצורך בחינתם.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי יש לעשות במקרה זה שימוש בסמכות האמורה ועל המשיב להעמיד את המסמכים שבמחלוקת לעיון בית המשפט.

תקנה 119 לתקנות קובעת כי:

"הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו..."

במקרה שלפני טענת החיסיון למסמכים שכותרתם 'הנחיות פנימיות' אינה ברורה מאליה. אף שהמשיב הראה כי החתימה בתחתית אותם מסמכים היא של עורך דין וכן טען כי מדובר בישיבות פנימיות שנכחו בהן עורכי הדין הפנימיים בבנק – יש לבחון את גם מהותו של המסמך ולא רק את חיצוניותו. לשם כך, נדרש העיון בו – עיון שיאפשר ללמוד האם אכן מדובר במסמך שחל עליו חיסיון ומתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 48(א) לפקודת הראיות (ר' לעניין השיקולים השונים: רע"א 7598/14 תאופיליס ג'אנו פולוס נ' הימנותא בע"מ (6.1.2015) וההפניות שם). איני סבור כי מדובר במקרה שבו החיסיון, שהבנק טוען לו, הוא כה ברור עד שאין טעם בעיון כזה.

לפיכך, יעמיד המשיב את המסמכים שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט ואלו יוגשו במעטפה סגורה ישירות ללשכתי בתוך 10 ימים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ו, 16 מאי 2016, בהעדר הצדדים.