ת"א 57828-07-13 אחים חדד חלקי חילוף לרכב בע"מ ואח' נ' מוסך יחדיו כפר סבא (1995) בע"מ ואח'

1.התובעת הגישה תובענה כספית נגד הנתבעים על סך 173,901 ₪. נטען כי בין התובעת לבין הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") היו יחסי מסחר בגין רכישת חלקי חילוף לרכב של הנתבעת מהתובעת. סכום התביעה הוא בגין יתרת חוב נטענת. התביעה נסמכת על כרטסת הנה"ח ועל שיקים שחוללו.

2.ככל שעסקינן בנתבע 2 (להלן – "הנתבע"), נטען כי בעת הרלוונטית הוא היה בעל מניות ומנהלה של הנתבעת, כי הוא לא מסר לתובעת על אודות קשייה הכספיים וכי אין באפשרותה לפרוע את חובה. לנוכח זאת עתרה התובעת להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע בגין התחייבויותיה של הנתבעת, לנוכח ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת.

3.הנתבעת לא התגוננה בפני התביעה. הנתבע התגונן בפניה ומונחת בפניי עתירתו לדחיית התביעה על הסף. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לה. בהקשר זה אציין כי נפלה שגגה בהחלטתי מיום 11.7.14, שהרי הונחו בפניי מכלול כתבי בי-דין. ברי לי שאין כל ממש בעתירת הנתבע והגשת בקשתו, כבקשת-סף, הייתה בבחינת בזבוז זמן שיפוטי.

4.ב"כ הנתבע מציינת, וכהלכה, כי על פי פסיקת בית המשפט הרמת מסך נעשית "רק כאשר אין מנוס מכך בנסיבות העניין הצודק" (סעיף 8 לבקשה) וכי "נטל הרמת המסך הוא על כתפי התובעת וזהו נטל שאינו פשוט להוכחה" הגם ש"כל מקרה נשקל לגופו ובהתאם לנסיבות התרחשותו" (סעיף 11).

בהינתן כל אלו הכיצד מהינה ב"כ הנתבע לטעון כי "כל אלו אינם מתקיימים בענייננו(!)" (סעיף 12)? האם כבר נשמעו ראיות בתיק? ומי לידה של ב"כ הנתבע יתקע שבהינתן כל התובנות הנכונות שלה, לא תשכיל התובעת להוכיח שהפרשה שבפניי היא הפרשה שבגינה "אין מנוס מכך", והגם שכאמור "נטל הרמת המסך ... זהו נטל שאינו פשוט להוכחה", לא תשכיל התובעת להרימו?

5.והרי סילוק התביעה על הסף נשקל רק כל אימת שגם אם יוכיח התובע את הנטען בכתב התביעה, אין לה סיכוי. ואולם אם התובעת תוכיח, כנטען בסעיף 8 לכתב התביעה כי הנתבע לא גילה לה שהתובעת שרויה בקשיים כספיים, וכן כי התקיימו נסיבות המצדיקות הרמת המסך, כנטען על ידה, פשיטא התביעה תתקבל.

6.בכך לא מסתיימת התנהלותה הנפסדת של ב"כ הנתבע. בגדר תשובה לתגובה היא מתיימרת להמציא תצהיר, שלא צורף לבקשה. ברי שככל שהיה מקום להגשת תצהיר, ניתן היה לעשות כן רק במצורף לבקשה, על מנת לאפשר למשיבה-התובעת להתייחס אליו, ולא לעשות כן בגדר תשובה לתגובה. ברי שמלכתחילה לא היה מקום להגשת תצהיר. שהרי עצם הגשת התצהיר מצביעה על כך שאף הנתבע סבור שעל מנת להכריע האם לחייבו באופן אישי אם לאו, יש צורך בתשתית ראייתית. ואם בכל אלו לא די הרי גם לו הייתי נדרש לתצהיר זה, הוא דחוק ועלוב ואין עמו כל התמודדות עובדתית עם הנרמז בכתב התביעה בעניין התנהלותו בקשר למצג אודות מצבה הכספי של התובעת, בזמן-אמת.

7.ועוד: נטען כי לנוכח העובדה שהתובעת אוחזת בשיקים היא אמורה הייתה להגיש בקשת ביצוע, על מנת שרק לאחר שייכשלו הליכי הביצוע, ניתן יהיה להגיש התביעה לבית המשפט. אף תובנה זו חסרת שחר היא. התובעת רשאית הייתה להגיש התביעה בדרך העסקים הדיונית הרגילה, כשהיא נסמכת הן על הנה"ח שלה והן על שיקים בהם היא אוחזת. אין צריך לומר כי שיקים אלו חוללו על ידי הנתבעת בהיותה מוגבלת באמצעים. ועל כל אלו, כמבואר, הנתבעת לא התגוננה בפני התביעה שבפניי. והרי עוד אות וסימן לחוסר התוחלת למוצע על ידי ב"כ הנתבע. ברי שהתובעת רשאית, כזכותה, לנקוט הן בהליך שבפניי והן בבקשת ביצוע שיקים, ובלבד שלא תגבה פעמיים.

8.לפיכך הנני דוחה הבקשה.