ת"א 56478-01-14 שמואל נ' שילוני ואח'

בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 18.3.14, בהעדר הגנה, בתביעה לתשלום שוויו של שופל וולבו אשר נגנב ע"י המבקש מהמשיב עת היה המבקש עובדו של המשיב.

המבקש הודה באישומים אלה והורשע בהם, והוא אינו חולק על כך.

הבקשה הוגשה ביום 30.12.14 ובמסגרתה טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין שכן זה ניתן לאחר שניתן בעניינו צו כינוס ועיכוב הליכים בתיק פש"ר שהגיש.

עוד עותר המבקש לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכס מקרקעין בו הוא רשום כבעל זכויות בטענה כי המדובר בזכויות שנרשמו למראית עין בלבד כאשר רכישת הנכס נעשתה ע"י המבקש במסגרת יחסי נאמנות עבור צד ג'.

לאחר עיון, דין בקשות המבקש להידחות.

בעת שניתן פסק הדין כנגד המבקש לא היה ידוע מצבו המשפטי, המבקש לא הודיע את בית המשפט ואף לא הוכח כי הודיע את הצד שכנגד כי הינו מצוי בפתחו של הליך פשיטת רגל, וזאת לאחר שהומצאו לו כדין כתב התביעה, הבקשה וצו העיקול, ועל כן ניתן פסק הדין כדין.

מתגובת המשיב עולה כי צו הכינוס בוטל חודשים ספורים לאחר שניתן ולאחר שנפתח תיק פשיטת הרגל והמבקש אף טוען כי ממילא היה בדעתו לבטל את כל הליך פשיטת הרגל מאחר וביקש לפתור את ענייניו ללא היזדקקות להליך זה.

לפיכך, ברור הוא כי מקומו של הליך התובענה דנן בבית המשפט וכפי שהוברר הליך פשיטת הרגל שננקט הוא זה אשר דינו לבטלות.

בנסיבות אלה, ומשנמנע המבקש מהעלאת כל טענת הגנה, על אף שהמשיב בתגובתו התייחס לכך בפירוט ולפיכך עמדה בפני המבקש ההזדמנות להשלים חסר זה במסגרת התשובה שנתן אך הוא בחר שלא לעשות כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

דומה, כי שעה שנדחתה הבקשה לביטול פסק הדין וכן בהעדר כל טענת הגנה, די בכך כדי לדחות את הבקשה לביטול צו העיקול. אולם, על מנת להסיר ספק אתייחס גם לנקודה זו.