מ' נ' איי אס אס - אשמרת בע"מ ואח'

1.לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנותה. 

2.על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 2.09.2007, עת עבד התובע אצל הנתבעת מס' 1 בעבודות אחזקה, הוא נפל מעל הסולם עליו עמד באותה שעה וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף שונים (להלן: "התאונה").

3.התביעה הוגשה ביום 23.09.2014, על כן טוענות הנתבעות, כי בהתאם להוראות סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "החוק"), התיישנה התביעה שכן עברו יותר משבע שנים מיום היוולדות עילת התביעה, ולכן יש לדחות את התביעה על הסף.

4.ביום 29.06.2016 התקיימה ישיבת קדם משפט, בה הופיע ב"כ הנתבעות על דעת שני הצדדים, שכן ב"כ התובע מסר לו על אישפוזו בבוקר הדיון. בהחלטתי נקבע, כי על התובע להגיב בתוך 20 יום על טענת ההתיישנות שהועלתה בכתב ההגנה, כאשר בהתאם להחלטה בעניין ההתיישנות יוחלט לגבי המשך ההליכים בתיק.

5.מאחר והתובע לא עמד במוטעדים שנקצבו על ידי ולא הגיש תגובתו הוריתי לתובע בהחלטתי מיום 23.7.16 להגיש תגובתו תוך 10 ימים, אחרת תינתן החלטה בבקשה בהיעדר עמדתו.

6.ביום 8.08.2016 הגיש ב"כ התובע בקשה בהולה ומוסכמת להארכת מועד להגשת התגובה לטענת ההתיישנות. בהחלטתי מאותו יום, נעתרתי לבקשה והוריתי לתובע להגיש תגובתו עד ליום 19.8.2016, שאחרת תינתן החלטה בבקשה בהעדר תגובתו.

7.משחלף גם מועד זה, ובהעדר תגובת התובע, אני נדרש לבקשה.

דיון והכרעה

8.נקודת המוצא לכל דיון בבקשות סילוק על הסף היא זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד מן החשובות בשיטת המשפט הישראלית ( בג"ץ 212/03 חרות התנועה הלאומית נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16, פ"ד נז(1) 750 ), ושאחת מנגזרותיה היא ההלכה העקבית לפיה בית-המשפט מצווה לנסות להימנע מסילוק תביעות על-הסף, אשר חוסמת את התובע ממיצוי זכותו המהותית.

9.ברם, גם לזכות הגישה לערכאות סייגים, כאשר הראשון שבהם הינו סייג ההתיישנות הקבוע בחוק. בבסיסו של סייג זה, עומדים, בין השאר, זכות הנתבע להגנה ראויה; היחלשות זכויות התובע אשר "ישן על זכויותיו"; ואינטרסים הנוגעים למערכת השיפוט עצמה והקצאת משאביה לתיקים עדכניים.