ת"א 55907-11-13 דואיב נ' דיין

עניינה של התביעה הוא בקשה לביצוע שטר, המתייחסת אל שש המחאות בסכום כולל של 165,000 ₪, אשר על-פי טענת התובע, קיבל מהנתבעת כהחזר להלוואה שהלווה לה מכוח הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים. מנגד טענה הנתבעת לכישלון תמורה מלא, שכן לטענתה, מעולם לא קיבלה את כספי ההלוואה. לטענתה, ההסכם שנחתם היה הסכם למראית עין (פיקטיבי), שאולצה לחתום עליו וכך גם ההמחאות שאף עליהן, לטענתה, אולצה לחתום, לאחר שהוצג לה מצג שווא בעניין מטרת ההמחאות. עוד טענה הנתבעת שורה של טענות בעניין הסכם ההלוואה ותקפותו ובהן, כי על ההלוואה הנדונה חל חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן – חוק הסדרת הלוואות) ולטענתה, התובע הפר את הוראותיו, באופן המצדיק את ביטול הסכם ההלוואה.

א. עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

2.ביום 9.8.2012 נחתם בין התובע מצד אחד לבין הנתבעת ובעלה, אסי (להלן – אסי) הסכם הלוואה (נספח 2 של תצהיר התובע. להלן גם – ההסכם), שעל-פיו הלווה התובע לנתבעת ולאסי סך של 200,000 ₪. על-פי ההסכם, "סך של 112,500 ₪ ... יעבור לידי הלווים עד למועד החתימה על הסכם זה, וחתימת [כך במקור] של הלווים על ההסכם מהווה אישור על קבלת הסכום הנ"ל" (סעיף 1(א) בהסכם). באשר ליתרה נקבע, כי "סך נוסף של 87,500 ₪ ... יעבור לידי הלווים בתוך חודשיים ימים ממועד החתימה על ההסכם ובתנאי, כי הלווים יעמדו בכל התחייבויותיהם על-פי הסכם זה, לרבות לעניין רישום הביטחונות ..." (שם, סעיף 1(ב)).

בעניין החזר ההלוואה נקבע, כי הקרן (200,000 ₪) בצירוף ריבית בסך של 20,000 ₪ תוחזר למלווה (התובע) בשמונה תשלומים חודשיים, כל אחד בסך של 27,500 ₪ (שם, סעיף 2). עוד נקבע, כי על כל תשלום באיחור תחול ריבית פיגורים בשיעור של 5% לחודש (שם, סעיף 3). במקרה של הפרת התחייבות על-פי ההסכם או בהתקיים אחת הנסיבות הקבועות בסעיף 5 בהסכם, נקבע כי יתרת ההלוואה אשר טרם סולקה תעמוד לפירעון מיידי.

להבטחת פירעונה המלא של ההלוואה, התחייבו הלווים, הנתבעת ואסי, למשכן במשכנתה מדרגה שניה את כל זכויותיהם בדירתם לטובת התובע (שם, סעיף 10). כן נקבע, כי אם לא ניתן יהיה לרשום משכנתה, כי אז תירשם לטובת התובע הערת אזהרה המגבילה עשיית עסקה כלשהי בנכס עד פירעונה המלא של ההלוואה.

3.הסכם ההלוואה נחתם בנוכחות עו"ד מקסים שמגין, שייצג את התובע בהתקשרות (להלן – עו"ד שמגין). במעמד חתימתו חתמו הנתבעת ואסי גם על ייפוי-כוח בלתי חוזר המסמיך את עו"ד שמגין בין השאר, למשכן את הדירה, לרשום הערת אזהרה לטובת התובע ולבצע את פעולה דרושה בדירת הנתבעת ואסי לשם מימוש האמור בהסכם ההלוואה לעניין. כן חתמו הנתבעת ואסי על שטר משכנתה (ייפוי הכוח הבלתי חוזר ושטר המשכנתה – נספחים 3 ו-4 של תצהיר התובע). מכוח שטר המשכנתה וייפוי הכוח הבלתי חוזר, אמנם נרשמה ביום 10.10.2012 הערת אזהרה על הדירה לטובת התובע (נסח מרשם המקרקעין – שם, נספח 5).

4.אין מחלוקת על כך שבמעמד החתימה על ההסכם ועל שאר המסמכים כמפורט לעיל, חתמה הנתבעת על שמונה המחאות, כל אחת בסך של 27,500 ₪ שנמשכו לפקודת התובע. מועדי הפירעון של ההמחאות היה ביום ה-1 של שמונה חודשים, החל מיום 1.9.2012 ועד יום 1.4.2013. גם אין מחלוקת על כך ששתי ההמחאות הראשונות, מיום 1.9.2012 ומיום 1.10.2012 נפרעו, אך שש ההמחאות האחרות לא נפרעו.

5.משלא נפרעו שש ההמחאות האחרונות, הגיש התובע נגד הנתבעת בקשה לביצוע שטר בקשר להמחאות אלו (שמועד פירעונן הוא בין יום 1.11.2012 ליום 1.4.2013). הבקשה הוגשה אל לשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 18.7.2013 (תיק הוצל"פ ירושלים 03-18938-13-4) וביום 14.11.2013 הגישה הנתבעת את התנגדותה לבקשה. בהתנגדותה לבקשה לביצוע השטר טענה הנתבעת כי מעולם לא קיבלה את סכום ההלוואה על-פי ההסכם, וכי ההסכם וההמחאות נחתמו למראית עין בלבד. לטענתה, עומדת לה טענת כישלון תמורה מלא, טענת הטעיה וטענת חוסר תום לב מצד התובע וכן טענה טענות בעניין שיעור הריבית בשל האיחור בהחזר ההלוואה.

על-פי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 25.11.2013, הליכי ההוצאה לפועל עוכבו וההתנגדות לבקשה לביצוע השטר הועברה אל בית משפט השלום בירושלים. בהחלטה מיום 1.12.2013 (כבוד הרשמת הבכירה סיגל אלבו) נקבע כי הנתבעת רשאית להתגונן מפני הבקשה לביצוע השטר וכי התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר יהווה את כתב ההגנה.