ת"א 55500-11-15 ש.ט. מילניום נכסים בע"מ נ' חסטר ואח'

בהמשך להחלטתי מיום 25.11.2015 בה הוריתי על הגשת מספר הבהרות, באו הבהרות. דא עקא שאין מדובר בהברות אלא בבקשה חדשה הכוללת תיאור של מסכת עובדתית חדשה שלא תוארה כלל בגדרי הבקשה מיום 25.11.2015.

לאחר שעיינתי בהברות ובבקשה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים הבאים על משקלם המצטבר –

1. הבקשה, כמו גם ההבהרות, הוגשו קודם להגשת הליך עיקרי. לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן נמנות עם החריגים שאליהם כיוונה תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שבהם יכול שיינתן צו ארעי או זמני טרם שהוגש הליך עיקרי.

עיון בהבהרות המבקשת מלמד כי בין המצהיר (מר ביזאן טיזאבי), המשיב 1 וצדדים נוספים התנהלו ומתנהלים הליכים מקבילים, בין היתר מתנהל, כך נדמה, הליך כינוס בבית המשפט המחוזי ה"פ 17472-03-12; ה"פ 20422-01-12 (להלן: "ההליך המקביל"). בהינתן האמור איני מוצאת הצדקה להיעתר למבוקש בטרם הוגש הליך עיקרי.

ההליך העיקרי בענייננו נחוץ אף לצורך בחינת שאלת זהות הסעדים שכן על פניו ובהעדר הליך עיקרי, ייתכן כי תהא חפיפה בין הסעדים אשר יש להניח כי יתבקשו בגדרי ההליך העיקרי בבית משפט זה לבין אלו אשר התבקשו בגדרי ההליך המקביל.

די בטעם זה כדי להביא לדחיית הבקשה.

2.בגדרי הבקשה מיום 25.11.2015 עתרה המבקשת לצו בקשר עם פתח אשר נפער בקיר החיצוני של קומת הקרקע של הנכס. בגדרי ההבהרות אמנם נדחקה מעט ההתייחסות לפתח זה ואת מקומה תפסה התייחסות לבניית קיר חדש (ואשוב אליו בהמשך) אך עולה מהן כי באיזור בו נפער אותו פתח (או "שער" כהגדרתה של המבקשת בהבהרות) מסומנת למעשה "דלת" (ראו סעיף 17 לתצהירו של מר ביזאן טיזאבי). הבחנה זו אותה מבקשת המבקשת לעשות בין "שער" לבין "דלת" הינה הבחנה חסרת נפקות בשלב הדיוני הנוכחי – היינו בקשה לסעד זמני המוגש עובר להגשת הליך עיקרי וללא חוות דעת רלוונטית (לעניין זה טענות המבקשת בדבר המניעה במדידה אינן מעלות ואינן מורידות). בהקשר זה יוער כי צר לי שעניין זה הובא לראשונה בגדרי ההבהרות ושהמבקשת לא מצאה לנכון להתייחס לקיומה של "דלת" בתשריט בגדרי בקשתה. העדר התייחסות מקרין כמובן גם על סוגיית תום הלב.

3. בגדרי ההבהרות נמצאה התייחסות, כאמור לבניית "קיר" חדש אשר לטענת המבקשת החלה המשיבה 2 לבנות לאחר הגשת הבקשה. טענת המבקשת היא כי ה"משיבה 2 ביצעה בניה של קיר חדש על השטח שהוצמד בתשריט הבית המשותף הן למבקשת והן לחב' רוזלינדה ואחרים" (וראו סעיף 2 להבהרות). בעניין זה מפנה המבקשת לנספחים ג', ד' וה'.

ההתייחסות ל"קיר החדש" הינה מעורפלת. ואנמק –

ראשית, הלכה למעשה וכפי שלכאורה עולה אף מחוות הדעת (הלאקונית במיוחד) אשר צורפה לבקשה הקיר החדש למעשה כבר הוקם – ככל שאכן כך הדבר עותרת המבקשת בגדרי ההבהרות לסעד נוסף (שממילא לא התבקש בגדרי הבקשה המקורית) ביחס לקיר שנבנה על ידי המשיבה 2 ובנייתו נסתיימה.

בנוסף לא ברור מהי הבנייה הנטענת – לא צורפה כל תמונה של הקיר הנטען; נטען כי הבנייה מבוצעת מצפון לדרום באופן שמחלק בפועל את השטח המוצמד לשניים ובאופן ששולל את הגישה לחלק המערבי – טענה זו נטענה בעלמא – כך למשל לא ברור כיצד נבנה הקיר באופן שמחלק את השטח לשניים, כיצד תיתכן בנייה של קיר במתחם אשר לכאורה ובהתאם לתשריט משמש כשירותים באופן אשר ימנע שימוש בחלק המערבי בלבד. הדברים האמורים נכונים במיוחד שעה שלכאורה וכעולה מנספחי הבקשה בטרם נבנה הקיר החדש היה קיים קיר "ישן" – אשר יש להניח שלא מנע שימוש, שכן ביחס אליו לא באה, כך נדמה, כל בקשה.

4. העובדה כי בין המצהיר לבין המבקשת מתנהל הליך מקביל בגדרו הגיש המשיב 1 כאן יחד עם כונס נכסים נוסף בקשה למתן הוראות לכאורה ביחס לעסקת שכירות בנכסים של חב' רוזלינדה בנכס נשוא הבקשה מטה אף היא דין הבקשה לדחייה.

העובדה שלראשונה תיארה המבקשת את ההליך המקביל במסגרת ההבהרות – מקרינה כמובן על תום ליבה. הניסיון להפריד בין המבקשת לבין המצהיר מטעמה - מר ביזאן טיזאבי (ראו סעיף 35 לתצהירו) הינו ניסיון מוקשה ובשלב זה אף חסר נפקות – לא ייתכן כי זהות מגיש הבקשה תקרין על היקף התמונה אשר מוצגת בפני בית המשפט.

מכל מקום, משהתברר כי מתנהל הליך מקביל, במסגרתו אף הגיש כאמור המשיב 1 בקשה דומה (במובן זה שלמעשה עותרת המבקשת כאן ביחס לעסקת שכירות לכאורה בין המשיב 1 לבין המשיבה 2; בעוד שבהליך המקביל הוגשה בקשה למתן הוראות ביחס לעסקת שכירות (אחרת) בנכס) נדמה, לכאורה ובהעדר הבהרה כי בהליך המקביל נכון לבררה.

אני ערה, כמובן, לכך שבהליך המקביל המבקשת כאן לכאורה אינה צד (זאת כעולה מנספחי הבקשה) אך על פניו וכאמור מדובר באבחנה בעייתית – הניסיון להפריד כאמור בין המבקשת לבין המצהיר מטעמה הינו קלסיפיקציה סתמית שכן הנכס מושא צו הכינוס הוא למעשה זה שבמוקד הבקשה.

5.הבהרות המבקשת ביחס לצירופם של צדדים שלישיים אינה ממצה אף היא; ראשית, טענת המבקשת כי צירוף שאר בעלי הזכויות בשלב הסעד הזמני אינו רלוונטי מכיוון שדי בסירוב המבקשת לשימוש ברכוש המשותף עומדת בסתירה לעובדה שהמבקשת עצמה צירפה את המשיב 1 שלכאורה לא עשה כל פעולה אשר יש בה כדי לפגוע ברכוש המשותף בדרך של פתיחת ה"שער". ודוקו – ככל שאין טעם לצרף משיבים נוספים מדוע צורף המשיב 1. שנית, מנספחי ההבהרות עולה כי לנכס מונה, כך נדמה כונס נכסים נוסף – עו"ד יאיר לנדאו – אשר גם הוא לא צורף לבקשה.

6.לבסוף ובמישור מאזן הנוחות - טענות המבקשת בקשר לבנייה (ובעניין זה אף אם בסופו של יום יוכח כי בניית "הקיר החדש" נעשתה בתוך תחום ההצמדה) הרי שנוכח העובדה כי זו הסתיימה (כך עולה מחוות הדעת) והקיר, אף לשיטת המבקשת, בר פירוק נדמה כי נכון לברר טענות המבקשת במעמד הצדדים, על יסוד הליך עיקרי, בפני הערכאה הרלוונטית, ופגיעה זמנית ככל שקיימת בקניין המבקשת – ברת פיצוי כספי.