ת"א 5518-06-08 ואח' דוק השקעות 1988 בע"מ נ' בובליל

לפניי תביעות אשר תחילתן בבקשה לביצוע שטר הנסבה על שיק ע"ס 900,000 ₪ אשר מועד פירעונו ליום 30.4.08 (להלן: "השיק נשוא התביעה") ואשר הוגשה במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר: 26-04580-08-1 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

מבוא:

1. טרם אפרוט טענותיהם של הצדדים, הנני מוצאת להקדים מילים המפרטות את עסקת היסוד במסגרתה נמשך השיק נשוא התביעה. הנני מוצאת לציין כי העובדות כפי שיפורטו להלן במבוא זה, הינן עובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בתא(חיפה) 610-08 ישיבה וכולל אבן חיים נ' צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (26/4/10) וכן, על ידי בית המשפט העליון בע"א 4445/10 ישיבת וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (5/9/12)- הליכים אשר נסבו על עסקת היסוד למשיכת השיק נשוא התביעה, אשר התובעת לא היתה צד להם ואולם, היא לא כפרה בקביעותיהם העובדתיות אשר הועלו על ידי הנתבעים במסגרת טיעוניהם.

2.ביום 28/2/08 נחתם בין הנתבעת 1 כרוכשת לבין חברת צמרות המושבה בע"מ (להלן: "צמרות המושבה"), באמצעות עו"ד שלמה ולד (להלן: "ולד"), הסכם מכר לרכישת חלק ממקרקעין הידועים כחלקה 8 בגוש 10121 המצויים בפרדס חנה (להלן: "המקרקעין") ואשר היו משועבדים, בעת החתימה על הסכם המכר לבנק מזרחי טפחות, שדרש סך 1,100,000 דולר לשם הסרת השעבוד כאמור במכתב מיום 21/10/07 שהיה בתוקף עד ליום 21/11/07. (הסכם המכר צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעים ולהלן יכונה: "ההסכם נשוא נספח א'") (לעיל ולהלן: "עסקת היסוד" או "עסקת המקרקעין").

במסגרת ההסכם נשוא נספח א', נקבע כי סכום התמורה ישולם על ידי הנתבעת 1 ישירות לבנק בתוך 60 ימים (דהיינו עד ליום 30/4/08) כנגד רישום הערת אזהרה לטובת הנתבעת 1.

בסעיף 11.1 להסכם אישרה צמרות המושבה כי קיבלה שיק לביטחון על סך 900,000 ש"ח ליום 20/4/08 ונקבע כי :"במידה והסכום לבנק לא יושלם במועד תוחזר התמורה המופקדת לאבן חיים" – אין חולק כי שיק זה הינו השיק נשוא התביעה.

ביום 19/3/08 הוצא על ידי הבנק מכתב החרגה ולפיו המקרקעין יוחרגו מהשעבוד בכפוף להפקדת סך של 4,800,000 עד ליום 26/3/08.

3.ביום 6/4/08 חתמה צמרות המושבה על הסכם מכר למכירת אותם מקרקעין לחברות- גד נצרת מור בע"מ ומצודת עכו גד בע"מ (להלן: "חברות גד").

4.כפי העולה לעיל, בגין המקרקעין נערכו שתי עסקאות נוגדות- האחת עסקת היסוד נשוא התביעה והשנייה העסקה עם חברות גד. שאלת העדיפות של העסקאות נדונה במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון ובמסגרת הכרעותיהם, נקבע – "בקליפת האגוז" - על ידי שני הערכאות, כי יש ליתן עדיפות לעסקה עם חברות גד וזאת, בנסיבות בהן עסקת היסוד בטלה הואיל והותנתה בתנאי מתלה שלא התקיים ואין ליתן צו לאכיפתה.

5.אין חולק בין הצדדים כי השיק נשוא התביעה סוחר לתובעת על ידי ולד, ביום 15/4/08 ובמסגרת ההליך בפני בית המשפט העליון, התייחס בית המשפט העליון לסיחור השיק תוך שקבע בעמוד 19 לפסק הדין:

"התנהלותו זו של ולד שסיחר את השיק נוגדת, אפוא, במובהק את המותנה בהסכם המכר בקשר עם אותו השיק. חומרה יתרה נלווית להתנהלותו של ולד בהינתן העובדה כי הוא ידע כבר במרץ 2008, על פי עדותו שלו, שהעסקה עם אבן חיים לא תוכל להתממש (נוכח דרישת הבנק לתשלום סכום של 4,800,000 ₪ לצורך החרגת המקרקעין נשוא המכר מן השעבוד). לכך יש להוסיף את העובדה כי ולד חתם עוד באמצע חודש מרץ, טרם נסיעתו לחו"ל, על מסמכי העסקה עם חברות גד והותיר אותם בידיו הנאמנות של עו"ד ליבנה, על מנת שניתן יהיה להשלים עסקה זו ולהתקשר עם חברות גד בהסכם המכר השני גם בהיעדרו מן הארץ (כפי שאירע בפועל ביום 6.4.2008- מועד חתימתו של הסכם המכר השני על ידי חברות גד). בנסיבות אלה, ביצוע ניכיון של השיק הדחוי שהפקידה אבן חיים בידי ולד נגוע בחוסר תום לב ובהפרת המוסכם בהיבט זה".

6.התביעות בפני נסבות למעשה על תוקפו של סיחור השיק וטענות התובעת כלפי הנתבעים בנסיבות כפי שתוארו לעיל- דהיינו, נסיבות בהן אין חולק כי עסקת היסוד כשלה והסיחור נעשה על ידי ולד כשהוא "נגוע בחוסר תום לב והפרת המוסכם" כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון.

7. הנני מוצאת לציין כי במסגרת ההליכים בין הצדדים בפני, הגיעו הצדדים לכדי הסכם גישור ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין. אלא שלאחר אישור הסכם הגישור, טענו הנתבעים כי נפלו בהסכם הגישור פגמים מהותיים אשר יורדים לשורש העניין ומשכך, דינו בטלות. בית המשפט השלום בהרצליה, קיבל במסגרת ת"א 9045-03-09 את תביעתם והורה על ביטול הסכם הגישור ופסק דינו זה אושר על ידי בתי המשפט המחוזי והעליון. לאור ביטול ההסכם, התחדשו ההליכים במסגרת התביעות בפני.

מכאן אפנה לפירוט טענותיהם של הצדדים.

טענות הצדדים:

7.לטענת התובעת, השיק נשוא התביעה הוסב לתובעת, במסגרת עסקת ניכיון, ע"י עו"ד שלמה ולד ז"ל (להלן: "ולד"), ביום 15.4.08.

התובעת מוסיפה וטוענת כי בשנת 2007 ניתנה על ידה הלוואה לחברת פסיפיקה אחזקות בע"מ, שהיא חברה בבעלותו של ולד, וכי התמורה בגין השיק נשוא התביעה ניתנה- לבקשת ולד- על דרך קיזוז יתרת חובה של חברת פסיפיקה בגין ההלוואה האמורה, בסכום השיק, לאחר ניכיון עמלה בשיעור 15%.