ת"א 54889-02-13 שמעוני אטיאס ואח' נ' רוזנטל ואח'

א. כללי

1. לפניי בקשות שונות שהגישה התובעת בעניינו של נתבע 1 ובעניינה של נתבעת 4.

   ב. רקע תמציתי והבקשות שעל הפרק

2. מדובר בתובענה על סך 634,938 ₪ (נכון ליום הגשתה). בבסיס התובענה מונחת טענת התובעת כי נתבע 1, שהוא עורך דין, קיבל ממנה סכומי כסף בנאמנות שאותם הוא נמנע מלהשיב לה; כי הוא נמנע מלהעביר לה סכומי כסף נוספים שהגיעו לידיו, כמי שייצג אותה בהליכים שונים; וכי הוא משתמט מלפרוע הלוואות שונות שהלוותה לו. נתבע 2 הוא בנק, שבו ניהל נתבע 1 את חשבון הנאמנות אשר בו הופקדו חלק מן הסכומים מושא התביעה. נתבעת 4 היא בעלת החשבון המתנהל בנתבע 3, ואשר אליו העביר נתבע 1 את הסכומים שהופקדו בחשבון הנאמנות, העברה שלטענת התובעת הייתה שלא כדין ובלא הסכמתה.

3. במסגרת ההליך התקיימו שתי ישיבות קדם משפט, האחת ביום 27.5.15, שאליה לא התייצבו נתבעים 1 ו-4, והשנייה ביום 4.6.15, שאליה לא התייצבה נתבעת 4. בעקבות הישיבה השנייה גובש בין הצדדים הסכם לסיום כלל המחלוקות ביניהם. על פי עיקרי ההסכם, נתבע 1 ישלם לתובעת סך של 430,000 ₪, ואילו התובענה בעניינם של נתבעים 2 ו-3 תוכרע בדרך של פשרה ובמתחם הסכומים שנקבעו בהסכם, הכל כמפורט בעמוד 4 לפרוטוקול. ההסכם הותנה בכך שנתבע 1 יעביר בפועל את התשלום שאליו התחייב לידי התובעת, ונקבע כי אם לא כך יהיה, תשוב התובענה למתכונתה המקורית (כאשר בינתיים הושעה מתן ההחלטות בבקשות שעל הפרק). נתבע 1 נמנע מלמלא אחרי ההסכם, ולא עשה כן גם לאחר שניתנה לו הזדמנות נוספת. משכך, בטל ההסכם, התובענה שבה למתכונתה המקורית, ויש ליתן החלטות בבקשות התלויות ועומדות.

4. בעניינו של נתבע 1, מדובר בבקשה למתן פסק דין חלקי, המחייבו לשלם לתובעת סך של 430,000 ₪; בקשה לחייבו להשלים הליכים מקדמיים; ובקשה לחייבו בהוצאות בגין אי התייצבותו לישיבת קדם המשפט מיום 27.5.15 (לצד חיובו בהוצאות הבקשות האחרות שהוגשו בעניינו). בעניינה של נתבעת 4 מדובר בבקשה למתן פסק דין בגין אי התייצבותה לשתי ישיבות קדם המשפט שנזכרו. כמו כן תלויה ועומדת בקשה למחיקת כתב ההגנה של נתבעת 4, בגין אי מתן מענה שלם לשאלון שהועבר לה. נתבעים 1 ו-4 מתנגדים לבקשות.

   ג. דיון והכרעה

5. אתייחס תחילה לבקשות שהוגשו בעניינו של נתבע 1, כסדרן לעיל.

6. אשר לבקשה למתן פסק דין חלקי, הרי שלא מצאתי לנכון להיעתר לה. אמנם, טענות נתבע 1 בנוגע לאי השבת סכומי כסף שהעבירה לו התובעת טעונות הבהרה ובירור. עם זאת, הבקשה מבוססת על הטענה כי במסגרת הליך אחר (ת"א 26960-11-13) הביע נתבע 1 נכונות להשיב לתובעת סך של 430,000 ₪, והדבר מהווה "הודאת בעל דין" מצדו בנוגע לחובתו לעשות כן. אלא שעיון בפרוטוקול אותו הליך מלמד כי קשה לראות בדברי נתבע 1 שם משום "הודאת בעל דין" במלוא מובנו של המושג, ונראה כי דבריו נאמרו במסגרת אפשרויות שהועלו ליישוב ההליך בדרך מוסכמת (בין בפני בית המשפט ובין במגעים ישירים בין הצדדים עוד קודם לדיון). לפיכך, אין מקום להתבסס עליהם לצורך מתן פסק דין חלקי, כשם שאין מקום להתבסס על התחייבותו של הנתבע במסגרת ההסכם שהושג בהליך שכאן, ושלא מומש.

7. אשר לבקשה להשלמת הליכים מקדמיים (מענה לשאלון וגילוי מסמכים), הרי שנתבע 1 נמנע מלהשיב לבקשה בעת הגשתה לפני מספר חודשים, ודי היה בכך כדי לקבלה. גם כעת לא התנגד נתבע 1 לבקשה, בציינו כי "אין מניעה ליתן תשובות". אמנם, נתבע 1 "הבהיר", כלשונו, כי "מאחר והתיק עדיין בפרקליטות, לא יוכל להשיב על כל השאלות", אך ל"הבהרה" זו אין לייחס משקל כלשהו. אם סבר נתבע 1 כי יש לפטור אותו מלהשיב לאיזו מן השאלות, היה עליו לציין זאת במענה לבקשה המקורית, ולכל הפחות כעת, תוך מתן הנמקה עניינית בנוגע לכל שאלה ושאלה. באמירה כללית, לקונית ובלתי מנומקת, בדבר העדר יכולת להשיב על כל השאלות, לא די.

   לפיכך, ניתן בזה צו המורה לנתבע 1 להשיב בתצהיר לכל השאלות שבשאלון שצורף לבקשה מיום 31.3.15 וכן להשלים את הליכי גילוי המסמכים כפי שנתבקשו באותה בקשה, והכל עד ליום 16.9.15. בהתחשב בהתנהלות הדיונית עד עתה (כפי שתפורט להלן), הארכות מועד בעניין זה תינתנה במשורה, אם בכלל.