כהן נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח'

1.ביום ארעה 22.5.2013 ארעה נזילה בביתו של התובע אשר גרמה נזק לשטיחים "פרסיים". (להלן: "האירוע"). התובע הפעיל את פוליסת הביטוח של דירתו בגין נזקי האירוע, בעקבותיה הפנתה חברת הביטוח את הנתבעת, חברה העוסקת בניקוי ותיקון שטיחים, לתובע והנתבעת נטלה מביתו של התובע שטיחים לצורך שיקומם. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לטענת התובע כי השטיחים שנלקחו על ידי הנתבעת מביתו לא הוחזרו לו, ובירור עמה העלה כי אלה נמכרו על ידה. בגין כך הגיש התובע תביעה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בגין השטיחים שלא הוחזרו לו בסך של 90,000 ₪ בתוספת עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

במקור הוגש כתב התביעה גם כנגד מבטחת דירת התובע, אולם לאור טענת ההתיישנות שהועלתה על ידה, נדחתה התביעה נגדה בהסכמה (ראו; פרוטוקול הדיון מיום 28.3.2017 עמ' 4-5).

טענות הצדדים ומהלך הדיון

2.לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבעת לקחה מביתו ארבעה (4) שטיחים על מנת לתקנם, אותם לא קיבל חזרה. לאחר שפנה לנתבעת על מנת לברר מה עלה בגורל השטיחים שנלקחו על ידה לתיקון, נאמר לו שהנתבעת מכרה את השטיחים, מאחר ולא שולמה לה תמורה עבור תיקונם, והנתבעת נטלה את תקבולי מכירתם לעצמה.

התובע טוען כי שווים של השטיחים הוא לכל הפחות 90,000 ₪ וכי במכירת השטיחים שבבעלותו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, התרשלה הנתבעת וגרמה לו נזק כספי ורגשי.

בכתב התביעה מאשר התובע עוד כי קיבל מחברת הביטוח בגין האירוע פיצוי בסך של 17,000 ₪ לגביו הבין כי הוא מהווה פיצוי עבור ירידת ערך של ארבעת השטיחים בעקבות נזקי המים, אולם לאחר שפנה לחברת הביטוח הוברר לו כי התשלום יועד לנתבעת עבור תיקון השטיחים.

3.בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובע וטענה שלא מכרה את שטיחיו של התובע ואלה מצויים במשרדה וממתינים עד לתשלום התובע עבור תיקונם ועלות אחסונם במשך שלוש שנים עד להגשת התביעה.

הנתבעת טוענת כי היא מהמובילות בישראל בשיקום ותיקון שטיחים עבודת יד ומעסיקה מזה עשרות שנים אומנים בתיקון שטיחים וכי נציג הנתבעת אשר הגיע לביתו של התובע על מנת לבחון אפשרות לשיקום השטחים שניזוקו, נטל את השטיחים (שלושה במספר) לבדיקת מומחה מטעם הנתבעת במשרדי הנתבעת. זאת, לאחר שהתובע חתם על טופס הזמנת עבודה מיום 19.5.2013 שצורף לכתב ההגנה. לטענת הנתבעת השטיחים תוקנו ושוקמו והודעה בדבר שווים כחדשים ושווים הריאלי הועברה לתובע ולשמאי חברת הביטוח מטעמו. לכתב ההגנה צורף "דוח טיפול של הנתבעת" מיום 28.5.2013 המופנה לשמאי חברת הביטוח. הנתבעת טוענת כי היא פנתה לתובע עשרות פעמים להשיב לו את השטיחים, אולם התובע סירב לקבלם בטענה כי אינם נדרשים לו עוד. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי היא שלחה אל התובע מכתב התראה לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל (מכתב מיום 11.8.2013 צורף לכתב ההגנה) במסגרתו נדרש התובע לשלם לנתבעת סך של 13,042 ₪, התובע נאות תחילה לשלם לנתבעת בגין שירותיה סך חלקי של 10,000 ₪ אולם חזר בו והודיע כי הוא אינו מעוניין עוד בשטיחים וכי הנתבעת רשאית לעשות בהם כרצונה. עם זאת לטענת הנתבעת השטיחים מוחזקים במשרדה עד לתשלום הוצאותיה בגין תיקון ואחסון השטיחים, וזאת מכוח זכות העכבון שיש לנתבעת ובידיעת התובע והסכמתו.

4.בישיבת קדם המשפט הראשונה אישר התובע את טענת הנתבעת כי מדירתו נלקחו על ידי הנתבעת שלושה שטיחים, הגם שלדבריו, רק שני שטיחים ניזוקו. בעקבות ביקור שערך התובע אצל הנתבעת, לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה טען התובע בישיבת בית המשפט מיום 28.2.2017 כי השטיחים שהוצגו לו על ידי הנתבעת אינם השטיחים שנלקחו על ידי הנתבעת מביתו והם שונים בדוגמאות מתמונות השטיחים שלו כפי שצילם שמאי הביטוח. נציג הנתבעת, מר שלמה שועעי טען מנגד כי פרט לשטיח ה"קשן" שנפסל ולא ניתן לשיקום ואשר בגינו קיבל התובע פיצוי מחברת הביטוח, שני השטיחים האחרים של התובע מצויים אצל הנתבעת (עמ' 6 שו' 11-15 לפרוטוקול הדיון).

בישיבת יום 28.9.2017 חזרה הנתבעת על טענתה כי שהשטיחים של התובע מצויים בחזקתה, כולל השטיח שנפסל ולא ניתן לשיקום ואף הודיעה שבכוונה להגיש תביעה נפרדת כנגד התובע בגין הוצאות התיקון והאחסון של שטיחיו.