1.בפני בקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי. המבקשים (הנתבעים 3-5) טוענים כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה, בשל שני טעמים:
האחד, מאחר ומדובר בבקשה לפירוק שיתוף במגרשים שאינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין, ועל כן יש לראות בזכויות כזכויות חוזיות, והסמכות נקבעת על פי שווי העניין;
השני, מדובר למעשה בתביעה שעניינה בקשה לאכיפת הסכם שיש לראות בה "תביעה אחרת" במקרקעין, והיא בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי.
2.השאלה העיקרית העומדת לדיון בבקשה שבפני הינה שאלת סיווג זכויות במגרשי מקרקעין, שטרם נרשמו בטאבו כמגרשים נפרדים, אם הם בבחינת "מקרקעין" או שיש לראותם כזכויות חוזיות – "מיטלטלין", אשר שווים יקבע מי הערכאה המוסמכת לדון בהליך.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
3.בין הצדדים מתנהל הליך של פירוק שיתוף במקרקעין, שהחל דרכו בחתימת הסכם שיתוף וחלוקה ביום 15.10.09, הסכם שהוכרז כבטל בפסק דין שניתן ביום 29.10.14, בהסכמת כל הצדדים, בה"פ 58279-07-12 (להלן: ההליך הראשון).
במסגרת ההליך הראשון, בדיון שהתקיים ביום 10.02.14, מונה בהסכמת כל הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, לצורך בחינת טענות הצדדים שהועלו באותו הליך, וכן בתביעה דנן.
4.במקביל לניהול ההליך הראשון, ביום 26.06.13, הוגש כתב התביעה המקורי בתיק דנא, בעתירה לפירוק שיתוף במקרקעין.
עיון בפרוטוקול הדיון מיום 10.02.14 מעלה, כי המבקשים כאן העלו כבר אז את הטענה לפיה אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה דנא, שכן יש לראותה כתביעה לאכיפת חכירה לדורות במקרקעין. ב"כ המבקשים טען בהליך הראשון, כי לא מדובר למעשה בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, שכן הזכויות אינן רשומות, ושווין הכספי עולה על גבול סמכותו של בית משפט השלום.
5.לאחר שהתקבלה חוות דעתו של מומחה בית המשפט בספטמבר 2014, הוגש כתב תביעה המתוקן בתביעה שבפניי, ובכתב ההגנה שהגישו המבקשים הם חזרו על הטענה להעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה. בבקשה, עותרים המבקשים להעברת התביעה לבית המשפט המוסמך.
6.לגישת המבקשים, אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן זו עוסקת בארבעה מגרשים המיועדים לבניה, שלא נרשמו כמגרשים נפרדים על פי תכנית בנין עיר. עמדת המבקשים הינה כי זכויות התובעים במגרשים, הם בבחינת זכויות חוזיות (הקיימות מכח אישור תכנית על פי חוק התכנון והבניה) כל עוד לא נרשמו המגרשים ככאלה, כחלקות חדשות במרשם המקרקעין. על כן, הסמכות העניינית נקבעת על פי שווי העניין, ומאחר ושווים הכולל 12,700,000 ₪ (על פי הערכת מומחה בית המשפט, נכון למועד עריכת חוות דעתו) הרי שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.
טענה נוספת שהעלו המבקשים, בנוסף ובנפרד לטענה דלעיל, היא כי על פי מבחן הסעד, מסורה הסמכות העניינית לבית המשפט המחוזי. לגישתם, יש לראות בעתירת התובעים בכתב התביעה המתוקן כתביעה לקביעת תוקפו או אכיפתו של הסכם לחלוקת מקרקעין, וזו נחשבת "תביעה אחרת" הנוגעת למקרקעין, ואף היא בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי.
7.המשיבים סבורים כי מאחר ומדובר בבקשה לפירוק שיתוף בחלקה אחת, הרשומה בלשכת רישום המקרקעין, והתביעה הינה תביעה חלוקה בעין של החלקה בין שותפיה, ועל כן מסורה ההכרעה בתביעה זו לבית משפט השלום.
עמדת המשיבים הינה כי מדובר במקרקעין מוסדרים, והסעד הנדרש על ידם הינו של חלוקת המקרקעין ופירוק השיתוף על פי הצעת מומחה בית המשפט שמונה בהליך הראשון. לדידם, לא מדובר בתביעה לאכיפת הסכם למכר מקרקעין, המסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי, והניסיון להציג את ההסכמות בין הצדדים כהסכמות השקולות למכר מקרקעין איננו מציאותו. לפיכך, מבקשים המשיבים לדחות את הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי.
המסגרת המשפטית
8.סעיף 51(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע בפסקאות (2) ו- (3) את סמכותו העניינית של בית משפט השלום בעניינים אזרחיים:
"(2)תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין;
(3)תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"
[ההדגשה שלי ר.ה.]