ת"א 52925-10-13 בן נתן נ' כיוף ואח'

תביעה למתן צו הצהרתי בדבר זכויות בעלות במקרקעין הנמצאים בעוספיא, הידועים כחלק מחלקה 35 בגוש 17166, בשטח של 5,689 מ"ר (להלן: "המקרקעין").

רקע כללי -

1. במסגרת כתב התביעה מבקשת התובעת, גב' מרים בן נתן (להלן: "בן נתן"), כי ינתן צו הצהרתי לפיו זכויות הבעלות במקרקעין הינן של המנוח מר אלקנה קוניבסקי ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נפטר בשנת 1976, וכי רישומים שנערכו במרשם המקרקעין לגבי העברת זכויותיו של המנוח במקרקעין לאחרים - בטלים.

   תמצית טענות התביעה –

2. בן נתן הנה בתו החורגת של המנוח. המנוח היה נשוי לאמה של בן נתן, שאף היא נפטרה, עוד בשנת 1980. על פי צו ירושה של המנוח שהוצא ביום 1.11.2012, ואשר צורף לכתב התביעה, בן נתן הינה היורשת היחידה של המנוח.

3. אין מחלוקת כי המקרקעין אכן היו רשומים על שמו של המנוח בעבר, כפי שאף עולה מנסח הטאבו מחודש נובמבר 1994 שהוגש במצורף לכתב התביעה. מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי ביום 20.3.2009 פנתה בן נתן לראשונה לרשמת המקרקעין בחיפה בקשר לזכויותיה במקרקעין. אז התברר לה כי המקרקעין אינם רשומים עוד על שמו של המנוח, אלא רשומים החל מיום 31.7.2000 על שמו של הנתבע 1, מר כיוף טלאל (להלן: "טלאל"), וכי לגבי הבעלות של טלאל רשומה הערת אזהרה לטובת הנתבע 2, מר אבו סעדה נאזם (להלן: "נאזם"), מיום 31.8.2000. או אז החלה מסכת התכתבויות בינה (באמצעות בא כוחה ובעצמה) ובין לשכת רישום המקרקעין ומחלקת הגילוי הארצית באפוטרופוס הכללי, אשר אף היא פנתה לבן נתן בקשר לאפשרות שיש לה זכויות כלשהן במקרקעין. מהתכתובות עולה עוד כי כבר במהלך שנת 2009 התעורר בלשכת רישום המקרקעין חשד לזיוף ביחס לרישום הבעלות במקרקעין על שם טלאל (ראו מכתב רשמת המקרקעין מיום 6.5.2009, בסעיף 2). עוד עלה מתכתובות אלו, כי מאחר ורשמת המקרקעין אינה מוסמכת לקבוע כי הרישום שבוצע זויף או נעשה שלא כדין, יהא על בן נתן לפנות לבית המשפט המוסמך לצורך קבלת צו הצהרתי מתאים. עוד חשוב לציין כי ביום 12.12.2011, נרשמה ביוזמת רשמת המקרקעין הערת אזהרה על המקרקעין לפיה מתנהל בירור בנוגע לרישומים שנעשו לגבי זכויותיו של טלאל וזכויותיו של נאזם.

4. לאחר שניתן לטובת בן נתן צו הירושה במהלך שנת 2012, שבה ופנתה בן נתן ללשכת רישום המקרקעין בחיפה בסוף שנת 2012 או בסמוך לכך, כדי לפעול לשינוי הרישום לגבי המקרקעין, אך כאמור, בהעדר סמכות, רשמת המקרקעין לא היתה יכולה להיענות לדרישותיה של בן נתן למחוק את הרישומים שנעשו לגבי המקרקעין לזכותו של טלאל, ודחתה דרישה זו.

5. בשלב הבא, ביום 30.1.2013, נרשמה הערת אזהרה נוספת על חלק מהמקרקעין, לטובת הנתבע 3, מר כיוף פאדי (להלן: "פאדי"), וזאת על אף שבאותה העת היתה רשומה לגבי המקרקעין הערת רשמת המקרקעין לגבי כך כי מתבצע בירור לגבי רישום הזכויות ביחס למקרקעין.

6. ביום 3.6.2013 הגישה בן נתן ערר לגבי ההחלטה שלא למחוק את הרישום לממונה על המרשם. הערר נדחה בהחלטת הממונה על המרשם מיום 1.9.2013, מחוסר סמכות למחוק רישום כמבוקש, תוך הפנית בן נתן להגשת תביעה לבית המשפט המוסמך ותוך ציון כי אצל רשמת המקרקעין "עלה חשד לביצוע מעשי מירמה וזיוף בפנקסי המקרקעין, בכל הקשור לפעולות מכר שנרשמו ובהן העברת הבעלות לכיוף טלאל" (סעיף 2(ח) להחלטה).

7. בהתאם, הוגשה התובענה הנוכחית אשר במסגרתה עותרת בן נתן לצו אשר יורה למחוק את כל הרישומים המתייחסים למקרקעין החל מיום 31.7.2000, ולהשיב את הרישומים למצבם עובר לפעולות שתוארו מעלה, כך שהבעלות במקרקעין תחזור להיות של המנוח. כנגזר מכך תוכל בן נתן להעביר את הזכויות במקרקעין על שמה, כיורשתו היחידה של המנוח.

   תמצית טענות הנתבעים -