ת"א 52882-07-14 "מירי אופק" בע"מ ואח' נ' פסטמן ואח'

אופק נגד פסטמן

זו תביעה כספית ע"ס 429,000 ₪ שהוגשה ע"י התובעים: התובעת 1 חברה העוסקת בתיווך ותובעים 2 ,3 בעלי המניות של תובעת 1 ובעלי רישיון תיווך שלטענתם, עבדו כסוכני החברה .

תמצית טענות התובעים:

1.ביום 9.5.13 התקשרו התובעים והנתבע בהסכם תיווך מקרקעין בבלעדיות (להלן: "ההסכם"), לגבי בית בבעלות הנתבע ברחוב שניר 26 ברמת השרון (להלן: "הבית"). לתובעת 1 ניתנה זכות בלעדיות לשיווק הבית במועדים שבין 9.5.13 ועד 30.9.13 (להלן: "הבלעדיות"). במעמד התקשרותו בהסכם אמר התובע לנתבעים שהינו מבקש עבור מכירת הבית 11,500,000 ₪ ולכן נרשם סכום זה בהסכם התיווך (להלן: "ההסכם").

2. טוענים התובעים, שעוד טרם חתימת ההסכם, פנה אליהם הנתבע במסמך חתום וביקש מהם שירותי תיווך בתמורה לעמלה, בנוגע לבית הצמוד לבית נשוא תביעה זו, שבו הוא היה שותף. התובעים פעלו ככל יכולתם למכירת הבית, פרסמו אותו בעיתונות המקומית והארצית מעבר לאמות המידה הרגילות, פרסומים שעלו להם אלפי שקלים, פעלו ללא לאות להציגו בפני עשרות קונים ולקיים מפגשים עם הנתבע, שלעיתים היה מלווה באדריכלית הגב' כנרת ברקוביץ. הנתבע סרב להציב שלט על הבית ולאחר שהבית נמכר באמצעות מתווך אחר, הנתבע הציע להם תשלום חלקי של עמלת התיווך ללא חשבונית, הצעה שנדחתה על ידי התובעים.

3. התובעים פרטו בתצהירם את מועדי הפגישות שקיימו בבית עם צדדים שלישיים, בין טרם חתימת ההסכם ובין לאחר חתימתו. לטענת הנתבע, שהם הציגו את הבית במסגרת פעולות התיווך רק בשנת 2012, משיבים התובעים, שעל המגרש נבנו 2 בתים, האחד של הנתבע והשני של שותפו במטרה למכרם. התובעים הכירו את שני הבתים, בתחילה – בשנת 2011 עמד למכירה הבית הצפוני של שותפו של הנתבע, התובעים הציגו למכירה הבית של השותף ובפגישות הראשונות נכחו הנתבע ושותפו למגרש, כיוון ששני הבתים עמדו למכירה. זו גם הסיבה שגם הנתבע וגם שותפו (ירון גו'בני) חתמו על התחייבות לשלם דמי תיווך (ת/1). התובע אישר בחקירתו שהוא ידע שהיו מעורבים מתווכים נוספים במכירת הבית, אך לטענתו, לתובעים ניתנה בלעדיות ולכן נקבע שכל רוכש פוטנציאלי חדש או ישן חייב לעבור דרכם.

4. טוענים התובעים, שאחד מהקונים הפוטנציאלים שהובא על ידם, ביקש לשלם מעל 10,000,000₪, אך דרש פתרון לבעיית הקרינה ממתקן חשמלי מסיבי שממוקם בסמוך לבית, והנתבע סירב להתייחס לסוגיה. לטענתם, גם הצעות נוספות למכירת הבית בתמורה ל – 10,000,000₪ נדחו על ידי הנתבע אשר ביקש סכום גבוה יותר. לטענתם, הנתבע התחייב שכל מי שיתעניין ברכישת הבית יופנה לתובעת 1, שהבית יוצג למתעניין רק באמצעותה התובעים והנתבע התחייב לדווח להם על כל קשר ו/או מו"מ בקשר למכירת הבית, ואם לא יעשה כן ישלם לתובעים תשלום נוסף בשיעור של 2% משווי העסקה.

5. התובעים טוענים כי מעולם לא ביקשו מהנתבע להמתין חודש עם מכירת הבית, אלא ביקשו לנסות למצות את המו"מ עם רוכש פוטנציאלי שהציע 10,000,000 ₪, אך למחרת הודיעה להם כנרת ברקוביץ (האדריכלית) שיש רוכש שהובא ע"י מתווך אחר שאת שמו לא פרטה. הם ביקשו ממנה שתמסור לנתבע שהקונה "יעבור" דרכם בהתאם להתחייבותו בהסכם, או שהמתווך שהביא את הרוכש האחר יפנה אליהם לשיתוף פעולה. לגרסת התובע, הוא ניסה להתקשר עם המתווך האחר אך לא נענה והודיע על כך לנתבע.

6. טוענים התובעים כי בדיעבד הסתבר שהנתבע ניהל מו"מ עם מי שרכש בפועל את הבית, מבלי שהפנה אותו לתובעים, הבית הוצע לרוכש ע"י מתווך אחר בשם מאיר נבון והנתבע הסתיר מהם את עובדת ניהול המו"מ עם הרוכש שלא באמצעותם. ביום 7.8.13 קיבלו התובעים מסרון לפיו הבית נמכר, מבלי שהנתבע גילה שמתנהל מו"מ למכירתו. הנתבע פרט שהוא נאלץ למכור את הבית במחיר נמוך משוויו עקב לחץ הזמן. בחודש יולי 2013 הודיע הנתבע לתובעת 2, שהוא נאלץ למכור את הבית במחיר נמוך משוויו האמתי, הודה לתובעת 2 על מאמציה והבטיח להסדיר את נושא התשלום. בפגישה ביניהם, הציע להם הנתבע דמי תיווך בסך של 100,000 ₪ ללא חשבונית – הצעה שנדחתה על ידם.