עיינתי בבקשה לחילוט הפיקדון, התשובה והתגובה.
1. אין צורך להתייחס למכלול המחלוקות, שכן הנחת מבקשת החילוט, מדינת ישראל, היתה שמדובר בעירבון . המחלוקות שעלו בהתאמה, היו ביחס להתקיימות התנאים לחילוט עירבון.
2. אלא שההנחה שגויה. אין מדובר בעירבון לפי תק' 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא בערבות לפי תק' 364(א) לתקנות הנ"ל.
3. תקנה 364 קובעת מעין "הירארכיה " של ערובות להבטחת נזקי הסעד הזמני. ראשית יש להורות על הפקדת התחייבות עצמית . שנית, ברירת המחדל הנה שבאין טעם מיוחד שיירשם, יש להורות על הפקדת ערבות. שלישת, רשאי (לא חייב) ביהמ"ש להורות בנוסף על הפקדת עירבון, והוא יורה כך אם ניתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא אם מצא שצודק לפטור מעירבון.
4. בין אם מדובר בערבות בנקאית ובין בפיקדון מזומן, אותו סכום יכול לשמש הן כערבות והן כעירבון (העובדה שמדובר במזומן אין משמעה שבעירבון דווקא עסקינן, ממש כפי שערבות בנקאית חלף מזומן יכולה לשמש הן כערבות והן כעירבון. לא אופן התשלום - מזומן או ערבות בנקאית - הוא שקובע את סוג הערובה).
5. אלא שכאן לא ניתנה הנחיה שהסכום ישמש כערבות או כעירבון. אמנם ניתן סעד זמני במעמד צד אחד ותק' 364(ב) קובעת שסעד כזה לא ינתן אלא בכפוף להמצאת עירבון בנוסף לערבות, אולם רשאי ביהמ"ש כאמור שלא להטיל עירבון אם שוכנע שהדבר צודק וראוי. כאן לא הוטל עירבון בשים לב לנימוקים הסוציאליים שעמדו ביסוד הבקשה כמות שהוגשה : בלי קשר למחלוקת שבין הצדדים אם בדיעבד היה בהם ממש, בפן הסוציאלי , או המשפטי.
6. ההירארכיה על פי תק' 364 הנה שערבות קודמת לעירבון. ברירת המחדל כאמור הנה הטלת ערבות אלא אם יש טעם מיוחד שיפורט שלא להטילו. לגבי עירבון הקביעה מרוככת יותר, לא נדרש טעם מיוחד, ושיקול הדעת רחב יותר אם להטילו מעיקרא, גם אם ניתן סעד זמני במעמד צד אחד , שכן גם אז יכול ביהמ"ש, שלא להטיל עירבון אם צודק וראוי שלא להטילו . והנחת העבודה בתקנה 364(ב) הנו שאם מוטל עירבון, מוטל הוא בנוסף להתחייבות עצמית וערבות. לכן סדר הדברים הנכון הנו שבאין ראיה לסתור, אם לא פירט ביהמ"ש האם מדובר בערבות או עירבון – מדובר בערבות.
7. תנאי חילוט הפיקדון או הערבות הבנקאית שונים, בהתאם לשאלה כלום מדובר בעירבון או ערבות. חילוט עירבון מצריך המחשה שהבקשה לסעד זמני היתה לא סבירה בנסיבות הענין (הבחינה כמובן היא בדיעבד שכן הנחת העבודה הנה שניתן סעד זמני, אחרת לא היה צורך בעירבון), וכי הומחש שנגרם נזק בשיעור כלשהו. אין צורך להמחיש שעורו המדויק) . לעומת זאת ביחס לערבות לא נדרשת בחינה של סבירות הבקשה, אך כן המחשת שיעור הנזק והקשר הסבתי לסעד הזמני. ראה למשל רע"א 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב.
יכול אמנם שהסעד הזמני גרם נזק למשיבה, אך בשלב זה מוקדם לומר מה שעורו שכן לא ניתן לדעת איזה חלק של החוב ישתלם לנתבעת במסגרת תיק הפש"ר. גם המפורט בסע' 6(ב) לתשובה לתגובה מקים חוסר ודאות בשלב זה, ביחס לשאלה האם הסעד הזמני גרם נזק, ואם כן באיזה סכום.