ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
5124-04-15
06/04/2016
|
בפני השופטת:
תמר בר-אשר צבן
|
| - נגד - |
התובעת:
אייל גור מזון איכות בע"מ
|
הנתבעים:
1. ש"ד גל חלקים בע"מ
2. יגאל דובקרוב
.
באת-כוח
|
| פסק דין |
התובעת השכירה לנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) נכס, אשר שימש להפעלת העסק של הנתבעת. על-פי הסכם השכירות, הנתבע 2 (להלן – הנתבע), בעליה של הנתבעת, ערב לכל התחייבויות הנתבעת מכוח ההסכם. בתביעתה הנדונה טענה התובעת כי לאחר תום השכירות נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך 214,734 ₪ ומכאן התביעה הנדונה. הנתבעים חלקו על הסכום הנתבע וטענו, כי בכל מקרה יש לקזז מהסכום הנתבע סכומים ניכרים, כפי שיפורט בהמשך.
א.עיקרי העובדות הדרושות
2.על-פי הסכם שכירות שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת ביום 10.7.2011 (להלן – ההסכם הראשון (נספח ב1 של תצהיר התובעת)), השכירה התובעת לנתבעת חנות ברחוב רבקה 19 בירושלים (להלן – המושכר). להבטחת התחייבויות הנתבעת על-פי ההסכם, חתם הנתבע על כתב ערבות שצורף אל הסכם השכירות. הסכם השכירות הראשון התייחס לתקופה שמיום 30.5.2010 (עוד קודם לחתימת הסכם השכירות) ועד יום 31.12.2011. בהסכם נקבע כי לנתבעת ניתנה (השוכרת) אפשרות (אופציה) להאריך ארבע פעמים את תקופת השכירות, בכל פעם למשך שנה, בהתאם להוראות ההסכם (סעיף 5 בהסכם הראשון).
ביום 16.1.2013 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם שכירות שני (להלן – ההסכם השני או ההסכם (נספח ב2 של תצהיר התובעת)), אשר על-פיו תקופת השכירות היא מיום 1.1.2013 ועד יום 31.1.2014. על-פי הסכם זה, ניתנה לנתבעת אפשרות להאריך את תקופת השכירות שלוש פעמים, בכל פעם למשך שנה, על-פי הוראות ההסכם (שם, סעיף 5).
3.על-פי טענת התובעת, חרף דרישותיה מהנתבעת לשלם את מלוא התשלומים המתחייבים מכוח הסכם השכירות, לא שילמה הנתבעת את מלוא התשלומים. לפיכך, פנתה התובעת אל הנתבעת במכתב מיום 27.10.2014, שעניינו "התראה לפני פינוי נכס והודעה על ביטול הסכם" (נספח ד2 של כתב התביעה (להלן – מכתב ההתראה)). במכתב זה הודיעה לנתבעים, כי על הנתבעת לסלק את מלוא חובותיה לתובעת וכן למסור שתיים-עשרה המחאות עבור דמי השכירות לשנת 2015, בהתאם להסכם. כן הודיעה התובעת, כי על הנתבעת לעשות כן עד יום 2.11.2014, שאם לא כן, כי אז התובעת מודיעה על "ביטול הסכם השכירות על כל המשתמע מכך, לרבות פינוי מהמושכר והגשת תביעה כספית מול השוכר לרבות פניה לערבים".
מאחר שעל-פי טענת התובעת, הנתבעת לא פעלה בהתאם למכתב ההתראה, הגישה התובעת ביום 11.12.2014 תביעה לפינוי מושכר נגד הנתבעת (ת"א (שלום ירושלים) 23993-12-14 (להלן – התביעה לפינוי המושכר). משלא הגישה הנתבעת כתב הגנה, ניתן ביום 26.1.2015 פסק-דין בהיעדר הגנה, המורה על פינוי הנתבעת מהמושכר תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין וכן מחייב אותה בתשלום הוצאות התובעת בסך 5,354 ₪. בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטה מיום 15.3.2015 (פסק הדין וההחלטה (כבוד הרשמת הבכירה ב' יהלום) – נספחים ו1 ו-ו2 של כתב התביעה).
ביום 19.2.2015 שלח הנתבע מכתב אל התובעת שבו הודיע כי באותו יום פינתה הנתבעת את המושכר (להלן – הודעת הפינוי). כן הוסיף, כי "השארתי במושכר מזגן, ריצוף וויטרינות אשר לא פורקו ואשר הורכבו על-ידי" (שם, נספח ז').
ב.עיקרי ההליכים, תוכן ההסדר הדיוני ותמצית טענות הצדדים
4.התביעה הנדונה הוגשה ביום 6.4.2015 ובמסגרתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים לשלם לה כאמור, סך 214,734 ₪ המורכב מחובות נטענים עבור דמי שכירות אשר לטענתה, הנתבעים לא שילמו וכן מחובות ארנונה ומסכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. כל זאת כפי שיפורט בהמשך הדברים.