ת"א 5110-09-19 עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' המרכז הרפואי רמב"ם ואח'

לפניי תביעת עזבון ותלויה שהוגשה מטעם אלמנת המנוח, פלוני ז"ל, בטענת רשלנות רפואית המיוחסת לצוות הרפואי של בית החולים, הנתבע 1, בכך שלא נתן למטופל, בעלה, טיפול הולם ולפי הסטנדרטים המקובלים; היינו, שהתרשל בכך שלא נקט כלפי המטופל מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה יכול וצריך לנקוט. נטען כי ההתרשלות הובילה וגרמה לפטירתו של המטופל כחודשיים לאחר תחילת אשפוזו בבית החולים המנוהל על ידי הנתבע 1 (להלן: "המנוח" ו-"בית החולים" - בהתאמה).

כפי שיפורט להלן, בנסיבות ענייננו, מצאתי כי נפלו כשלים באופן בו נוטר ואובחן מצבו של המנוח ובאופן בו טופל על ידי הצוות הרפואי, המקימים לתובעים עילה לפיצויים בגין התרשלות שגרמה לנזק שבגינו זכאית לפיצוי אלמנתו – שהיתה תלויה בו בחייו גם ירשה את עזבונו.

הממצאים והאחריות

המנוח, יליד 1951, הובהל ביום 23.3.2018 לחדר המיון בבית החולים, כשהוא בקוצר נשימה קשה, שנגרם בגין בצקת ריאות. זאת, כשברקע - מחלותיו בטרם האשפוז: יתר לחץ דם, עישון בעברו, שבץ מוחי, מחלת לב איסכמית לאחר ניתוח מעקפים, סכרת ואי-ספיקת כליות כרונית. לאחר סיבוכים וטיפול של כחודשיים בביה"ח נפטר המנוח ביום 24.4.2018, כשהוא בן 67 במותו. במותו הותיר אחריו המנוח שבעה ילדים בגירים ואלמנה, ילידת 1952, כיום בת למעלה מ-72 – התובעת 2.

בהסתמך על חוות דעת רפואית מטעמם, לטענת התובעים בכתב התביעה, רשלנות רפואית של צוות ביה"ח היא זו שהובילה להתדרדרות מצבו ולמותו של המנוח, באשר "הדבר מעיד על עצמו"; ולחלופין, בשל מחדלים רבים שנמנו בכתב התביעה, לרבות - אי-ביצוע ניטור ומעקב כנדרש ממצבו הרפואי בקבלתו לבית החולים, אי-ביצוע התייעצות עם קרדיולוג, ואי-אבחון נכון של המצב הלבבי, שגרמו לכך שלא ניתן למנוח הטיפול הרפואי הנדרש ומצבו התדרדר עד לפטירתו.

עמדת הנתבעות על פי כתב ההגנה מטעמן, שהסתמכה על חוות דעת רפואיות מטעמן, היא שמצבו הרפואי הקודם, הכולל את מחלות הרקע ומצב הבריאות הכללי הירוד שאפיין אותו - הם הגורמים לתוצאה הטראגית של מותו, ובכל מקרה - לקיצור משמעותי בתוחלת חייו - גם ללא קשר לטיפול.

כפי שאפרט להלן, השתלשלות ההליכים בתיק זה הובילה בפועל להסכמה - עוד קודם לדיון ההוכחות עצמו, שבענייננו היתה התרשלות שגרמה לנזק גוף, לרבות – פטירתו המוקדמת. כך שהמחלוקת בתיק מצטמצמת לשיעור הנזק שנגרם והפיצוי לו זכאים התובעים בגינו.

אני מוצא כי לשלמות התמונה, ראוי להתייחס לעיקרי הרשלנות בענייננו ולהשתלשלות ההליכים בניהול התיק. הצדדים צירפו לכתבי הטענות מטעמם חוות דעת רפואיות (והתובעים אף הגישו חוות דעת מגיבה כ"חוות דעת משלימה"), שלאחר עיון בהן, ועקב הפערים בין דעות המומחים מטעמם, הוריתי על מינויו של ד"ר אמיר שחר, מומחה ברפואה דחופה, כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת רפואית בנדון (להלן: "המומחה"). אעיר כי, מעיון בחוות הדעת שנתן המומחה עולה כי בהכשרתו הוא מומחה ל: מחלות פנימיות, קרדיולוגיה, רפואה דחופה, ומינהל רפואי.

לצורך חיווי דעתו עיין המומחה מטעם בית המשפט במסמכים הרפואיים הרלוונטיים, ובין היתר, בדו"ח מד"א, ובתיעוד הרפואי מביה"ח. כמו כן, עיין בחוו"ד רפואית ובחוו"ד משלימה שנתן פרופ' קובי אסף - מטעם התובעים, ובשתי חוות דעת רפואיות שניתנו מטעם הנתבעים, האחת - ע"י פרופ' הלפרן, והשניה - ע"י פרופ' לבוא. בסופו של יום ראוי לציין כי לבד מחוות דעת רפואית ראשונה, נתן המומחה בנדון חוות דעת רפואית מעודכנת (בה גם העריך את קיצור תוחלת חיי המנוח – בשל צבר מחלות שהמנוח סבל מהן במועד אשפוזו, שלא קשור להשתלשלות הטיפול בבית החולים), ותשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו מטעם הנתבעות לגבי הערכתו לענין קיצור תוחלת החיים, כאמור (להלן: "שאלות ההבהרה").

להשתלשלות העובדתית של פינויו ואשפוזו של המנוח אתייחס בפרק שדן בכאב והסבל. בשלב זה אציין, כי הגיע לבית החולים בהכרה מליאה, ובתום הלילה הראשון לאשפוזו נמצא ללא הכרה על מיטתו בחדר המיון; הכרתו לא שבה אליו – עד לפטירתו חודשיים לאחר מכן, כאמור.