עיזבון המנוח פלוני ואח' נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ ואח'

הצדדים השלישיים:                  1. דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ

                                              2. כביש חוצה ישראל בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי שהגיש עזבונו של המנוח מ.ס. ז"ל שנהרג בתאונה טראגית מיום 08.07.2016. התאונה אירעה עת נסע המנוח וחבריו בכביש 6 לכיוון צפון . תוך כדי הנסיעה הם נעצרו בצידי הכביש לסייע לרכב אחר שעבר תאונה וירדו מהרכב. בשלב מסויים עבר המנוח את המעקה שבצידי הכביש ונפל מגובה לתוך תהום . כתוצאה מהנפילה נפטר המנוח בהיותו בן 24 שנים בלבד.

העובדות בבסיס המחלוקת:

1. התובע 1 הינו עיזבונו של המנוח ס.ס. ז''ל. התובעת 2 הינה אימו של המנוח והיורשת היחידה שלו.

2. בערב קרות התאונה הנדונה, בשעה 22:15 בערך, נסע המנוח ברכב עם חבריו בכביש 6 לחיפה, מכיוון דרום לצפון. בעת הנסיעה על גבי גשר ברקן, הבחינו המנוח וחבריו בתאונת דרכים עצמית של נהג רכב אחר, אשר התנגש במעקה הבטיחות. המנוח וחבריו עצרו את רכבם וירדו ממנו כדי לסייע לנהג הרכב האחר. בשלב מסויים, המנוח עבר את המעקה שבצידי הכביש מבלי לדעת שהוא נמצא במקטע כביש שהוא גשר. המנוח דילג מעבר למעקה של הכביש ואז נפל מגובה אל תוך התהום תחת הגשר. המנוח נפצע אנושות והועבר במסוק בדחיפות לבית החולים. למרבה הצער , מאמצי ההחייאה לא הצליחו והרופאים נאלצו לקבוע את מותו. המנוח היה צעיר בן 24 בעת פטירתו.

3. התביעה הוגשה תחילה בשתי עילות: לפי פקודת הנזיקין ולפי חוק הפלת"ד. ביום 21.08.2023 התביעה על פי חוק הפלת"ד נדחתה בהתאם להסכמות שהושגו.

4. התביעה המשיכה להתברר בעילה על פי פקודת הנזיקין נגד נתבעות 1-2 שמנהלות ומפעילות את כביש 6 וכן נגד המדינה, היא הנתבעת 3. כמו כן, הנתבעת 3 הגישה הודעת צד ג' נגד הנתבעת 1-2.

5. חברת דרך ארץ הייווייז (1997) בע''מ -הנתבעת 1 היא בעל הזיכיון, עימה התקשרה המדינה בהסכם לצורך הוצאת פרויקט כביש 6 לפועל. חברת כביש חוצה ישראל בע"מ -הנתבעת 2, הוקמה מכוח החלטת ממשלה מיום 27.11.1992 לצורך הקמת וקידום פרויקט כביש 6 ואשר הוסמכה כרשות הממונה על יישום הפרויקט מטעם המדינה, נתבעת 3.

6. התקיימו שני דיוני הוכחות במהלכם העידו העדים מטעם הצדדים. מטעם התובעים העידו התובעת 2; מר אחמד סלמאן; מר עבד רבה ומר מוחמד פקיה – חבריו של המנוח אשר נסעו עימו ברכב ביום קרות התאונה.

7. מטעם הנתבעות 1-2העידו מר נועם יהלום – בעת התאונה היה מהנדס ראשי אצל הנתבעת 1; מר גלעד נאור - מהנדס מבנים אשר החליף את מר אלון יער בתפקידו אצל הנתבעת 2 כמנהל אגף פרויקטים בחטיבת הנדסה ופיתוח.

8. מטעם הנתבעת 3 העידו הגב' רונית מזר – מנהלת אגף בכיר לתכנון ארצי במינהל התכנון-משרד הפנים וכן הגב' אלה פונאמרב – מנהלת תחום בכיר לבטיחות ורשויות במשרד התחבורה.

9. לאחר ניהול הליך ההוכחות וטרם הגשת הסיכומים הגיעו הצדדים להסכמה לקיבוע סכום הפיצוי לתובעת 2 על סך של 750,000 ₪ נטו . בכך נותרה במחלוקת רק שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעות. בשאלה זו הנתבעות וצדדי ג' הגישו סיכומיהן בכתב ומכאן פסק הדין.

   טענות הנתבעות 1-2:

   1. לא צורפה חוות הדעת המבססת טענה כלשהי לליקוי או פגם בשיקול דעתה של הנתבעת 2 בתכנון הגשר או באופן הפעלתו.

   2. בכתב הגנתה של נתבעת 3 אין טענות כלפי הנתבעות 1-2. המדינה לא פתחה בכתב הגנתה "חזית מחלוקת" בינה לבין הנתבעות 1-2 (החזית נפתחה רק במסגרת הודעת צד ג').

   3. הנתבעות 1-2 טוענות שהן פעלו בהתאם להוראות והנחיות של הנתבעת 3 בכל הנוגע למאפייני הקמת מקטע הדרך נשוא התביעה. הנתבעות 1-2 טוענות כי דווקא על הנתבעת 3 היה לשקול את מכלול השיקולים בנוגע לסדרי הבטיחות הנדרשים ביחס למקטע הדרך הנדון. הנתבעות 1-2 פעלו עפ"י כל ציפיותיה ובהתאם למתחם הסיכונים שהנתבעת 3 עצמה הגדירה.

   4. לנתבעת 3 הייתה יכולת להשפיע על הליכי התכנון ואישור הקמת מקטע הדרך הנדון. הנתבעת 3 – באמצעות משרדיה השונים – הייתה מעורבת במישרין הן לאורך כל שלבי התכנון, הן בשלבי האישורים של תוכניות הביצוע, ההקמה והן בכל הנוגע לאישור הפעלת הכביש. הנתבעת 3 אף העבירה דרישות לתיקון התוכניות, לרבות בזיקה ישירה למעקות הבטיחות הנדרשים, התאורה, השילוט והתמרור (מוצג נ 3).

   5. לנתבעת 1 לא היה שום קשר ולא הייתה לה גם שום נגיעה לתכנונו של הגשר - ברמה ההנדסית או התעבורתית או הבטיחותית - והיא צוותה לפעול כקבלן מבצע עפ"י תוכניות הביצוע שהונחו בפניה ללא יכולת להפעיל שיקול דעת מצדה. בעוד שהנתבעת 2 הינה אך ורק זרוע ביצועית סטטוטורית של הנתבעת 3.

   6. הנתבעת 3 לא הסתמכה על מי מהנתבעות 1-2 לשם מניעת אירועים מהסוג שבנדון. הנתבעות 1-2 עסקו אך ורק בהיבט התעבורתי של הדרך המתייחס לנהגים העושים שימוש בכביש 6. התוכנית שקבע משרד התחבורה ביחס לגשר הנדון הינה תוכנית של כביש בין - עירוני ובהתאם גם הנחיותיו לתכנון וביצוע מקטע דרך זה, ללא התייחסות להולכי רגל.

   7. הנתבעות 1-2 טענו שהקמת אמצעים נוספים למניעת מעבר הולכי רגל אל - מעבר למעקה הבטיחות המותקן בגשר הייתה בשקול דעתה של הנתבעת 3 והפנו לעדויות של עדות מטעם הנתבעת 3. למשל, גב' מזר העידה כי כל תוואי כביש 6, לרבות במקטע נשוא התביעה, אושרו ע"י המדינה, וקונקרטית ע"י ממשלת ישראל (עמ' 84 לפרוטוקול ,שורות 1-14). גב' פונמארב העידה כי מעקות הבטיחות המאושרים במקטע הנדון הינן בהתאם להתוויות והוראות שנבחנו ונקבעו ע"י משרד התחבורה (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 19.11.2024, שורות 7-31), וכי הנתבעת 2 הייתה רשאית להעביר את תכנוניה ההנדסיים אך ורק בתאם למפרטים או ההנחיות להתקנת אותם מעקות בטיחות (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 19.11.2024 ,שורות 13-16).

   8. בנוגע להיעדר התאורה על הגשר, הנתבעות 1-2 מפנות לעדות של גב' מזר לפיה המשרד לאיכות הסביבה הוא שקבע – לאחר שקילת מכלול שיקוליו – כי לא תוצב תאורה בגשר נשוא התביעה (עמ' 80 לפרוטוקול, שורות 17-32). לדברי הנתבעות 1-2, גב' מזר ציינה בחקירתה, כי במסגרת תזכיר ההשפעה על הסביבה אכן הוצגו לגורמי המדינה חלופות שונות. מתוך חלופות אלה - ובהתאם להמלצת המשרד לאיכות הסביבה - קבע "הצוות המלווה" את החלופה הנראית לו נכונה וראויה ביחס למקום האירוע, לרבות בכל הנוגע למאפייני התאורה במקום (עמ' 85 לפרוטוקול, שורות 4-7). הנתבעות 1-2 מפנות גם לעדותו של מר נאור בה הוא מעיד כי התקנת תאורה נקודתית, המאירה את ערוץ נחל ברקן עצמו, אינה חוקית; זאת, לא רק משום שעצם תאורה שכזו אסורה ע"י משרד התחבורה, אלא משום שעצם הצבתה חותר תחת הוראות המשרד לאיכות הסביבה שלא להזיק בתאורה לסביבת פעילותן של חיות הבר בערוץ הנחל וסביבותיו (עמ' 66 לפרוטוקול מיום 4/09/2024, שורות 1-19).

   9. אשר להודעה לצד שלישי, טוענות נתבעות 1-2 כי מדובר ב"הכאה עצמית" של זרוע אחת של המדינה את זרועה האחרת כי הנתבעת 2 הינה תאגיד סטטוטורי וחברה ממשלתית.

   10. דין הודעת צד ג' להידחות מחמת שהוגשה בניגוד להנחיה מס' 6.1201 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 01.02.1985. בהתאם לסעיף 2 להנחיות אלה, וכתנאי לעצם הגשת ההודעה, היה על הנתבעת 3 להגיש במצורף לכתב ההודעה את אישור של היועצת המשפטית לממשלה או של פרקליט המדינה או משנהו או של מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה.

       בנוגע לטענות החוזיות של הנתבעת 3:

   11. דין הודעת צד ג' להידחות על הסף מחמת קיומה של תניית בוררות בסעיף 23.2 לחוזה הזיכיון, עליו משתיתה הנתבעת 3 את טענותיה.

   12. לטענת הנתבעות 1-2 ,חוזה הזיכיון, עליו מסתמכת הנתבעת 3 בסיכומיה ביחס לעילת ההודעה החוזית נגדן, לא הוגש כחלק מתיק מוצגיה. משכך, ובהתאם לדיני הראיות, כלל לא הייתה רשאית הנתבעת 3 להסתמך בסיכומיה על מסמך שכלל לא הובא כמוצג מטעמה.

   13. הנתבעת 3 כלל לא טענה להפרה של חוזה הזיכיון ע''י מי מצדדי ג'. בהיעדר טענה עובדתית כלשהי להפרת ההסכם, ברי כי גם לא ניתן לטעון להפרת תניותיו ברמה המשפטית.

   14. לגבי תניית שיפוי שכלולה בחוזה זיכיון, צדדי ג' מפנים לפסיקה של ביהמ''ש העליון (בע''א 7862/22 עבד דכנאס ני נדאל דפראוי ואח') לפיה "אם חובת השיפוי הייתה מנוסחת באופן גורף, ככוללת גם מעשים או מחדלים של המזמין, אזי ייתכן כי היה מקום לפסול תניה זו כתניה מקפחת בחוזה אחיד או כתניה הנוגדת את תקנת הציבור". כמו כן צדדי ג' מפנים להוראות חוזה עצמו וטוענים שמתוכן ההוראות האלה עולה ש"לא נמצא מאומה כדי לפטור את המדינה מחובותיה".

       בנוגע לטענות הנזיקיות של הנתבעת 3:

   15. לא נטענה ע''י הנתבעת 3 טענה עובדתית כלפי צדדי ג' בדבר התרשלותן או הפרת חובה כלשהי שהביאו לקרות האירוע נשוא התביעה. לכן אין יסוד לייחס לצדדי ג' אחריות נזיקית.

   16. אין לראות בנתבעת 3 "גורם מאסדר" בלבד ביחס להקמת פרויקט "כביש 6". לדברי צדדי ג': הנתבעת 3 נהנית מקבלת אחוזים מרווחי ההפעלה של הכביש; הנתבעת 3 מלכתחילה התוותה את תוואי הכביש בהתאם לתמ''א, מסרה הנחיות לביצוע התכנון וההקמה, לאורך כל שלבי ההקמה והביצוע קיימה ועדות תכנון שבראשן גורמי המדינה עצמה, אשר הן שנתנו את הוראותיהן ותיקוניהן לתוכניות התכנון.

   17. כל תוכניות הביצוע וההפעלה של מקטע הכביש התקבלו ע''י הנתבעת 3 כדין.

        

        

        

       טענות הנתבעת מס' 3

       1. הנתבעות 1-2 הציגו חזית אחידה ואחריות משותפת ללא צורך להכריע באחריות בין שתי הנתבעות 1 ו- 2 (עמ' 77 ש' 12-9 לפרוטוקול). על כן, מקום בו קמה חבות על אחת, קמה חבות על שתיהן, מבלי צורך להבחין בין השתיים לצורך הכרעה בחלוקה בין הנתבעות לבין המדינה.

       2. אחריות הנתבעות 1-2 קמה בהתאם לסעיף 4 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995. הנתבעת 3 מפנה לפסיקה (ת"א 15789/05 פואז מוחמד נ' חברת דרך ארץ בע''מ (כביש 6) לפיה "לצד הזכות לגבות אגרה מוטלות על בעל הזיכיון חובות שהמחוקק מצא לנכון לחייב לכלול אותן בחוזה עם בעל הזיכיון, ר' למשל סעיף 4 (2) לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל ,התשנ"ה-1995 המטיל על בעל הזיכיון חובת מניעת מפגעים סביבתיים ובטיחותיים".

       3. אחריות הנתבעות 1-2 על סמך סעיפים לחוזה הזיכיון.

          • בהתאם לסעיף 5.3.3 לחוזה הוסכם כי הנתבעות 1-2 חבות במלוא האחריות כלפי המדינה בגין כל מעשה או מחדל בביצוע חוזה הזיכיון, קרי הקמתה והפעלתה של הדרך. בכלל זאת הוסכם כי ביחסים בין המדינה לבין הנתבעות לא תחול הוראת סעיף 15 לפק' הנזקין.

          • בהתאם לסעיף 9.1.2 לחוזה הנתבעות תישאנה באחריות מלאה ובלעדית לתכנון ולבניה של הדרך על מתקניה השונים להפעלת הדרך ותחזוקתה.

          •  בהתאם לסעיף 9.1.3 לחוזה הנתבעות תישאנה באחריות המלאה והבלעדית לתכנון ובניה של הדרך ומתקניה.

          • סעיף 15 לחוזה קובע כי הנתבעות תישאנה באחריות בלעדית לכל הפסד שנגרם למדינה או לצד ג בכלל אלה המשתמשים בכביש האגרה הנובעים מהפרויקט או הקשורים אליו, תכנונו, בניתו, הפעלתו, תחזוקתו או השימוש בו, ולכל מעשה או מחדל הקשורים לאלה; כמפורט בסעיף 15.1 ו-15.2 מטיל חובת שיפוי מלאה על הנתבעות כלפי המדינה.

          • לפי סעיף 16 על הנתבעות היה לערוך ביטוח מתאים לפיצוי התובעים.

       4. אחריותה של הנתבעת 2 קמה כרשות הממונה על הדרך ורשות תמרור מקומית של הדרך.

       5. אחריות הנתבעות כמתכננות, בונות, מפעילות ומתחזקות הדרך, כמופקדות על כל ההיבטים התכנוניים, התעבורתיים, התפעוליים והבטיחותיים של הדרך. הנתבעות 1-2 העסיקו ומעסיקות שלל מומחים בסוגיות ובהיבטים הכרוכים וקשורים בהקמת הדרך ותפעולה. הנתבעות אף משיאות רווחים מתפעולה של הדרך. הנתבעת מס' 2 ערכה את מלוא המסמכים הסטטוטוריים - מסמכי תוכנית, תסקיר השפעה על הסביבה, הוראות, הנחיות. כל המסמכים נערכו על ידי מומחים ששכרה הנתבעת מס' 2. הנתבעות מתכללות את מלוא הנתונים, השיקולים וההיבטים הנדרשים להקמת הדרך ותפעולה. לכן אין טעם בהקמת צוותים מקצועיים כפולים ומשולשים לצרכי הקמת תשתיות ציבוריות, הפעלתן ותחזוקתן. הנתבעות 2-1 הציגו את חוות הדעת של המומחים השונים לפני מוסדות התכנון ולפני הרגולטורים השונים ברשויות המדינה על מנת לקבל את ההיתרים, האישורים והרישיונות הנדרשים להקמת הדרך ותפעולה.

       6. הנתבעת 3 מפנה לעדותו של מר נועם יהלום (עמ' 47 ש' 8 עד 13 לפרוטוקול) ומציינת כי במסמכי התכנון שהוגשו למוסדות התכנון לא נקבע גובה מעקה בטיחות. הנתבעת מס' 2 היא אשר קבעה את גובה מעקה הבטיחות וצורתו, בעוד שמנכ"ל הנתבעת מס' 1 חתום על תוכנית העבודה בתפקידו כראש רשות התמרור המקומית של הדרך.

       7. הנתבעת 3 מפנה לעדותה של הגב' מזר ביחס לתפקיד הצוות המלווה וטוענת כי תפקיד הצוות המלווה לדון בסוגיות של מזעור המפגעים הסביבתיים הנובעים מהדרך. הצוות המלווה כלל לא עוסק בהיבטים בטיחותיים של הדרך (עמ' 79 ש' 10-11 לפרוטוקול). כמו כן, לפי עדותה של הגב' מזר, נציג הנתבעת מס' 2 הוא חבר הצוות המלווה. ככל שהיה עולה צורך בטיחותי בתאורה, היה הצוות דן בהקטנת המפגעים הסביבתיים הנובעים מהתאורה אך לא בסוגיית הצורך הבטיחותי בתאורה.

       8. הנתבעת 3 טוענת להיעדר בסיס לחבות המדינה כרגולטור. לטענותיה, הנתבעות 1-2 הן שהעלו את עניינה של הדרך לפני מוסדות התכנון וועדת מתקני דרך במשרד התחבורה ובקשו את אישורם להצעותיהן ובקשותיהן. אישור ההצעות אינה יכולה להטיל על אחריות על המדינה ,מעבר לזו המוטלת על רגולטור בנזיקין. הנתבעת 3 מפנה לפסיקה לפיה "הטלת אחריות נזיקית על רשויות המדינה בגין רשלנות בקשר לפעולות פיקוח ואכיפה צריכה להיעשות במקרים חריגים ונדירים בלבד, קל וחומר כאשר מדובר בגורם מאסדר (ע"א 6313/19 רשות ניירות ערך נ' רותם שמואל). לדבריה של הנתבעת 3 לבדוק ולבחון כל קילומטר וקילומטר מהדרכים בארצנו – זה תפקידן ומטרת הקמתן של הנתבעות 1-2. הנתבעות 1-2 הן האמונות על דרך 6 ומהפעלתה הן גורפות את רווחיהן. לדעת הנתבעת 3 הנתבעות מס' 2-1 לא העלו כל טעם או צידוק המלמד כי מקרה דנן הוא מקרה חריג.

           

          דיון והכרעה:

           

       9. משמיעת העדויות עולה כי תכנונו של כביש 6 היה בהתאם להנחיות של המדינה שקבעה את הקוים המנחים ועל בעל הזיכון הוטל התכנון המעשי בהתאם להנחיות של המדינה.

       10. אומנם, לא הכרעתי בשאלת האחריות כלפי התובעים עקב ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים. אך בכל הקשור לחלוקת האחריות- מה שרלבנטי לעניינו הוא תכנון והקמת המעקה בצידי הכביש וכן הצבת התאורה במקום.

       11. מהעדויות עולה כי במקום לא הוצבה תאורה. עוד עולה מהעדויות כי המעקה שהיה בצידי הכביש(מעליו דילג המנוח) היה בגובה של 110 ס"מ מה שאפשר מעבר הולכי רגל מעל המעקה.

       12. עוד עולה מהעדויות כי השיקול שנלקח בחשבון בעת הקמת המעקה הוא בטיחות הרכבים הנוסעים מכביש מבחינת מניעת התדרדרות וכן אפקט ההתנגשות במעקה. לא נלקח בחשבון כלל בעת התכנון וגם ההקמה המצאות הולכי רגל במקום באותו מקטע כביש על הגשר. אני מפנה לעדות עדה מטעם משרד התחבורה הגב' פונאמרוב , מנהל תחום בכרי במשרד התחבורה שהסבירה את השיקולים בעמוד 23-24 לפרוטוקול יום 19.11.24.

       13. כאשר העדה נשאלה על הולכי הרגל, תוך דוגמאות של נוסעים שנאלצים לעצור בצד ולצאת מהרכב, העדה ציינה כי ההנחיה זה לעבור את המעקה על מנת לא להיפגע על ידי רכב אחר:

           "ש.היתה אזעקה הבוקר בדרך ועצרו עשרות כלי רכב בשוליים, אבל במצב רגיל רואים גם כלי רכב עומדים בצד ?

           ת.נכון.

           ש.ורואים גם אנשים שיוצאים מכלי הרכב ?

           ת.נכון.

           ש.במ. התחבורה איך אתם נותנים מענה למשתמשי הדרך לא כנוהגים ולא כנוסעים, אלא יוצאים מכלי הרכב כדי לתקן את הרכב או תאונה או ילד שצריך לעשות צרכים מעבר למעקה ?

           ת.כביש מהיר לא מיועד לתנועת הולכי רגל. אבל אם קרה משהו ועצרנו, אנחנו אומרים שצריך לעבור את הרכב ואם צריך לעבור מעקה ולהמתין שם. לא בכל מקום יש מעקה בטיחות אלא לפי הדרישות. לצרכי בטיחות אנחנו אומרים שיעברו את המעקה כדי שמי שיורד שלא יפגע ע"י רכב לכן צריך להיות מעבר למעקה.

           ש.זו הנחיה שלכם ?

           ת.זו הנחיה של בטיחות משתמשי הדרך. אנחנו דואגים לכולם כולל הולכי רגל.

           קרה משהו וצריך לעצור ולרדת מהרכב, צריך לעקוף את הדרך וצריך לעקוף את המעקה צריך להסתכל לאן הולכים, לא קופצים ככה סתם, ואם יש מסילת רכבת, בן אדם צריך להסתכל לאן הוא הולך, וללכת למקום בטוח יותר."

            

       14. אשר להנחיה של משרד התחבורה להולכי הרגל, כאמור בדברי העדה, לעבור את המעקה , הדבר מתקשר עם דברי עדי התביעה, שהעידו כי המנוח אמר לחברים לעבור את המעקה כי רצה להשתין וכדי למנוע מרכב חולף לפגוע בהם. ראו עדות של העד מר אחמד בעמוד 7 בדיון 4.9.24 שם גם תיאר את החושך במקום. גם העד מר עבד ציין דברים דומים כי המנוח אמר לחבריו כי מסוכן בגלל רכבים שעוברים ועדיף לעבור את המעקה(עמוד 13 לפרוטוקול 4.9.24) וגם עדות הנהג מר מוחמד שהעיד דברים דומים בעמוד 17 לפרוטוקול מאותו יום. שלושת העדים תיארו את החושך ששרר במקום. החברים של המנוח העידו כי חיפשו את המנוח והיה חשוך מאוד ומצאו אותו רק לאחר שהבחינו באור של הטלפון שלו במורד התהום.

       15. אשר לתכנון והצבת המעקות בכביש, העדה הסבירה כי הדבר מתבצע על ידי הגוף המבצע בהתאם להנחיות לגבי הכביש.

       16. העדה נשאלה ביחס לתאורה ואישרה כי משיקולי בטיחות קיימת תאורה במחלפים בכביש 6 וכן בכניסה למנהרות. במקטע הגשר היכן שאירעה התאונה אין תאורה. העדה ציינה כי אינה יודעת אם נשקל להציב תאורה בגשר אך הדגישה כי הנושא צריך להיות מובא על ידי בעל הזיכיון בכביש 6 לצורך מתן אישורים על ידי משרד התחבורה:

           "לבית המשפט

           ש.האם השיקול נבחן בזמן הקמת הגשר ?

           ת.האם נבחן צורך בעמוד תאורה במקום הזה או לא, אני לא יכולה להעיד, זה בסמכות המקומית.

            

           בח נ.

           ש.רשות מקומית, הכוונה רשות תמרור מקומית ?

           ת.נכון. חוצה ישראל.

           ש.על הרבה גשרים בארץ יש עמודי תאורה ?

           ת.אני לא יודעת, לא זוכרת את כל הגשרים בארץ. אנחנו גוף רגולטרי לא צריכים להסתובב בכל הכבישים בארץ, יש לנו זרוע ביצועית שצריכה להגיד שצריך עמוד תאורה ואז אנחנו בודקים בהתאם לתקנים והנחיות, אם זה עומד בכל התקנים והנחיות אז אפשר לאשר זאת. "

            

       17. מר נועם יהלום הוא מהנדס מטעם נתבעת 1 –דרך ארץ. הוא הסביר כי גובה המעקה הוא 1.1 מטרים כשמדובר בגשרים ואילו במקטע כביש רגיל גובה המעקה הוא 75 ס"מ. בסעיף 9 לתצהירו העד ציין כי מטרת המעקה למנוע התדרדרות וכן למנוע מעבר הולכי רגל ואולם בעדותו בבית המשפט ציין כי המטרה היא למנוע התדרדרות כלי רכב (ראו עמוד 24-25 לעדותו ביום 4.9.24)

           העד נשאל כיצד הוא מתמודד עם ההנחיה של משרד התחבורה להולכי הרגל לעבור מעבר למעקה. הוא השיב כי לא מכיר את ההנחיה. הוא נשאל לגבי הגבהה של המעקה והשיב כך:

           "כן, אבל עוד פעם, אין לי פה, אין לי פה שיקול דעת, יש פה תכנון, אני קיבלתי תכנון, אני מבצע לפי התכנון אתם רוצים שרוצים לשנות את התכנון, אז צריך עוד פעם מהנחיות התכנון צריך לעשות את זה מסודר דרך המדינה, דרך מוסדות התכנון, זה לא שאני בא ואני מחליט לעשות קיר או לא לעשות קיר או לשים שלט או לא לשים שלט או לשים איזשהו מעקה שונה, זה ההנחיות, זה התוכניות, התוכניות מאושרות, אין לי, אין לי פה שיקול דעת

           ש: בוא....

           כב' השופטת: וביחסים שבינך ובין המדינה אין שיקול דעת. אתה צריך אישור לדבר כזה מהמדינה? זה מה שאתה...

           ת: בוודאי"

       18. העד השיב כי את מקטע הכביש במקום אירוע התאונה המדינה תכננה הכל ונתבעת 1 היתה רק קבלן מבצע בהתאם להנחיות התכנון. בנושא של צורך בשינוי קיימת פרוצדורה וישנה וועדה בין משרדית שבוחנת את המעקות אך העד השיב כי לא נשקלה כלל אפשרות של שינוי במעקה (ראו עמוד 32 לעדותו)

       19. העד הסביר כי נתבעת 2 היא חברה ממשלתית והיא הממונה על נתבעת 1. נתבעת 1 היא שנבתה וביצעה ובעל הזכיון היא נתבעת 2. (בניגוד לקבוע בחוק ובחוזה )

       20. כאשר העד נשאל לגבי אפשרות הצבת תאורה ואם הנושא נשקל הוא השיב כי הנושא נשלל וסורב בהתאם לתזכיר משרד איכות הסביבה(עמוד 38 לעדותו וכן עמוד 41)

       21. העד מטעם נתבעת 2, חברת כביש חוצה ישראל, הסביר בתצהירו כי אין תאורה במקטע הכביש הרלבנטי ואם היתה תאורה היה היתה מכוונת ומיועדת לרכבים ולא להולכי רגל שאינם אמורים להימצא שם. (סעיף 5 לתצהיר) בתשובה לשאלות הוא לא ידע להשיב אם נלקח בחשבון בעת התכנון הימצאותם של הולכי רגל(ראו עמוד 55 לחקירה הנגדית-דיון 4.9.24) לגבי המעקה הוא אישר כי תוכנן לספוג אפקט התנגשות של רכב במעקה. בתוכנית המעקה והכביש לא היתה התיחסות להולכי הרגל (עמוד 55-56 לפרוטוקול עדותו) העד נשאל אם נשקל מעקה מוגבה במקטע הכביש והשיב כי אינו יודע(עמוד 65 לפרוטוקול) וכאשר נשאל לגבי הצבת תאורה במקום הוא השיב כי הדבר לא חוקי ומסוכן כאשר נשאל מסוכן למי, השיב:

           "מסוכן... התקן שמשתמשים בו הוא צריך להיות מאושר ע"י משרד התחבורה ומה שהוא מתאר זה איזשהו גוף תאורה שלא מאושר ע"י משרד התחבורה. משרד התחבורה מאשר את עמודי תאורה אז אם אתה מתאר לי משהו שמותקן נקודתי אז אסור"

       22. עדה נוספת היתה הגב' מזור מטעם מנהל התכנון. היא הסבירה בתצהירה כי כביש 6 נכלל בהתאם לתוכנית ארצית מפורטת(תמ"א) ומקטעי הכביש נסללו בהתאם להחלטות של צוות מלווה שהוקם בשעתו ומטרתו לצמצם את הפגיעה בטבע ובמקומות רגישים מבחינה אקולוגית. היא הסבירה כי בעת התכנון, בכל הקשור לתאורה, התקבלה המלצת משרד איכות הסביבה כי הכביש יואר רק במחלפים ובכניסות למנהרות. ההחלטה נתקבלה ביום 27.12.2004. העדה הסבירה בתצהירה כי הצוות המלווה נדרש להיבטים סביבתיים. מקטע הכביש בו אירעה התאונה נמצא במקום רגיש מבחינה סביבתית ואקולוגית. לפי תסקיר סביבתי הצבת תאורה במקום פוגעת בסביבה ובבעלי החיים במקום.

       23. מכל העדויות עולה כי בתכנון מקטע הכביש בו אירעה התאונה, בטיחות הולכי הרגל לא נלקחה בחשבון בכלל במסגרת השיקולים, לא בעת תכנון המעקה ולא בעת תכנון התאורה. הנושא כלל לא נשקל וגם בשנים לאחר הנסיעה בכביש טרם התאונה , הנושא לא הועלה ונשקל מחדש. נתבעת 2 לא העלתה כל דרישה מחודשת בנושא למרות שחלפו שנים מאז תחילת הנסיעה בכביש. זאת למרות שבפועל הימצאות הולכי רגל על הכביש אינו מקרה נדיר (במקרה של תאונות למשל) ובמיוחד לאור הוראות משרד התחבורה להולכי הרגל להימצא מעבר למעקות בכביש מהיר-מחשש לבטחונם.

       24. נתבעת 1 שיזמה את התוכנית, היא החברה שמוציאה לפועל את התכנון והביצוע. היא החברה שהזמינה את תסקיר איכות הסביבה בזמנו. כלל לא עולה כי נושא בטיחות הולכי הרגל הובא בחשבון ונלקח כחלק מהשיקולים. נושא איכות הסביבה נלקח בחשבון בעת תכנון התאורה, בטיחות כלי הרכב נלקח בחשבון בעת תכנון המעקה, אך בטיחות הולכי הרגל כלל לא הובא בחשבון במסגרת השיקולים.

       25. נתבעות 1-2 טענו לאורך כל הדרך כי פעלה בהתאם להנחיות המדינה ולצוות המלווה, אך לא הובא בפניי כי הנושא של בטיחות הולכי הרגל הובא לפני המדינה ושל הצוות המלווה מטעמה . לא נתבקשו אישורים לתוכנית חלופית שתשקול את מכלול השיקולים כולל גם של בטחון הולכי הרגל(בין באמצעות הנחת מעקה מסוג אחר- גבוה יותר ובין אם בשינוי התאורה במקום.) כך גם בחלוף שנים מאז החלו רכבים לנסוע בכביש.

       26. בסעיף 4 ל חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 נקבע כי "הרשות הממונה" – חברת כביש חוצה ישראל בע"מ (היא נתבעת מס' 2 ) או מי שהממשלה תמנה בהתאם לחוזה הזיכיון.

       27. סעיף 4 לחוק קובע חובות של בעל הזיכיון ובין היתר תכנון הכביש ואחריות למפגעים:

           "4.חוזה הזכיון יקבע את זכותו של בעל הזכיון לגבות ולקבל אגרה ויכלול את חובותיו וזכויותיו של בעל הזכיון לענין כביש האגרה והדרך שבה הוא עובר, לרבות את אלה –

           (1)תכנונם, בנייתם ובכלל זה שיקום נופי, אחזקתם הפעלתם ושיפורם;

           (2)מניעת מפגעים סביבתיים ובטיחותיים;

           (3)חובת ביטוח מתאים, לרבות לצד ג';

           ----"

            

       28. לתצהירה של הגב' פונאמרב צורף כנספח א חוזה הזיכיון בין המדינה לבין נתבעת 1 שנחתם בשנת 1998 (דרך ארץ הייוויז בע"מ) נתבעת 1 על פי החוזה היא "בעל הזיכיון". לחוזה עב הכרס שהוגש לא צורפו הנספחים . הצדדים לא הפנו בסיכומיהם להגדרת "הרשות הממונה" כהגדרה אחרת לעומת מה שנקבע בחוק כפי שהובא לעיל. על כן ההנחה היא כי הרשות הממונה היא נתבעת 2 כפי שהוגדר בחוק.

       29. מכל העדויות עולה כי נתבעות 1-2 היו האחראיות לתכנון ותפקידה של המדינה היה גורם סופי ומאשר לתוכנית שיזמה נתבעת 1 . אחריותן של נתבעות 1-2 למקרה קמה כמי שתכננו ויזמו בפועל את הקמת הכביש והכינו את התוכניות לרבות תסקיר הסביבה.

       30. אחריותה של המדינה נובעת מהיותה גורם פעיל ומתכלל בהקמת הכביש ותכנונו. זאת באמצעות הצוות המלווה, ומי שאישר באופן סופי את התוכניות. מפנה לסעיף 9.6 לחוזה הזיכיון שם צויין כי סמכויות הצוות המלווה קבועות בתמ"א וכוללות בין היתר בקרה ומעקב אחר התכנון ההנדסי המפורט , מסירת הערות למסמכי התכנון ההנדסי טרם תחילת הביצוע , קביעת ההוראות הנובעות מתסקיר ההשפעה על הסביבה (אשר יהא חלק בלתי נפרד מהתמ"א) אישור מסמכי ביצוע למניעת מפגעים סביבתיים ועוד. מפנה בנוסף גם לנ/3 ובו ההערות לגבי התוכניות. יודגש כי אחריותה אינה נובעת מהיותה גורם פיקוח שלטוני או אכיפה – אלא כאמור היא לקחה חלק בתכנון באישור סופי של התוכניות בפרויקט. אפנה בהקשר זה למוצג נ/3 ממנו עולה כי היו הערות מטעם נתבעת 3 לתוכניות.

       31. בחלוקה נזיקית של האחריות אני סבורה כי המקרה מתאים לחלוקה לפיה המדינה תישא באחריות 25% מהפיצוי לתובעים ואילו נתבעות 1-2 יחדיו ישאו ב- 75% .

       32. לאורך כל ההליך ייצוג נתבעות 1-2 היה מאוחד והן הציגו חזית אחידה. זאת למרות שנתבעת 1היא "בעל הזיכיון" גוף פרטי ואילו נתבעת 2 היא חברה ממשלתית, כאשר נתבעת 3 היא המדינה שמיוצגת בנפרד. אין בכוונתי להפריד בין חבותן של נתבעות 1-2 ועל כן החיוב של 75% יהיה ביחד ולחוד ביחס לנתבעות 1-2 .

       33. המדינה הפנתה לסעיף 15 וממנו לטענתה עולה זכותה לשיפוי. ממקרא סעיף 15 עולה כי בעל הזיכיון ישא באחריות בלעדית לכל נזק "הנובעים מהפרויקט או הקשורים אליו , תכנונו, בנייתו, הפעלתו, תחזוקתו או השימוש בו וכן כל מעשה א מחדל הנובעים או הנוגעים לבניה , הפעלה ותחזוקה של הפרויקט או הנובעים או קשורים למעשה או מחדל של בעל הזיכיון או מי מטעמו המהווים הפרה של חוזה זיכיון זה...". לא מצאתי ממקרא הסעיף כי הזכות לשיפוי חלה בענייננו. ראשית מהטעם כי במקרה זה קמה אחריות נזיקית ישירה של המדינה בשונה מאחריות הנובעת מחדלי בעל הזיכיון. שנית, מהטעם שסעיף השיפוי כאמור בסוף הציטוט קם מקום שבעל הזיכיון הפר את החוזה. אין טענה בפי המדינה כי בעל הזיכיון הפר את חוזה הזיכיון(ראה תצהירים מטעם המדינה) .

       34. על מנת להחיל את תניית השיפוי במקרה דוגמת המקרה דנן, יש להראות כי זו היתה ההסכמה החוזית בין הצדדים, על פי הקבוע בהסכם. לא עולה מנוסח ההסכם כי זו היתה כוונת הצדדים. ראו לעניין זה ע"א 119/90 א מצא סולל בונה בע"מ נגד שרף עבודות צנרת בע"מ ( 3.10.1994)וכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 52329-05-18 אסדי הודים ועופות בע"מ נגד מוסא חאג' ואח' (13.12.2018).

       35. סעיף 16 להסכם קובע חובת ביטוח של בעל הזיכיון לרבות ביטוח הכולל את המדינה. חוזה זה כאמור נחתם בין הצדדים משנת 1998. לא הובא בפניי בעדויות כי מאז נחתם ההסכם היתה הפרה של ההסכם וכי המדינה עמדה על אכיפת ההסכם בעניין זה. שתי המצהירות מטעם המדינה לא התיחסו בכלל לנושא הביטוח , ובכלל, להפרה של ההסכם, ואין לפניי נתונים כלשהם לגבי הביטוח אם נערך אם לאו וכיצד התפתח ההסכם בעניין זה לאורך השנים הארוכות מאז נחתם.

       36. המדינה הפנתה בסיכומיה לסעיף 5.3.3 להסכם הזיכיון וטוענת כי הוסכם שהנתבעות 1-2 חבות כלפי המדינה בכל מעשה אן מחדל בביצוע עבודות ביצוע החוזה. אלא שהסעיף אינו רלבנטי כלל למקרה דנן. הסעיף דן במקרה של שכירת שירותיו של צד שלישי ע"י החברה בעל הזיכיון כאשר הסעיף שולל מבעל הזיכיון לטעון לתחולתו של סעיף 15 לפקודת הנזיקין " לעוולה שתצמח תוך כדי עשיית מעשה או מחדל על ידי אותו צד ג'"

            

       37. לאור האמור אני דוחה את הטענות החוזיות והביטוחיות של המדינה. שעה שדחיתי את הטענה לגופה אין אני נדרשת לטענות בדבר הפרת הנחית היועמ"ש אותה טענה הנתבעת בסיכומיה ביחס להודעה לצד שלישי וכן הפנייתה לסעיף הבוררות.

           סיכום:

       38. בהתאם להסכמת הצדדים הנתבעות ישלמו לתובעים פיצוי בסך של 750,000 ₪. בנוסף ישלמו הנתבעות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 155,000 ₪ וכן אגרה ראשונית.

       39. בחלוקה: נתבעות 1-2 ישלמו ביחד ולחוד 75% מהסכום הכולל ונתבעת 3 תישא ב- 25%. הודעת צד ג' נדחית.

       40. הסכומים ישולמו ישירות לתובעים באמצעות בא כוחם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

            

            

            

            

            

           ניתן היום, י"ד אייר תשפ"ה, 12 מאי 2025, בהעדר הצדדים.