ת"א 4881-11-13 סננס ואח' נ' חברת אורן שאיבת בטון בע"מ ואח'

תובענה לסעד הצהרתי בקשר להסכם שנערך בין אחים, בעלי השליטה בחברה הנתבעת 1

1.התובעים והנתבעים 2-3 הינם אחים. לשם הנוחות בפסק דין זה, יעשה שימוש בשמותיהם הפרטיים של האחים, כאשר לעיתים יכונו אדיר ורן לצורך הנוחות, "התובעים". הנתבעת 1, (להלן: "החברה") הוקמה בידי אבי האחים, רפאל סננס ז"ל. עיסוקה של החברה בהפעלת משאבות סטטיות ודינאמיות ליציקת בטון בכול הארץ. לחברה נכס מקרקעין, ברח' המרכבה 21 אזור התעשייה הצפוני אשקלון, (להלן: "המבנה"). הנתבעת 4 הינה בעלת המניות של החברה, ביחד עם מחזיק מניות פורמאלי, ובעלת השליטה בחברה. האחים מחזיקים במניות הנתבעת 4 הרגילות בשיעור זהה, 25% לכל אחד מהם. בנוסף, האחים מחזיקים ב – 5 מניות הנהלה בנתבעת 4, 1 לכל אחד מהם, למעט שי, לו בהתאם לרישום 2 מניות הנהלה. בין האחים נתגלעה מחלוקת ממשית, בתחומים רבים, עד שלא יכלו עוד להמשיך ולפעול בחברה יחדיו, כבעבר. האחים נחלקו לשנים: התובעים, אדיר ורן מחד, ושי ואייל מחד. כאן המקום להוסיף כי לתביעה הוספה נתבעת נוספת, הנתבעת 5, חברה שהוקמה בידי אדיר, אשר כפי שהוברר הינה נתבעת פורמאלית, שכן לא התבקש לגביה כל סעד.

2.לאחר דין ודברים בין האחים, נערכה ישיבת בעלי המניות בנתבעת 4, ביום 13.6.13 במסגרתה הגיעו האחים להסכם, (להלן: "ההסכם"), העומד במרכז התביעה, הסכם שתכליתו הפרדת פעילות, הסכם בו פורטו נכסיה המרכזיים של החברה ובו התייחסות להסדרת הפעילות בין האחים. "בקליפת אגוז", אדיר ורן טוענים שההסכם נועד לחלוקת נכסי החברה בין האחים באופן סופי, בעוד ששי ואייל טוענים כי מדובר בהסכם להסדרת השימוש בנכסי החברה עד להסכמה עתידית לגבי כלל הפעילות ומגוון הנושאים שמעבר להסכם. הצדדים אינם חולקים על תוקף ההסכם.

3.כאן המקום לציין כי ברקע, הליך אחר, בביהמ"ש למשפחה בראשל"צ, תמ"ש 6816-05-11 במסגרתו ולבקשת אשתו השנייה (שאינה אימם של האחים), של רפאל סננס ז"ל ניתן ביום 18.12.11 צו מניעה האוסר על המנוח או על האחים לעשות כל דיספוזיציה במניות חברות שונות, בהן החברה וכן הנתבעת 4 , להימנע מכל פעולה העלולה לפגוע בערך החברות או העשויה להתפרש כניסיון להברחת נכסים, או זכויות. מדובר בצו מניעה התלוי ועומד כשהצדדים לא טענו כי מאז ועד היום, חל בו שינוי.

4. בכתב התביעה, ביקשו התובעים סעדים שונים, אשר צומצמו כפי שעלה מתצהירי העדות הראשית ומהסיכומים לסעדים שהינם: הצהרה כי ההסכם הינו לחלוקה סופית של נכסי החברה, ובפרט להצהרה כי התובעים הם הזכאים לזכויות במבנה ושיש לתת הוראות להעברת המבנה לבעלותם, להצהיר כי על שי ואייל לשתף פעולה עם רואה החשבון של החברה, שלמה ביטן לצורך תחשיבים כמפורט בהסכם, וכי על שי ואייל לפעול ולבצע את הפעולות הנדרשות להעברת הבעלות במשאבות הסטטיות של החברה לבעלותם.

תמצית טענות האחים התובעים – אדיר ורן

5.לטענת התובעים, ההסכם מדבר בעד עצמו וקובע חלוקת נכסים לצורך היפרדות הצדדים, הגם שניסוחו של ההסכם, אינו "מהמוצלחים". טוענים התובעים להגיון כלכלי בבחינת שווי הנכסים ובכך שפחות או יותר, כל צד קיבל מחצית הנכסים, כאשר התובעים טוענים לויתור בחלוקה שנערכה, בנכסים ששווים פחות בכ - 1.5 מיליון ₪, הכול לצורך ההיפרדות, כאשר לשיטתם, המבנה כלול בחלקם, שאם לא כן, אין היגיון לחלוקה שבוצעה. לטענת התובעים, העדר עדות מטעם שי, להבדיל מאחיו אייל, מדברת בעד עצמה ומחזקת את טענותיהם, תוך שלשיטתם, העדים הנוספים מטעמם, מאיר, דודם של התובעים שהיה עובד החברה, בן דודם רו"ח מנחם סננס וכן השמאי מטעמם, כולם תומכים בטענותיהם וכי ההסכם הינו להיפרדות רכושית מוחלטת, על מנת שיוכלו להמשיך להתמקד בעבודה ולא במחלוקות. טוענים התובעים כנגד טענות שי ואייל כי רוה"ח של החברה, שלמה ביטן חזר בו מעדותו וכי ישנם חלקים חשובים בעדותו מהם עולה כי בכוונת הצדדים היה להגיע למתווה של חלוקת הנכסים. טוענים התובעים כי גרסתם מתחזקת אף מהטיוטות להסכם מעודכן שערך ב"כ הקודם של התובעים, עו"ד תמיר סלומון, עליו העיר אייל הערותיו ואשר תומך ומשלים את ההסכם. לשיטת התובעים, השימוש שעושים אייל ושי בעובדת מתן צו המניעה של בית המשפט למשפחה, הינו כלשונם, "צביעות", וטענה זו אינה מתיישבת עם מטרת ההסכם שהינה פירוד. לפיכך ביקשו כי ביהמ"ש יקבל התביעה.